סיפרו לי בדיחה: עשיר אחד הזמין קבלן שיפוצים לווילה שלו. יצא העשיר לחופשה בחו"ל וחזר אחרי חודש לראות תוצאות השיפוץ. הסתובב הקבלן והציג בגאווה את פרי עבודתו בפני בעל הבית. כשעמדו בחצר המטופחת, שאל בעל הווילה: "לא היה כאן פסל בקצה הדשא? איפה הוא?"
הקבלן נבוך, גירד בפדחתו והשיב: "היתה כאן ערימת גרוטאות ברזל, אז סילקנו אותה"…
פעם צחקתי מן הבדיחה עד שבוע שעבר, ערב ראש השנה. עברתי ליד מבנה ציבורי, שעובר שיפוץ מקיף. ליד המבנה יש חורשה קטנה ובה פסלים. השלט ליד האנדרטה אומר: "תקומה, יצירת האמן מרק מלר, מתנה ממשפחת מלר. יום השואה, תשס"ה 2004".
צילמתי את המקום והבנתי, שהבדיחה היא מציאות.
נותנים כבוד לנפטרים
אנחנו בעיצומם של הימים הנוראים, ותפילת יום הכיפורים מכפרת רק על עוונות שבין האדם למקום. לא בין אדם לחברו.
מי יכפר?
מודעות פרסומת
תגובות
יאיר
אני בנו של מרק מלר ומודה לך על עירנות והאיכפתיות.
פסל זה הוא אחד מתוך גן פסלים שלם שאבי תרם כחלק מחורשת השואה ליד בית יד לבנים בסביון.
כיום המקום מסודר ומהווה מוקד ביקור לתושבים ואנשים שעוברים במקום.
דני, תודה על תגובתך. אעבור בסביון כדי לראות את הגן.
נורא ואיום.