אילו הייתי מיליונר, אבל לא

ויכוח על הפרס הגדול בפיס (שלא זכינו בו)

נסענו לראות את היכל איקאה החדש. היינו ארבעה במכונית והנושא, שהלהיט את הרוחות היה מפעל הפיס. "שערוריה, לחלק פרס ראשון של 74 מיליון שקלים" – אמר מן הספסל האחורי.
"למה? דווקא טוב שהם מחלקים פרסים גדולים" – השיב הספסל הקדמי והצביע על בניין ציבורי, שהשלט "נבנה בכספי מפעל הפיס" התבלט על קירו החיצוני. או אולי היה זה "מפעל פיס קהילתי" או "תחנת פיס לבריאות המשפחה" ואולי "היכל פיס לתרבות ואמנויות".
"אז למה לתת כל כך הרבה כסף לאדם אחד? אפשר לחלק ארבעה פרסים של עשרה מיליון ש"ח ואת שאר הכסף – 36 מיליון שקלים – המון כסף, לתת למטרות ציבוריות אחרות", הצטרף קול מן הספסל האחורי. הנהג שתק.
"דווקא שיחלקו! כל מה שהצטבר כשאין זוכה – יצטרף לפרס", המשיך היושב מלפנים.
"אתה סוציאליסט, אבל במכירת אשליות להמונים – אתה דווקא קפיטליסט" – זעף היושב מאחור.
"אז מה אתה היית עושה ב-74 מיליון שקלים?"
"זה רק 55 מיליון – אחרי מס", לא התאפק הנהג.
"רק 55 מיליון?" – הגיעה תגובה לועגת. "ומה היית עושה ב-55 מיליון?"
במכונית השתרר שקט. השאלה הלא-מפתיעה עצרה את נפנופי הידיים ואת הקולות המתרגשים. זה סכום גדול וצריך רגע של הרהור, כאשר חושבים עליו ועל המסכות האדומות שבהן צריך להסתתר בעת קבלת הצ'ק. בינתיים נכנסנו לחניון הגדול והוויכוח פסק לטובת החניה והעליה אל קומת הרהיטים.
אך, אילו היינו זוכים בפיס, לא היינו נוסעים להיכל איקאה. היינו נוסעים, בוודאי, להיכל מפואר יותר.
במסעדת החנות, על מרק ושניצלונים, התחדש הוויכוח. עכשיו היתה לנהג השתקן הודעה מפתיעה: "אני חושב שלא הייתי משנה דבר מאורח חיי".
"באמת, אתה לא נורמלי! אני הייתי נוסע לטייל בעולם. אבל במצבי הבריאותי – הדובר בשנות השמונים לחייו – זה קצת קשה. אילו זכיתי בפיס בגיל יותר צעיר… הייתי קורע את העולם. כעת הייתי נוסע לחודש לפאריז, מפוצץ את המסעדות הטובות ביותר… טס רק במחלקת עסקים. נהנה מהחיים. צריך למצות הכל"…
שניים מאיתנו ישבו לועסים בשקט, מקשיבים. הוותרן (בשנות השבעים לחייו) החזיר מלחמה: "אני לא מתלונן. יש לי די כסף כדי לשבת עם ידידים לשתות קפה ואני לא צריך יותר. העיקר הבריאות"…
– "זה נורא שאתה לא שואף לשום דבר. אילו כולם היו כמוך, העולם לא היה מתקדם לשום מקום"…
– "זה לא כל כך נורא להיות לא שאפתן", כך הוותרן.
והוא זכה מיד לתגובה נחרצת: "כשעבדתי, תמיד רציתי להגיע ליותר. כשקבלתי דרגה, ביקשתי עוד אחת. כשקבלתי תפקיד, רציתי להתקדם. אוי, זה עלה לי בריאות".
"מסקנה, גם לאי-שאפתנות יש יתרונות" – סיכם הנהג בנינוחות והזמין קינוח.
כשנסענו בדרך חזרה ועברנו את בית הפיס, הסתכלנו עליו והוויכוח לא התחדש. תיק"ו.

הפסקתי לקנות

פרקליטה בכירה בשירות המדינה נהגה לעצור מפעם לפעם בדוכן פיס ליד המשרד ולקנות כרטיס.
יום אחד פנה אליה המוכר: "למה אשה אינטליגנטית כמוך קונה פיס? את יודעת שהסיכוי לזכות אפסי. את יודעת כמה כסף מפסידים פה אנשים?"
– "הוא צדק. מאז הפסקתי לקנות פיס" – סיפרה כששמעה על הויכוח הידידותי של "מה היית עושה אילו"…

מודעות פרסומת
Trackbacks are closed, but you can post a comment.

תגובות

  • יאיר דקל  On 5 במאי 2010 at 8:50

    לאורי, עוררת שאלה. לדעתי, מפעל הפיס כלל לא מחלק פרסים. פרסים באמת מעניקים.
    אבל מפעל הפיס מחלק – את הכספים שלנו. אנחנו, שקנינו כרטיסי הגרלה.

  • אורי  On 5 במאי 2010 at 8:49

    כתבת: "שערוריה, לחלק פרס ראשון של 74 מיליון שקלים"…
    זה לא נכון. את הפרס הראשון לא מחלקים – אלא מעניקים. אלא אם כן הכוונה היא, שלוקחים את 74 מיליון ומחלקים אותם בין כמה וכמה זוכים.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: