שני פנים ללוס אנג'לס

בנסיבות משפחתיות נזדמנתי למספר ימים ל"עיר המלאכים" היא לוס אנג'לס. בין לבין, מארחי לקחו אותי לראות משהו מפלאי העיר ותחילה – אל רחוב אבוט קיני, מרכז האירועים, בתי הקפה והאטרקציות החברתיות. הדאון טאון של רובע וניס.

רחוב אבוט קיני: אינדיוידואליזם מתפרע

לא הכינו אותי להלם. בתים קטנים, פזורים ללא סדר, צבועים בצבעים שונים ללא התאמה, הבתים בנויים בסגנונות שונים מבלי שבעל הבית האחד מסתכל מה עשה שכנו. האינדיוידואליזם הפרוע במיטבו.
הלכנו ברחוב, לאורך חלונות הראווה המגוונים, בין בתי הקפה הנחמדים, ליד המכוניות החונות בחול של מגרשי החניה שבין הבתים. "בסופי שבוע, בלילות חמישי-ששי-שבת, אי אפשר ללכת ברחוב בגלל הצפיפות של המבלים" – אמרו לי בגאווה. ואני, שבאתי ביום חול בבוקר, ראיתי את הרובע שאין להתפאר בו.
הרחוב הראשי נקרא על שמו של אבוט קיני, האיש שהקים ב-1905 את רובע וניס. כחיקוי לוונציה חפר תעלות מחוץ לעיר ולידן, בתי מגורים. העיר התרחבה ובלעה את העיירות השכנות ורובע וניס הפך שכונת יוקרה, שכמה מכוכבי הוליווד מצאו בה את משכנם.

פסטורליה במרכז העיר

כדי להפיס את דעתי, של אורח-לרגע-רואה-כל-פגע, הסיעו אותי למחרת אל שכונת התעלות. "ראה, יש כאן גם נוף עירוני שהוא תאווה לעיניים" – אמרו. ואכן, העיר הענקית הזאת כוללת הכל. התעלות, שנועדו במקורן לנקז את המים מן הביצות באזור שקנה אבוט קיני, הפכו לשכונת מגורים יפהפיה ויוקרתית.
לאורך התעלות טיילת, שמשוטטים בה תיירים עתירי מצלמות והם מקליקים אל הבתים. מספר רחובות מרחוב אבוט, יש בתי קומותיים, עטופי גינות קטנות ירוקות, פינות מנגל וספות שיזוף. בתעלה – סירות נופש. מי שתכנן את השכונה, הרחיק את המכוניות אל הצד השני של הבתים, אל סמטאות ללא מוצא.
הטיול בצדי התעלות היו פיצוי לאכזבת רחוב הבילויים.
המארחים הגאים בעירם לא הסכימו שאצא מאוכזב והסיעו אותי אל הרודיאו דרייב – רחוב חנויות היוקרה. המקום שדיור, שאנל, גוצ'י, ג'ון גליאנו, ארמאני, דולצ'ה וגבאנה ואלופי האופנה, מציגים את חלונות הראווה שלהם. קיצוניות של העיר, שהיא נספח להוליווד.
חזרתי לישראל ושמחתי שאינני תושב לוס אנג'לס. עכשיו אני רק צריך לבקר בקריית המלאכים שלנו.

החיים המודרניים
אני ישבן בתי קפה ולעתים שומע מה צועקים בשולחן הסמוך. צועקים, כי לדבר בשקט אינו ממנהגינו, הישראלים.
ישבה סבתא עם נכדתה וידיד.
"אנחנו מתכוונים להביא תינוק לעולם" – אומרת הנכדה.
"אבל אתם לא נשואים!" – מתקוממת הסבתא.
"אנחנו לא מתכוונים להתחתן. אנחנו מתכוונים להורות משותפת. כלומר הילד יהיה חלק מהזמן אצלי וחלק מהזמן אצלו" – מסבירה הנכדה בסבלנות.
הסבתא: "כמו הורים גרושים?"
הנכדה: "כן. גירושין לפני הנישואין"…

 

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • אורי הופמן, לוס אנג'לס  On 9 בנובמבר 2010 at 11:47

    אני גר בלוס אנג'לס ואוהב את העיר. התפלאתי לקרוא את הערכתך לרחוב אבוט קיני. בסוף השבוע ביליתי פעם נוספת בשעות הערב ברחוב התוסס הזה. המון מטיילים ומבלים, המון יושבים בבתי קפה, מציצים לחנויות, מבקרים אנשים.
    רחוב חי ושמח!

  • benziv  On 2 בנובמבר 2010 at 7:08

    מעניין מאד.
    אני אומרת תמיד "פנים יפות". איכשהו "פנים יפים" לא מצלצל לי נכון. אבל… אני לא בלשנית.

    לכן (וגם בגלל שאני מרדנית קצת), פתחתי גם מילון אבן שושן, ושם קראתי למשל: גם "פנים נפולים" וגם "פנים נזעמות", כלומר גם זכר וגם נקבה. אם כי, עד כמה שאני רואה, השימוש בנקבה רווח יותר.

    מה שעוד מרתק, הוא גודלו של המקום שניתן לערך, פנים. ממש אגדה של פנים. לו היית שואל אותי, לא הייתי יודעת להגיד לך שיש הרבה כל כך פנים לפנים.

  • יאיר דקל  On 1 בנובמבר 2010 at 8:02

    למלה הזאת יש פנים לכאן ולכאן. אני מעדיף את הפן הזה. ובכלל, האם שמעת על פן אחת?
    בפשטות: פנים אפשר לומר בזכר רבים או בנקבה רבים.

  • benziv  On 1 בנובמבר 2010 at 6:45

    שני פנים או שתי פנים?

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: