למי מגיעה כיפת התהילה

מערכת כיפת ברזל הופעלה בימים האחרונים והפילה שמונה או תשעה טילי גראד שנורו על באר שבע ואשקלון. ראש הממשלה והפרשן לענייני בטחון שלו מופיעים על כל במה ומהללים ומשבחים את המערכת המעולה. קוטפים את התהילה.
מערכת התשבחות מקיפה את כל אמצעי התקשורת ויש כבר מי שעוסקים בחישובים אם הטילים היקרים של כיפת ברזל שווים את מחירם הגבוה בכך שמנעו פגיעות ברכוש ובנפש וכו' וכו'.
בצל, לעומת זאת, נמצא עמיר פרץ, שכפה על צה"ל להזמין את כיפת ברזל – שר בטחון אזרח, לא אחד שצמח מצה"ל. נשכחה כמעט לחלוטין העובדה, שצה"ל התנגד נמרצות להזמין את מערכת ההגנה הייחודית, שפותחה על ידי רפאל ואלתא. באותה תקופה התקיים מסע לחצים קשים מצד המערכת הבטחונית נגד כיפת ברזל עד שהשר הכריח להזמין את המערכת, שהיום כל ילד מכיר את שמה והיא מהווה פתרון יעיל נגד רקטות קצרות טווח בכל תנאי מזג אויר.
גם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, מתח ביקורת נוקבת על מערכת הביטחון לגבי התהליך הבלתי תקין של קבלת ההחלטות שהביאו לפיתוח ישראלי שעדיין אין כמוהו בעולם. .
ב-2009, לאחר שהושלם פיתוח המערכת, צה"ל לא היה מוכן להקציב לה מימון. מבחינה זו, צה"ל לא שינה את עמדותיו גם היום.
אחרי שהזמינו את מערכת כיפת ברזל ויוצרו שתי סוללות, הן אופסנו אי שם. כל הדרישות של ראשי ערים ויישובים באזור עוטף עזה נדחו על ידי צמרת הצבא בגיבוי שר הבטחון. בתחילה היו הנימוקים (ואולי תירוצים) שהמערכת עברה רק בדיקה נסיונית ויש לערוך עוד בדיקות לפני שיכניסו אותה לשימוש מבצעי. אחר כך נשמעו רמיזות, שיש רק מעט מערכות והן נועדו לשמור על בסיסי צה"ל ושדות התעופה של חיל האוויר החיוניים.
המקור של "נימוקים" אלה היה מאותם גורמים, שבתחילה התנגדו בתקיפות רבה להזמנת המערכת. מאחרי אותם "גורמים" מתנגדים, עמד שר הבטחון בגיבוי שקט של ראש הממשלה. לא בנימין נתניהו ולא אהוד ברק דחפו להזמין את מערכת כיפת ברזל. היום הם משתבחים בה.
זו לא פעם ראשונה, ששר בטחון אזרח כפה מהלכים שהצבא לא רצה. משה ארנס, משרי הבטחון הטובים של ישראל, לא הגיע מן המערכת הצבאית. כתב עליו דובר צה"ל, סא"ל אבי בניהו, בידיעות אחרונות (16.1.2011): "היה זה ארנס, שכפה על צה"ל להקצות משאבים לפיתוח וייצור לוויין צבאי. חיל האוויר ואגף המודיעין דאז, שהיו אמורים להיות הלקוחות המרכזיים של תוצרי הלוויין, התנגדו בחריפות, אבל השר המוזר עמד על שלו וקבע: יהיה לוויין! קשה מאד לתאר היום את ישראל, צה"ל וקהילת המודיעין מצויים בחושך אסטרטגי, ללא לוויין צבאי הפוקח עין באיראן, בסוריה, בלבנון וביעדי מודיעין קרובים ורחוקים".
צה"ל לא תמיד צודק גם בשיקולים צבאיים. לפעמים דרוש אזרח כדי לכוון את דרכם של אנשי הצבא. עמיר פרץ ומשה ארנס לא לבד. שרי בטחון אזרחים היו גם דוד בן גוריון, לוי אשכול ושמעון פרס.
לא אכתוב דוקטורט על פעולותיו של כל אחד מהם, אבל חלקם היו שרי בטחון טובים יותר או תרמו יותר לבטחון מרמטכ"לים לשעבר שנהיו שרים.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 11 באפריל 2011 at 21:17

    לאחת העם – אני בהחלט חושב שפחיות על הכתפיים אינן עושות שכל. לאזרח יכולה להיות ראיה מקיפה יותר של המצב ופתרונות שונים מאשר אנשים שחונכו להילחם ולהילחם בלבד.
    שושי – אינני מקבל את הדיעה שיש מדיניות מכוונת של ניכור מהפריפריה. אני מאמין שיש רשלנות רבתי – וההבדל גדול.
    אינני יודע מדוע הממסד הבטחוני התנגד כל כך לכיפת ברזל.
    לדודי, יתכן שהמערכת לא עברה את כל המבחנים הדרושים. אולם בהתחשב בעובדה שצה"ל מאד השתדל מלכתחילה שלא תהיה מערכת כזאת ואחר כך נקט כל מיני תירוצים כדי לא להפעיל אותה – זה מטיל דופי בהסבר שהמערכת לא היתה מוכנה. גם העובדה שהמערכת הצליחה בפועל סותרת את ה"נימוק" שהיא לא עברה את כל המבחנים.
    נניח שהיו מכניסים לפעולה מערכת שטרם הושלמה? אז התוצאות לא היו טובות. נזק לא היה נגרם בכך.
    ולבסוף הבהרה: שכחתי בתום לב את שר הבטחון האזרח פנחס לבון. הוא היה שר בטחון גרוע (ראה פרשת העסק ביש), אבל צריך להזכיר גם אותו ברשימה.

  • דודי  On 11 באפריל 2011 at 10:11

    המערכת באמת נפרשה והופעלה לפני שהושלמו כל הבדיקות המתוכננות, וכאשר עדיין היה חשש שהיא לא תפעל היטב. העיכוב בפרישה לא היה סתם תירוץ.

  • אחת העם  On 11 באפריל 2011 at 5:16

    יש רק דבר אחד שעליו בהחלט, חבל. כתבת ברשימתך "לא אכתוב דוקטורט". ואכן דוקטורט אולי לא כדאי לך לכתוב כעת אבל לנו בהחלט היה כדאי לקרוא ספר שבו תיפרש ההשערה המרכזית שמוצעת ברשימתך ואף תיבדק ותיסמך בהשערות משנה רבות עד כי גם קטני האמונה אולי יפסיקו להתפעל מ"התבונה היתרה" שהתגלתה בזמנו בצעד פזיז שהפך מהיום למחר קצין בכיר מאוד לשר בכיר מאוד שמופקד על נושא ש"בגדול" לא היה לו ואין לו גם כיום- כל קשר להתמחויות הצבאיות המוכחות של אותו הקצין. ולא נותר אלא להמשיך ולטוות ניחוש על ניחוש: האם התסכול האישי מאותו מאורע ומהשלכותיו של הקצין עלול עדיין לבוא איתנו חשבון או שכמו שאומרים באנגליזי חבל"ז כלומר…Let וכו'?!

  • שושי  On 11 באפריל 2011 at 0:23

    נראה כאילו ההתנגדות לא היתה טעות בשיקול דעת מצד המימסד הבטחוני, אלא חלק ממדיניות של ניכור מהפריפריה וחיסכון על חשבונה. ור' גם במלחמת לבנון השניה.
    יתכן שנהנתנים אטומים בשלטון הם סכנה בטחונית.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s