האם פייסבוק הורג?

"לא אשם!"

האסונות, הקשורים בפייסבוק, העלו על סדר היום סכנות שיש במדיה החדשה – נער התאבד אחרי ש"חבריו" השפילו אותו ועודדו אותו לעשות זאת. נערה נאנסה על ידי "חברים", שהכירה בפייסבוק, ונכנסה להריון.
האם המכשיר אשם או המשתמשים בו?
נזכרתי בימים אחרים, כשהעתונות הישראלית היתה תמימה הרבה יותר. העתונים פרסמו על התאבדות של אדם זה או אחר ונראה היה שהפרסום גרם לאחרים ללכת בעקבותיו. העתונות היתה אמצעי התקשורת העיקרי וכמעט היחיד. נוכח ריבוי ההתאבדויות – אז לא קראו לזה מגיפה –  התכנסה ועדת העורכים והחליטה לבלום את התופעה ולעצור את הכלי שבידה: לא יפרסמו עוד מתאבדים. במקום זאת בחרו בנוסח "נפטר בנסיבות טרגיות". וכך, פורסם מפעם לפעם הנוסח המרוכך על מותו של אדם שנטל את חייו.
היום, האמצעי התקשורתי הוא פייסבוק ובו תולים כל מיני אשמות. כמו שהניסוח דאז לא מנע מתאבדים, כך התקשורת החדשה לא תמנע אסונות.
שמעתי סוציולוג מסביר בטלוויזיה: ככל שאנשים יותר מנותקים, כך רבה יותר האלימות. פייסבוק ודומיו מאפשרים להופיע ללא זהות. ללא קשר בין אנשים, אפילו לא קשר עין. התוצאה הקשה איננה תולדת הכלי ואת הכלי לא צריך להעניש. אם נער מכה נער אחר במקל, האם ישרפו את המקל?
האסונות הם תולדת אופי האדם. וזה לא משתנה.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 8 בינואר 2011 at 14:40

    לאתי – השמדנו כלי נשק של אויבים ואת המלחמה לא חיסלנו. אילו יכולנו לעשות סיכול ממוקד לרע שבאדם…
    לדפנה – ברוח זו צריך לבטל את מוסד הנשיאות, וגם… את שרי הממשלה, ראש הממשלה, חברי כנסת ואחרים שעברו עבירות.
    לאחת העם – התגובות של "לסגור את הפייסבוק" באמת מתאימות לילדים בגן…
    רני – אתה טועה. חבר שלי זוכר עד היום כיצד התעמר בו ילד בכתה ב' ואמר לו בלעג "אבא שלך סנדלר". החבר שלי יצא כבר מזמן לפנסיה. פייסבוק לא היה אז…
    לאבי – ילד שנפגע מיחסם של "חבריו" – אינו יכול להתחמק מהתעללויותיהם ותמיד ימצאו את הכלי והדרך להתעלל. לי אין פתרון לבעיה, רק הערה שלא הכלי אשם.

  • benziv  On 7 בינואר 2011 at 17:22

    שריפת המקל הייתה גוררת חיפוש אחרי אמצעי חדש, לעיתים טוב יותר. הנה השמדנו לא פעם כלי נשק של אויבים, אז מה?

    הבעיה היא הטבע האלים שלנו.
    מה שיונג קורא לו ה"צל".
    הוא מסתתר מאחורי הטוב.
    והוא פעיל מגיל צעיר.

  • דפנה לוי  On 7 בינואר 2011 at 6:04

    נדמה לי שיש יותר צעירים שעברו התעללות בבית הספר ולכן כדאי אולי,ברוח זו, לסגור את בתי הספר. אה, והיו כמה מקרים של אלימות קשה גם לפני האינטרנט, סטאלין? היטלר? שלא לדבר על מקרי ההתעללות והניצול המיני בצה"ל, לפזר את הצבא ומיד.

  • אחת העם  On 6 בינואר 2011 at 22:37

    מבוגרים רבים יכולים וצריכים להיזכר בתגובותיהם הטיפוסיות של ילדים צעירים כשתוך כדי שהם מתרוצצים הם נתקלים במשהו שגורם להם תחושה של כאב: הרגל היחפה נחבטה ברגל של שולחן -או,שהדלת שנטרקה חבלה באצבע שנשארה צמודה למשקוף.
    התגובות הללו יכולות אפילו לכלול את הכאתם של השולחן או הדלת ופה ושם יש אפילו הורים שמעודדים את הילד לקלל או לנזוף במה שגרם לכאב – גם אם ברור לכולם שהתגובה הטקסית עלולה בסופו של דבר להקשות על הילד לפתח את הזהירות והאחריות הנדרשות מכל מי שנעים במרחב. לפיכך אין זה מפליא אפוא שישנם אנשים שגם בבגרותם מאשימים את הפטיש שהכה בזדון באצבעותיהם במקום להתרכז בהחדרת המסמרלמקומו. ולמרבה הצער יש גם ישנם מנהיגים שמנצלים את ההזדמנות כדי להיפרע מהתקשורת שמצביעה על ליקויים מכאיבים- כי הרבה יותר קל להיפרע מנושאי הבשורה מאשר לטפל בשורשי הרעה.

  • רני  On 6 בינואר 2011 at 22:22

    אכן כבר ראיתי שילד או נער שעשה שימוש אלים לא מתאים בכלי או צעצוע או מקל כעונש מיידי שיברו את הצעצוע או את המקל. חוץ מכך, אין כל דמיון בין מכה במקל לכתיבה בפייס בוק, האפשרות להתאכזרות קבוצתית מתמדת בפיס בוק אינה דומה למכה במקל. לפעמים מילים רעות-חכמות חותכות יותר מסכין וכואבות יותר ממכת מקל.

  • אבי  On 6 בינואר 2011 at 21:55

    מותר גם להודות שלטכנולוגיה יש חסרונות ולא רק יתרונות. במידה ולא היה פייסבוק הנער היה יכול להסתתר בביתו מבלי לראות את הלעג והצחוק. פייסבוק הפך את הלעג למשהו שהוא לא יכול להימלט ממנו גם בביתו.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: