להכיר את נורווגיה

את נוף העצים של נורווגיה לא הכרתי וגם את אופיים המסוגר של תושביה. פר פטרסון, המתואר כ"אחד מסופריה החשובים של נורווגיה", פתח לי צוהר בספרו "יוצאים לגנוב סוסים".
כאשר הוחלט בבוק קלאב לדון בספר הזה, חשבתי "מה זה כאן, חסמב"ה"?
כשקראתי את הספר (228 עמודים), ראיתי שבינו ובין חסמב"ה מבדיל הכל, ולא רק השנים מאז שיגאל מוסינזון כתב את ספרו הראשון. שני ספרים, שמספרים על תקופת הנעורים ושניהם – יום ולילה.
פטרסון בחר להתחיל את הסיפור כשטרונד בן ה-67 עוזב את אוסלו, קונה חווה קטנה בקצה היער ובקצה המדינה ומחליט להתבודד בה בשארית ימיו. החווה נמצאת בכפר, שבו בילה קיץ אחרון עם אביו, כשהיה בן 15, ובו קרו מאורעות שאותם ביקש לשכוח. פגישה מקרית עם שכן ושיחה עם שכן שני הציפו את עברו והחזירו אותו לאותם אירועים. את טרונד ואותנו, הקוראים.
במבט מן הקיץ הישראלי, התיאורים נראים כמציאות בלתי אפשרית ועם זאת האנשים בספר נראים כל כך אנושיים…
אם אנחנו אמני תזזית המלים, הרי הנורווגים מדברים לאט, בחיסכון מופלג. מעט מלים והן אומרות הרבה. רגשות כמעט לא מתוארים בסיפור, כמעט רק מעשים ופעולות. אבל הרגשות קיימים והקורא יכול וצריך לשאוב אותם.
חובה לקרוא לאט את הסיפור. להבין את העלילה המשתרגת בין עבר והווה ולקלוט את מה שהסופר מערה עלינו. ב"יוצאים לגנוב סוסים" יש תיאורים יפיפיים של הנוף הנורווגי המיוער עם הנחל והאגם בתוכו. תיאורים של החיים בכפר הרחוק מן המרכז העירוני והמתרחש בו כולל החל מתאונה, שבה נהרג ילד, ועד בגידה ועזיבה.
רבקה רז, שהגישה את הספר בבוק קלאב, עמדה על "המוסיקה של המלה" – אחד הגורמים החשובים להצלחתו של ספר. התאמה בין צליל המלים, המנגינה שלהם, ובין הסיפור. אצל פר פטרסון נמצאה התאמה מצויינת, שהמתרגמת, דנה כספי, הצליחה להעבירה לעברית והגבירה את החוויה שלי כקורא.
זה ספר של חוויה, שגילה לי את פניו של עם אחר. הוא גילה לי עולם אחר ואנשים בו מעט והם כל כך אנושיים.
אני קורא את הספר בשנית וההנאה – וגם ההבנה – גדולה יותר.
יוצאים לגנוב סוסים מתאר חברה קטנה, סגורה. כפר, שאליו מגיע האיש מהעיר אחרי היעדרות של שנים רבות. בכך הוא דומה לספר בדם חם מאת אירן נמירובסקי. גם שם מתוארת חברה סגורה, כפרית, וגם אליה חוזר מן העולם הגדול האיש, שיצא לפני שנים רבות מן הכפר.
שני ספרים שמותירים לקורא הרבה מקום להוסיף מדמיונו על העלילה ה"רזה". בין השניים, אני מעדיף את פטרסון על נמירובסקי.

עתון ליום הולדת
לצליל מלאו חמישים ובחגיגה המשפחתית הפתיעה אותו אשתו, אורנה, במתנה לא שגרתית: מסגרת תמונה גדולה ובה צילום הדף הראשון של עתון הארץ מיום 9  באוגוסט 1960 – היום בו נולד.
כדי להוסיף לשמחה, "שתלו"בדף מודעה, שבה "מודיעים" ההורים המאושרים על הולדת בנם הבכור.
את העתקי העתונים מספק ארכיון עיתונות פרטי בהרצליה, יוזמתו של העיתונאי זאב פרי,
השוקד על הקמת אוסף מייצג של העיתונות העברית ב-150 שנות קיומה.
מתנה מאד לא שיגרתית. 

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • benziv  On 21 באוגוסט 2010 at 18:50

    גם אני קוראת אותו מחדש, מקסים!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: