פארק שהוא מוזיאון

שדרות ההשכלה – גן ייחודי
פארק הפנסים הנטויים, אמרו לי והדגישו שכדאי לראות. זה היה בחורף וביום שמש אביבי יצאתי אל הפארק, שדרות ההשכלה שמו הרשמי, והוא נמצא בין נחל איילון ושכונת ביצרון בתל אביב.
פארק, שמשתרע מדרך השלום העמוסה ועד רחוב עמינדב הצדדי – גן חדש, מסוגנן ומיוחד, שהוקם סביב עצי אורן, שנותרו מחורשה מוזנחת.

עמודי הפנסים נוטים כמו העצים. מימין - פרגולות לציפורים

בעיריה שקלו להשטיח את המקום ולסלול בו מגרש חניה גדול. לבסוף גברו נוטרי הסביבה וסביב העצים הוותיקים מאד, ניטע גן גדול ויפה. כל עצי האורן אינם זקופים, אלא נוטים למזרח – תוצאה של רוחות עזות שנשבו מוואדי מוסררה (כשהשם איילון עדיין לא נולד).
בימים האחרונים, החמים, באתי שנית ולא התאכזבתי.
האדריכל רם איזנברג, הלך עם הנוף וקבע שכל עמודי התאורה בגן יהיו נטויים לצד מזרח כמו העצים. מראה מיוחד. אך לא רק זה. טיול בשדרה הארוכה מגלה שיש בגן מוזיאון-חוץ, השונה מאד מן המקובל בגינות הציבוריות.
הרבה ספסלים פזורים בגינה ולידם שולחנות אבן רבועים, מקושטים או חרוטי ספרות. מצאתי גם "שולחן ציפורים" – אלה איוו אותו כשירותים… אבל רוב השולחנות בגינה היו מבהיקים והמקום כולו נקי ונעים.
מצד מזרח, שכונת ביצרון – בתים קטנים, צמודי קרקע, שגדלו בתוך גינות קטנות וסמטאות צרות ברוחב חמור. ממערב צומחים מגדלי המשרדים המודרניים, מחופים אבן או עטופי זכוכית. ספרתי 32 קומות והבטיחו לי שיהיו יותר. הגן מחבר בין השכונה הוותיקה והמשרדים החדשים.
בעבר היו בשטח פרדסי הדרים ובעקבות עליה מאסיבית לאחר מלחמת העולם השניה, נבנתה שכונה של בתים נמוכים בצורת "רכבות". כיאה לשדרות ההשכלה, הרחובות בשכונה קרויים בשמותיהם של סופרים יהודים מתקופת ההשכלה. הגן מהווה גם הוא אנדרטה לסופרים, שחלקם זכו לרחובות קטנים בשכונה. על קירות הבטון של ביתן הכניסה למקלט תלו תמונות של הסופרים ותולדות חייהם. על חלק משולחנות האבן הפזורים בגינה, מוטבעים איורים ועל חלקם דברי ספרות.
העתקתי מעל שולחן:
"קרוב לשלושים שנה אני כותב זה ומתייגע
בשביל מי? ולמה? בעצמי איני יודע
לכבודי? לכבוד שמים? לא! לסִבּה אחרת
לסִבּה שמקפת כל גלגלי החיים והמציאות
לסִבּה שמקיים העולם במין, באיש ובבריאות
לסִבּה גלויה ליחידים ומזולתם נסתרת".
בצד חרוט: מכּתביו של אלעזר צוויפל.
קיר אבן של הגינה משמש לתליית תמונות תצ"א גדולות של המקום – שנת 1949 מראה השדות, 1960 – בתים קטנים, 1986 – במרכז התמונה נתיבי איילון וב-2009 מראה השכונה מן האוויר.
התחלתי את הטיול ברחוב עמינדב המשרדי, ומשמאלי – מרפאה וטרינרית. אולי סימן להמשך, כי חלק בגינה גוּדר בשביל כלבים. חידוש מרענן, אבל אינני בטוח שמטיילים הגינה מקפידים על כך ולא משאירים כתמי כלב במדשאות.
חידוש אחר – הוצבו פרגולות מתכת גבוהות לקינון ציפורים. לידן נשתלו צמחים מטפסים, שיכסו את מסגרות המתכת וישמשו מקום לקינון ציפורים. בינתיים צריך לספר לצפורים שיש להן מקום קינון ואולי "לשתול" קינים מלאכותיים, כפי שעשו במקומות שבהם רצו להרבות את התנשמות, אוכלות העכברים.
משחק הפּטאנק, הוא הכדורת הצרפתית, כמעט ואיננו ידוע בארץ. בשדרות ההשכלה הכינו שני מגרשי כורכר מיוחדים למשחק זה ובצד – ספסלים לצופים. שלט מיוחד מסביר, שהדבר נעשה "לבקשת תושבי השכונה".
לא ראיתי בגינה רבים מתושבי השכונה ולכן שאלתי על כך את אורי אלוני ידידי, תושב השכונה מזה שנים רבות. "באתי הנה ב-1950 ואת עצי האורן ליוויתי מיום ששתלו אותם", הוא אומר. "אספנו פטריות, אורניות, בין העצים.
"היום, הגינה לא מנוצלת כמו שאפשר. יש כאן מתקני כושר וכמעט לא נזקקים להם. בצהריים מגיעים הרבה עובדים מן המשרדים הסמוכים. אחר כך באים אנשים אחרים, ויש שעושים הליכה, אבל לא בטוח שהם מן השכונה.
"זה לא גן קהילתי.זהו גן עובר ושב", סיכם.
ובכל זאת, אדריכל רם אייזנברג קיבל באחרונה את פרס רוקח.
מגיע לו, כי זה גן מיוחד, עם נדנדות-ערסל, עם מגרש מתוחם לכלבים, עם שילוט שמלמד על הציפורים, וכמובן – הקטע הספרותי.
הפארק הזה הוא קצת מוזיאון. מקום לתיירים לבוא ולהסתכל.
בעתיד, השכנים יבואו עם הילדים, והגמלאים יישבו עם העתון.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • benziv  On 5 ביולי 2010 at 16:03

    מקסימה ההחלטה לעצב עמודים בזוית. הולך עם הרוח…

  • san  On 5 ביולי 2010 at 13:36

    כמי שגר בשכונה, מרחק צעד מהפארק,
    אין ספק שהפרויקט מרשים.
    אולם קצת עצוב שבמרכזו, היכן ששולחנות האבן, המידע על הסופרים התחיל להתבלות. בנוסף, בקצה הקרוב לשלום המסיידים החליטו ששכבת צבע אחת לקיר די בה ועליה הדביקו פוסטרים נושאי דברים, רק שכחו שהם תלויים בחוץ והם החלו ליפול.
    נעשה מאמץ, חבל שבפרטים הקטנים לא הקפידו והחבילה לא שלמה (יש לא מעט פגמים נוספים שהיה ניתן במחשבה מוקדמת לפתור אבל אלה פשוט צורמים כי הם תולדה של חפיפניקיות).

  • יואל  On 5 ביולי 2010 at 9:35

    כתיבה יפה ואופטימית.
    יש חיים גם מעבר להפגזות התקשורת. כשאני אוזר אומץ אני עובר לקול המוסיקה…
    לגבי החרדים וניסיונות החדירה שלהם (לפוסט הקודם): פורסם שמסינו מממנים (דרך משרד החינוך) עמותות של מחזירים בתשובה. לצערי נמצאים אנשים, שמוכנים לינוק את רעל החזרה לחשכה.
    אחרת העמותות הללו היו נסגרות.

  • יאיר דקל  On 5 ביולי 2010 at 0:05

    לאחת העם תודה.
    לא הכרתי את אליעזר צוויפל ואת דיעותיו. אף אני תומך בהידברות ומתעב את השנאה.
    אני מפנה אותך לפוסט הקודם – מי מכיר חרדים?
    אך במקרה ציטטתי משירו של צוויפל.

  • אחת העם  On 4 ביולי 2010 at 22:46

    מהמעט שידוע לי על אליעזר הכהן צווייפל ז"ל אני שמחה שבחרת לצטט ממשהו שקשור דווקא אליו:
    עד כמה שהבנתי אותו אליעזר אכן היה דומה במידותיו לאבי אבות הכהנים , אהרן הכהן בכך שאהב שלום וניסה בכל יכולתו להשכין שלום בין בני דורו. צווייפל התנכר פחות למחזיקי דת מאשר היה מנהגם של משכילים אחרים-לפחות בזמנו ובמקומו.נדמה שכיום כדאי מאוד שנחזק ונתחזק ככל האפשר תכונה זאת של אהבת השלום ומוכנות לקבל במאור פנים גם את מי שמנסים להחזיק באורחות חיים שונים, ולא רק את מי שדומים לנו כ"שתי טיפות מים".

    • מיכאל יעקובסון  On 5 ביולי 2010 at 23:29

      רשימה יפה המעידה על התבוננות ולמעשה על ההצלחה של הגן שמהווה נקודת משיכה למבקרים שמבקשים ללמוד. אדריכל הנוף רם אייזנברג זכה ובצדק על עבודתו זו בפרס רוקח.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: