מי מכיר חרדים?

"נולדתי בהונגריה וכשהייתי ילדה 'ידעתי' שהצוענים הם גנבים ומלוכלכים.
"נכון, הכרתי רק צועני אחד – המנצח של התזמורת הפילהרמונית של בודפשט, חבר של אבי, והוא לא היה מלוכלך וגנב. היה איש מטופח ותרבותי מאד. אבל לא קישרתי בינו ובין הצוענים.
"הסטריאוטיפ היה כל כך ברור/חזק".
את הדברים סיפרה חברה, כאשר השיחה גלשה אל האנטישמיות של אירופה כלפי ישראל והיהודים. "זה אצלם בדם. זה החינוך מילדות באירופה כלפי היהודים", אמרה.
היום, כאשר ההסכמה בשיחות סלון היא מתיחת ביקורת על החרדים, נראה שהמבקרים אינם מכירים אישית אף חרדי. רק את הסטריאוטיפ יודעים.

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • benziv  On 3 ביולי 2010 at 6:35

    אני מסכימה איתך לחלוטין.
    אני שונאת שמדברים על: "כל הגברים…", "כל הנשים…", "כל החרדים…" וכך הלאה.
    וכן. היה לי סבא שהיה דתי מאד, אולי לא חרדי במונחים של היום, למרות שלבש בגדים יהודיים. לא היכרתי אותו, כמובן.
    כשאני רואה יהודי חרדי, אני גם רואה את סבא שלי, ויש לי חמימות מסוימת אליו.
    אני חושבת על אורח החיים שלו, אני חושבת על השפה שלו.
    כשאני שומעת אותה, את השפה, אני לפעמים אומרת: אהה! ככה הוא מדבר!! והכל בא בהפתעה, בין אם זו אידיש ובין אם זו עברית.

    לדעתי, אין לנו מושג עליהם בכלל.כאילו יש כמה יהדויות.
    נדמה לי שאני יודעת על נוצרים – יותר. הייתי בכנסיות. לא הייתי בבית כנסת של חרדים.

  • נווי  On 30 ביוני 2010 at 23:51

    יאיר, נדמה לי שהמגיבים טעו.
    אתה קראת ללבנים להסתכל על חולצותיהם הלבנות ולראות את הכתמים השחורים עליהן. במקום זאת, המגיבים מחפשים את השחור אצל לובשי השחורים.
    שנאת הדתיים קיימת אצל אלה שאינם שומרי מסורת. כדאי שדווקא הם יבדקו את עצמם ולא יחפשו את האשמה אצל אחרים.

  • יאיר דקל  On 30 ביוני 2010 at 17:19

    לי.ג.
    בעקבות הקישור שלך קראתי את הפוסט של תומר פרסיקו. מהכרתי את כתיבתו, אני חושב שהוא אדם רציני ומשכיל.
    לא אתווכח כאן עם הפוסט שלו, שמנסה לנתח את הרציונליות או ה"רציונליות" של הפעילות של החרדים. היריעה רחבה מדי וכישוריי מעטים מדי.
    אסתפק בכך שלדעתי, יש לחרדים סיבות הגיוניות לחלוטין להפגנות והתפרעויות שלהם ולא אנתח אותן כאן. יש גם סיבות ליחס המאד לא סימפטי של הישראלים החילוניים אל החרדים. הסיבות הן רגשיות וצריך פסיכולוג רציני, כדי לנתח אותן.
    היחס הרגשי (לא הגיוני) של חילוניים לדתיים, טעון בדיקה. אין לי הצעה, אלא הצבעתי על בעיה, שלדעתי היא קשה וטעונה פתרון.
    בתגובות לתומר פרסיקו אפשר להרגיש את היחס של רוב המגיבים אל החרדים, כאשר הם מנסים להלביש אותו בנימוקים של הגיון-לכאורה.

    • י.ג.  On 5 ביולי 2010 at 6:27

      יחס כלפי מיעוטים הוא נושא טעון בכלל החברה הישראלית. אני לא חושב שיש כאן "אישיו" מיוחד בקשר לחרדים. ההבדל היחידי הוא שמדובר במיעוט לא יצרני החי ע"ח כלל החברה הישראלית. בין אם זה מהוגן בחוק, או בין אם לא, זה בעיני המקור העיקרי לתופעה שאתה מצביעה עליה. לשם השוואה, המגזר השני הלא יצרני בארץ, הוא המגזר הערבי, אך הם כאמור לא זוכים ביחס מיוחד מהמדינה- אלא ההפך, הם סובלים מאפליה.
      העלה בדעתך כי קיימת אפלייה חילונית בישראל? זה לא "תחושות" אלו עובדות בשטח, וקיימים נתונים כלכליים בנושא זה המתבטאים בתחומי חינוך רווחה וכו'.
      בחברה מתוקנת, יש ערבות הדדית. לך זה ברור. גם לחרדי האמריקאי זה ברור. הוא עובד בזמן לימודיו (אם יזדמן לך לניו יורק אשלח אותך לכמה מקומות להתרשם), הוא מתגייס לצבא האמריקאי ביום הפקודה, והמושג "כספים מסובסדים" זר לו. לא כך במדינת ישראל. גורלה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, אינה מעניינת ציבור זה מבחינה אידיאולוגית- ומשום כך ערבות הדדית, זה ערך שזר לו.

      לא בשביל זה בנו מדינה, לא בשביל להחזיר את העם היהודי לימי הביניים. אין כאן בעיה של "רגשות החילונים".

  • יאיר דקל  On 29 ביוני 2010 at 10:29

    למושיע האקדמי, תודה.
    לא על מחלוקות בתוך החברה החרדית כתבתי, אלא על היחס של החילונים לחרדים.
    המידע שאתה מביא באתר שלך על המחקר בדבר נשים בש"ס – מעניין מאד.

  • המושיע האקדמי  On 28 ביוני 2010 at 23:32

    מאבקים ואף מלחמות בתוך העולם החרדי, בין מתנגדים לחסידים – ידוע.
    בימי עיון שנערכו אתמול והיום במכון ואן ליר בירושלים על "קודש וחול – על החסידות לרגל 200 שנה לבעש"ט" – היו גילויים חדשים
    של חוקרי חסידות מהבכירים בישראל ובעולם.
    סטריוטיפים והזרת ה'אחר' (ראה לוינס ופוקו) – הם תכונות אנושיות.
    האתגר להידרש אליהם על ידי הבנת הדעה של הצד האחר ולהיכנס לנעליו.
    בניגוד למנורה במקדש, החרדים הם לא מיקשה אחת.
    כדאי להכיר את המשפוחה שלנו.
    עוד תופתעו ממה שמתחת לשטריימל ולפאה הנוכרית; ומחקר מרתק באתר של המושיע האקדמי – חושף את מהפכת הנשים בש"ס.

    מתארגנות קבוצות לסיורים בבני ברק, ירושלים, עמנואל ועוד –
    בהדרכה אקדמית.
    המעוניינת/ים יפנו דרך האתר.
    הטיול לחילוניים ואף שונאי חרדים למהדרין יהיה לגברים ונשים יחדיו

    • י.ג.  On 30 ביוני 2010 at 5:53

      ליאיר- אני חייב להגעב שהתשובה שלך מיתממת משהו. מה דעתך על ניצול פוליטי ביחסי הכוחות הלא יציבים שהיו בין ימין לשמאל + חוסר איכפתיות מהצלחת המפעל הציוני (המהוגנת אידיאולוגית ע"י הרבנים החרדים!).

      בכל אופן, מאחר ותשובתך שקולה לאימרתו המפורסמת של צביקה הדר לכל מתמודד שהולך הבייתה ("אלו חוקי המשחק") יתכן ולמודח החילוני, ירידה מהארץ היא אפשרות סבירה בהחלט. אחרי שהחילונים יעזבו את הארץ, נוכל לראות איזו ממשלה תוכל לעקוף את החוקים הללו, החוקים המפלים בין חרדים למי שאינו חרדי. חוקים המבדילים בין דם לדם.

      • י.ג.  On 30 ביוני 2010 at 8:36

        נ.ב.

        הינה אחד שבאמת מכיר חרדים, ולא מנסה להישמע הומניסט במיל:
        http://tomerpersico.com/2010/06/30/haredi_rediculousness/

      • יאיר דקל  On 30 ביוני 2010 at 16:58

        לי.ג.
        אני מעריך את שלטון החוק, שבלעדיו יש אנרכיה. אינני מעריך את קובעי החוק, שיוצרים את המצב שבו אנחנו נמצאים.
        מכאן, שאין היתממות בתגובה שלי. אני דווקא מקבל את אימרתו המפורסמת של צביקה הדר, ולא בציניות – אלה החוקים. הדתיים מנצלים את המצב הפוליטי טוב יותר מאשר החילוניים.
        חילוניים צריכים לחשוב מהם הנושאים הנחשבים בעיניהם. הפעילות הדתית או החרדית אינה עומדת בראש מעייניהם של רוב המצביעים החילונים. עובדה.
        צר לי שמעבר למחלוקת לגיטימית על זכויות וזכויות-יתר והוויכוח על היכולת לינוק מפיטמת המדינה, היחס לחרדים הפך לשנאה. על כך אני מתקומם.
        יש הבדל גדול בין עימות פוליטי-חברתי ובין נידוי ושנאה.
        נ. ב. אינני מתכוון לרדת מן הארץ וזה נראה לי הפתרון הגרוע ביותר בין כל האפשרויות.

  • יאיר דקל  On 28 ביוני 2010 at 20:34

    ליעל נצר, אינני מכיר את הספר של נח עפרון. אולי אוכל לקרוא אותו. אבל אני מכיר היטב את האווירה בארץ. שמעתי חברים ומכרים, קראתי בלוגים ואמצעי תקשורת, שמעתי רדיו וטלויזיה. הכעס על החרדים הוא עצום, ואינני משתמש במלה הרבה יותר קשה מאשר כעס.
    לי.ג. אתה מעלה עניין חשוב – לאן הולכים המסים שאנחנו משלמים. התשובה היא בכנסת ובממשלה. הם קובעים את החוקים ואת הכללים.
    חרדים מקבלים סובסידיות כחוק, אינם משרתים בצבא כחוק, וכל ההסדרים ועצימת העינים נעשים ביוזמת הממשלה ובאישור הכנסת.
    מכאן, שאת האצבע המאשימה לא צריך להפנות אל המקבלים (החרדים), אלא אל מי שמאשר את זה.
    אייל, תחושתך – שלך. תחושתי – שלי.

  • י.ג.  On 28 ביוני 2010 at 5:55

    "אין לי סטריאוטיפים על חרדים…" מאחר ובמקלדת הג' קרובה לד', הוקלדה בטעות-לא טעות…

  • י.ג.  On 28 ביוני 2010 at 5:53

    אין סטריאוטיפים על חרגים. אולי על הרבנים שלהם, כי בעיני הם מקרבנים את הציבור שאותו הם מייצגים כאשר הם מורים לו להעדיף אמונות טפלות על מדע, ותלות כלכלית בפרנס במקום עצמאות כלכלית.

    אני פשוט לא רוצה שהמיסים שאני משלם, במקום שיחזרו אלי כמו בכל מדינה- בצורה של שירותים לציבור, בסופו של דבר מוצאים את דרכם לסיבסוד משפחת אברך, ובפועל למערכת המקרבנת הזאת שיצר הממסד הדתי בישראל.

  • איל  On 28 ביוני 2010 at 5:42

    אני מכיר חרדים, ונדמה לי שכך גם רוב החילונים.
    הם המשפחה שלי, הם חברים שלי, אני אפילו מעסיק חרדי (חרדי עובד, היית מאמין?)
    ובכל זאת אני מצטרף לרוב דברי הביקורת עליהם.
    ובקיצור, אני כלל לא בטוח שהתחושה שלך נכונה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: