השתחררתי מן השיעבוד הסלולרי

לכם יש אזיקים אלקטרוניים? לי יש.
אני מתכוון למכשיר הקטן הזה, הסלולר. כשקבלתי אותו במתנה, ידעתי שאני אזוק. עד אז, אפשר היה להשיג אותי בטלפון בבית ובעבודה. ביניהם – חשבתי – אפשר להסתדר בלי צלצול מנדנד. כשקבלתי את המכשיר, ראיתי שצדקתי. משום מה, הוא מטריד אותי כשאני לא פנוי, או לא מוכן או סתם לא רוצה לדבר.
חברת הסלולר דאגה, כמובן, שאהיה שפוט שלה למשך כל חודשי התוכנית. השבוע הסתיים השיעבוד ויצאתי לחופשי. החלטתי לבדוק את החופש.
פניתי אל שלוש החברות וביקשתי הצעה לתוכנית זולה לסלולרי שלי לצורך שיחות וסמסים בלבד. אין לי צורך בגלישה באינטרנט, אני לא רוצה מצלמה וגם לא מבקש שהמכשיר יכין לי קפה…
מכיוון שיש לי נסיון לא חיובי עם חברות התקשורת הללו – מבטיחים הרים וגבעות ומקבלים בקעות, הצטיידתי בנייר ועט ורשמתי.
בחברת סלקום המתנתי לתשובה. כשיושבים באפס מעשה כארבע דקות, לצלילי מוסיקה מעצבנת, זה הרבה זמן.
 תוכנית הבחירה שלהם: 150 דקות לכל היעדים, גם דיבור וגםSMS
. המוקדנית החביבה המטירה עלי פרטים לא כל כך מובנים על הנחות שאקבל וכל מיני הטבות. ישמור האל מהטבות שבסופו של דבר עולות לי ביוקר. התוצאה: התוכנית עולה 150 ש"ח לחודש (גם למי שמדבר פחות מ-150 דקות) + 9 ש"ח למכשיר אחרי זיכויים.
אם ארצה לקבל מספר חדש, הציעה לי לקנות סים בלבד ב-170 ש"ח (בנוסף לתשלום בעד מכשיר או כל תוכנית).
בחברת אורנג' היו זריזים והמוקדנית הציעה
תוכנית זולה – 100 דקות שיחה לכל היעדים + 50 סמסים – 98 ש"ח לחודש.
מכשיר סמסונג עולה 49 ש"ח לחודש וקשה להיפרד לפני שעוברים 18 חודשים, אבל יש החזר מלא כאשר מדברים מינימום שיחות, כלומר המכשיר ניתן בחינם לתקופת התוכנית. המכשיר כולל סים. הסים לא עולה, כי לוקחים מכשיר. סים בנפרד – 99 ש"ח בתשלום חד פעמי.
חברת פלאפון לא רוצה בי כלקוח – פעמיים התקשרתי והבטיחו לחזור אלי. לא חזרו. בפעם השלישית התקשרתי, חיכיתי חמש דקות(!) ואז הגעתי אל שירות לקוחות. עוד כמה דקות של העברה מן השלוחה לשלוחה השניה וכו' ואז הגעתי אל מחלקת מכירות.
התוכנית הזולה שלהם: 100 דקות + 100 סמס עולים 120 ש"ח לחודש, כולל מכשיר. בהצעה יש קוץ, למי שזה עתה השתחרר מאזיקים: התחייבות לשנה וחצי, והמכשיר – כולל התחייבות לשלוש שנים.

– רגע, יש לכם תוכנית של תשלום מראש?
– "כן, יש מסלול טוקמאן ("איזי") אבל הוא ניתן רק בתחנת שירות ולי אין מידע עליו".

אחרי שהשלמתי את איסוף המידע, מצאתי היום ב-ynet, שסלקום מציעה תוכנית חדשה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4021005,00.html
בעקבות נסיוני אני לא מאמין. החברות הסלולריות מחזיקות צוות מקצועי, שתפקידו להכשיל אותנו בפרטים הקטנים, שעולים כסף גדול.
עכשיו יש לי זמן. בעוד שבועיים, מתפרסם המכרז של משרד התקשורת למפעילי סלולר חדשים. אני מחכה.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 18 ביוני 2011 at 13:22

    לאסף,
    העובדה שפורסם המכרז למפעילים סלולריים כבר הביאה את החברות הקיימות לפנות אלי בהצעות (לא מפתות כל כך). עדיין לא בחרתי בשום תוכנית חדשה.
    התוכנית הקיימת שלי איננה אידיאלית, אבל אני חופשי לשנות כרצוני. אני מחכה שהמפעילים החדשים יציעו את תוכניותיהם. הם הפקידו סכומי עתק בהתחייבות שישיגו הרבה מאד לקוחות. אם לא יעמדו בהתחיבות, הפקדון בן המיליונים יוחרם. אז ברור לי שהם חייבים להציע תוכניות טובות מאד.

  • אסף  On 18 ביוני 2011 at 11:19

    מה לבסוף עשית? איזו תוכנית לקחת?

    תודה רבה!

  • גולדבלט משה  On 31 בינואר 2011 at 6:55

    אני באמת לא מבין את המבוכה בקשר למסלולי החברות הסלולריות

    למי שמתלבט רצ"ב הסבר קצר

  • יאיר דקל  On 30 בינואר 2011 at 21:29

    הבהרה או גילוי נאות: לא השתחררתי מן האזיקים של המכשיר. רק מן השיעבוד לחברה.
    היום אינני מחוייב לשום חברה סלולרית ואני פנוי להצעות יותר מושכות. זולות.
    חוץ מזה, לאזיקי הסלולרי יש גם יתרונות. למשל, אני יכול להתקשר אל אשתי המשוטטת במבוכי המדפים בסופרמרקט ולשאול, "לקחת את המיונז או שאשים אותו בעגלה שלי?" וגם אני יכול לקבוע איתה פגישה בפינת הבשר והדגים…
    פעם, לפני עידן הסלולר, כשחיפשתי אותה בסופרמרקט הייתי מתקשר בשריקה המשפחתית. שרקנו בקול נמוך כדי לא להפריע את מנוחת השכנים. אולי נחזור לשיטה הישנה?…
    לניב – בדיוק לזה אני מחכה. מתחרים חדשים בתחום הסלולרי יביאו לכאן את אמריקה כמו שביטלו את המונופול הנורא שהיה פעם לבזק.

  • benziv  On 30 בינואר 2011 at 18:25

    עניין האי שדרוג אפשרי עד שהמכשיר הופך להיות ל"לא בר שימוש", אין מתקנים.
    אני חושבת שאולי ביום מן הימים אצליח להיפטר מאחד המכשירים. אולי זה יקרה כששנינו נהיה בבית אבות…
    בינתיים הצורך להחזיק במכשיר הפך לנורמה. אי אפשר בלעדיו. בוודאי למי שרוצה להיות בקשר עם העולם, בדרכו שלו (של העולם)…

  • ניב  On 30 בינואר 2011 at 17:24

    סתם בשביל ההשוואה, אני מתגורר כיום בארה"ב, אני משתמש בפלאפון פשוט שקניתי בסופר, הפלאפון עצמו עלה 30 דולר וכלל 300 דקות שיחה ליעדים בתוך ארצות הברית. לאחר מכן יש מגוון אופציות עצום לקנייית דקות, אותם אתה יכול לקנות במזומן בסופר או בכרטיס אשראי דרך האינטרנט. אני משתמש בתוכנית שעולה 25 דולר ונותנת לך 750 דקות שיחה, כאשר כל הודעת סמס נחשבת לך כדקה.

  • אסתי סגל  On 30 בינואר 2011 at 16:28

    אני לא מצליחה להבין גם אם יעמידו אותי מול כיתת יורים אף אחד מהמסלולים שלהם
    ודווקא החזקתי מעצמי בחורה אינטליגנטית.

    כמי שהיתה סרבנית סלולארי שנים רבות עד שבתקופת הפיגועים ההורים שלה הצמידו אותה למכשיר הקטן והמעצבן, אני חוככת בדעתי איך להיפרד ממנו לצמיתות. הבעייה היחידה שלי (בעצם שתיים) זה החניה (עם הסלולארי) והחשש מפנצ'ר/ קלקול המכונית בדרך/פרידה מהג'יפיאס בירושלים

  • ציפי  On 30 בינואר 2011 at 15:53

    כמוני-כמוך. גם לי יש אזיקים שכאלו.
    אצלי נפלה החלטה לא לשדקג בעתיד הקרוב את המכשיר ואף םעם לא להתחייב לזמן קצוב מראש.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: