לאה איני תובעת קיפוח

לאה איני כתבה ספר חשוב, ספר טוב וספר קשה לקריאה, ורד הלבנון. היא כתבה אותו באומץ רב, בגילוי לב מדהים ובשפה עשירה ובלתי רגילה. אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לתופעת הקיפוח של המזרחיים. המקפחים הם, תמיד, האשכנזים.
בעמוד 227 בספר מתוֹארת השכונה, שהמחברת התגוררה בה בילדותה: "המוצָא העדתי היה לא נכון, כרטיס המפלגה פותח הדלתות היה עם השם הלא נכון, המלה שואה לא נאמרה בשפה הנכונה וצבע העור נמזג בצבע הילידים… את עשרות העדות ורסיסי השבטים שבשכונה ייצגו למשך כמעט דור פוליטי מאה ועשרים קירחים מזרח-אירופים, בעלי פימות וחולצות לבנות, שנאבקו לייצג את עצמם בעיקר בכנסת ובאו"ם"…
את המשפט הזה שׂמה המחברת המוכשרת בפי ילדה בת תשע-עשרה ואני מאמין שהילדה לא חשבה על כך כלל. המשפט נכתב על ידי הסופרת בתקופה שנשיא המדינה היה יליד פּרס, כמחצית משרי הממשלה היו יוצאי עדות המזרח (גם בוז'י הרצוג, צחי הנגבי ועוזי ברעם). כאן בא לידי ביטוי סדר היום הציבורי, שלאה איני מציגה בתוקף – הרגשת הקיפוח העדתי. לדעתי, הספר כולו נכתב כדי להגיד את הדברים האלה!
אותי זה מרגיז.
גדלתי כאשכנזי ללא כל התייחסות לעדה או מוצא. בבית הספר שלי, בפאתי רמת גן, למדו תלמידים מעדות שונות ועם העליה הגדולה קלטנו תלמידים עולים מארצות שונות. היום, כעבור עשרות שנים, שאלנו אחדים מהם: הרגשתם קיפוח מצידנו, הוותיקים? רוב התשובות היו: היתה לנו טראומה מן העליה, אבל לא הרגשנו שאתם, התלמידים, מקפחים אותנו.
בספר מתארת לאה איני את ילדותה בשכונה, את משפחתה ושכניה ואת שירותה בצבא. היא התנדבה לבקר חייל פצוע אנושות, שניסה להתאבד בצבא ואינו מתקשר עם הסביבה. היא קוראת לחייל יונתן מָרוֹם – נער ממְרום החברה, מירושלים. לעומת המחברת, שבאה מן השכונה.
לאורך כל הספר, לאה איני מדברת על קיפוחה – אמה לא אהבה אותה; אביה לא גילה כלפיה רגשות, אלא שלח ידיים והתעלל בה מינית; לעומת זאת, אחותה ואחיה זכו לכל האהבה; בבית הספר המורה לא העריכה את כשרונה, ועוד דוגמאות כהנה וכהנה.
מאידך, אין לה כל הערכה להצלחות שהיו לה באותה תקופה. כאשר ילדים ביקשו את קירבתה בבית הספר, היא התרחקה מהם. כאשר באו תלמידי התיכון לבקר אותה בביתה – היא לא ראתה בכך סימן של התקרבות או הערכה. כאשר חיילים פצועים בבית החולים ביקשו אותה, נמלטה מהם.
כאשר צה"ל, שאותו היא מגנה, מיין אותה לתפקיד חשוב ב"בור" במטכ"ל – היא לא ראתה בכך צד זכות לא לה ולא לצבא. רק ביקשה לברוח משם למקום אחר והגיעה לבסיס תקשורת עלוב ביפו.
יש בעיה ללאה איני. לא בעיה של קיפוח עדתי, אלא בעיה אישית.
איני היא סופרת טובה, שהצליחה לצאת מבית בשכונת עוני, עם אב פגוע שואה ואם פועלת תעשיה. האב מקבל תרופות בגלל מצבו הנפשי והוא מחליף אותן בבית המרקחת בתמרוקים וחפצים אחרים לאשתו. האם פוטרה אחרי שנתפסה גונבת בדים מן המפעל. זה לא קיפוח!
לא איני זכתה בפרס ראש הממשלה לספרות, התחתנה וילדה בת, אבל היא ממשיכה ללכת בהרגשת קיפוח. זה לא מספיק כדי לשאת את נס הקיפוח העדתי.
קל להרגיש קיפוח ולתלות את האשם בכל העולם. קשה להסתכל פנימה ולראות שהכישלון איננו יתום ואיננו תולדת ה"אחר" או ה"חברה".
אחזור בסוף אל בית הספר שלי, שאותו סיימתי לפני עשרות שנים והוא משמש לי קליידוסקופ לבחון את החברה הישראלית. שניים מחבריי הינם פרופסורים. האחד, אשכנזי, נכד לבעל בית חרושת שמשפחתו התגוררה בבית יפה בשכונת עובדים בפאתי רמת גן. השני, עלה לארץ מארצות המזרח בגיל 14 בערך. משפחתו התגוררה במרתף במרכז רמת גן. האם הצליחו בניגוד לקיפוח? האם עורכים של כתבי עת מדעיים בחו"ל מתעניינים במוצאו של הכותב?

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גיורא לשם  On 8 במרץ 2010 at 21:00

    חוץ מלאה איני אינני מכיר איש שכתב בבלוג הזה, על כן זה לא יכול להיות אישי.
    אולם, אתה צודק.
    הדיון מיצה את עצמו.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 8 במרץ 2010 at 20:30

    בבניין הסולידריות הספרדומזרחית ננוחם מול מפלצתיות הרשע של הסולידריות האשכנזית מקיר לקיר מימין ומסמול.

    בחורבן הלשמיזם והציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.

  • יאיר דקל  On 8 במרץ 2010 at 20:27

    אני מניח שיש גולשים שיסכימו איתו ויש שיחלקו עלי. טבעי ואני יודע שלא נגיע לסיום מוסכם. חלק מן המגיבים מנהלים ויכוחים אישיים וצר לי שניצלו את הבלוג שלי למלחמה הפרטית שלהם.
    את הדברים הקשים והמכאיבים על הקיפוח העדתי כתבתי בנימוס, בשפה לא מתלהמת ובתקיפות.
    יש לי אוצר מלים לא מצומצם מאשר לכם, המגיבים המנאצים. גם אוצר הקללות שלי שופע למדי. אבל אינני משתמש בשפה גסה זאת, כי אני מעריך את האתרים שנותנים לי במה כאתרים הגונים וחשובים, שמיועדים לאנשים שמוכנים לקרוא, ללמוד וגם להביע דיעות.
    צר לי על אלה, ששפתם גסה וזולה. גם נימוקיהם כך.
    אני מוכן לדיון או ויכוח עם נימוקים, הסברים או דעות שונים משלי, אך אינני מנסה להתמודד עם גסות רוח ותפלות הכתיבה.
    יתר על כך, ככל שהשפה נמוכה יותר – הטיעון משכנע פחות. חִשבו על כך.
    כתבתי בעבר ואני חוזר על כך – חופש הדיבור הוא עיקרון חשוב בעיני ואינני רוצה למחוק תגובות. חבל שיש טוקבקים היורדים לתת-רמה.

  • גיורא לשם  On 8 במרץ 2010 at 18:36

    כנראה שאפילו האירוניה שלי פיספסה את מטרתה.
    על אפך וחמתך אני איש ספרות פרופר.
    אפילו ויליאם קארלוס ויליאמס היה רופא ומשורר
    ואפילו טשרניחובסקי.
    אני לא הייתי רופא אלא מפתח תוכנות בתחום הרפואה.
    לאחר 51 שנות פרסום ספרות פרופר בעתונות, בכתבי-עת, בספרים, מותר לי לומר שאני איש ספרות פרופר.
    ואתה יודע מה?
    רכשתי לעצמי מזמן את הזכות לומר מה טוב ומה פחות טוב.
    ועדיין לא הוכחת שקראת אפילו שתי מלים ממה שכתבתי כספרות.
    אם תגיד שאין לך חשק, זה בסדר גמור.
    אם תאמר שאתה רוצה לחוות עלי דעה גם בלא שקראת, בסדר גמור!
    גם לזה כבר התרגלתי בישראל.

  • עמרמי  On 8 במרץ 2010 at 17:17

    עצם העובדה שאתה מעיד שאתה לא איש ספרות פרופר
    כבר אומר הכל. אתה ממשיך להתווכח ולהכניס מכות לכל מי שחולק עליך , או לכל מי שלא מקבל את אופי ההתייחסות שלך לספרות ולכותבי ספרות בכלל
    זה לכשעצמו מעורר חלחלה. אז פירגנת ללאה איני נו אז ?????????

    חשוב להבהיר שכאיש שיודע מהי רפואה אני מציע לך לפני שאתה קובע דיאגנוזה בנושאי ספרות לבדוק ולגלות שספרות ורפואה הם נושאים ותחומים שונים שהקשר ביניהם מקרי ולא רלוונטי

    יש איתך תופעה שאתה נוהג לבטל אחרים במחי יד, ועושה זאת בעוקצנות מרושעת מטובלת בלעג, וזה נעשה על מזרחיים כאשכנזים, וזה נעשה במטרה לפאר ולהלל את עצמך. אז קודם כל תרגיע, ותבין שעם גישה נוקשה אתה מקומם ולא מקרב לדעותיך.

    לגבי הספרים שלך. אין ספק שאתה מקדם את הספרים שלך וזה לגיטימי כל זמן שאתה לא קובע לאחרים מיהם משוררים או מיהם סופרים. כי אתה רואה שבסוף קובעים שאתה לא משורר ולא סופר. ולא נחמד לך לראות שלא מסכימים עם דעותיך האישיות
    והמקוממות.

    לגבי סיפורי חיים: ביאליק ומשוררים או סופרים אחרים לא השתמשו חזור והשתמש בסיפורים מבית אבא, הם כתבו על נושאים שונים. אם אתה מציע לכתוב על בית אבא כספרות יפה ורק על זה לכתוב ולמדר תחת ערך ספרות יפה, על כך אני חולק, ואין צורך להשתמש באלימות ולמחוק אף משורר או סופר שכתב שיר או סיפור על בית אביו, אבל כמויות הספרים שעוסקות בבית אבא תחת ערך ספרות יפה מקומם ומרתיח כי רובם לא ראויים לדיון מעמיק, הפן שלהם רק ריגשי. לכן כתבתי שבשביל זה יש את ערך סיפורי חיים.

    מר לשם,
    הביקורת שלך והקביעות שלך מקוממות בשל אינטרסנטיות ותוקפנות שלא לומר אטימות.

    אין לי כוונות להמשיך בוויכוח הזה. אני את האמת אמרתי, אנשים קוראים ומבינים את מה שנכון מהדברים שכתבתי.

    מבחינתי אתה יכול להמשיך להתווכח , אנא עשה זאת עם עצמך,כי עושה רושם שיש לך בעיות קשות וקשה לך לקבל טיעונים שעוד לא קראת והם כל כך מדוייקים שזה מרגיז אותך, אחרת לא היית חוזר להתקיף שוב ושוב.

    אז תרגיע, תרגע, ותבין שהאנרגיות הגרועות שלך
    לא מוסיפות לאיכות הספרות שאתה כותב, עדיף שתתרכז בכתיבה במקום במריבות על האמת.

  • גיורא לשם  On 8 במרץ 2010 at 14:56

    כנראה לא שמת לב שהייתי מן הראשונים שכיבד את כתיבתה של לאה איני עוד לפני כ-20 שנה, ועל הספר האחרון פירסמתי בבלוג שלי את אחד המאמרים המשבחים ביותר שנכתבו אי-פעם עליה ועל ספרה "ורד הלבנון".

  • גיורא לשם  On 8 במרץ 2010 at 14:48

    אני לא איש ספרות פרופר.
    אולם כאיש שיודע מהי רפואה אני מציע לך לפני שאתה קובע דיאגנוזה לבדוק את השתלשלות התופעה.
    קודם כל אולי תקרא את 30 הספרים הספרותיים שאני חתום עליהם ותחווה את דעתך לאחר מכן?
    האם זה פרופר, או לא?
    אם זה קשה לך אולי תיעזר בחבר שקורא היטב?
    דרך אגב, הרגע נזכרתי בביאליק. האם אתה מציע למחוק מכל כתביו את השיר "אמי זכרונה לברכה" או את השיר "אבי"?

  • עמרמי  On 8 במרץ 2010 at 12:36

    ולא משורר. עיסוקך בתחביב המשורר מעיד דווקא על בעייתיות רבה. מי שעוסק ברפואה לא יכול להיות משורר, ויותר טוב שהשקעת את זמנך ברפואה מאשר בספרות עברית.

    לגבי ההגדרה של מי משורר ומי לא משורר, בתור
    איש מחקר בתחום האולטרסאונד גישתך עוד יותר תמוהה. אין לאפשר לאנשי מחקר שעושים עבודה חשובה בתחום הרפואה להגדיר את משוררי ארצנו, ומכאן גם הפרדוכס ובעייתיות ההבנה שלך בתחום
    הספרות, וההתכסחות שלך עם עדות המזרח.

    לשם, אתה בוודאי לא תקבע מי סופר ומי משורר, אתה איש רפואה והייטק בזה אתה מצליח והצלחת הרבה יותר מספרות עברית.

    בנוגע לסיפורי חיים שיש להם ייעוד ספציפי ואינם יכולים להכלל בתוך הספרות העברית, חשוב מאוד לא לאפשר להוצאות ספרים להוציא את סיפורי בית אבא לאור תחת ערך ספרות יפה, מספיק לכולנו יהיה לקרוא את סיפורי חיים אלה בספרות מסחרית ולבעלי עניין במוצא האדם. שזה באמת שייך לאנתרופולוגיה ולא לספרות יפה.

    יותר מזה, כל מי שאינו איש ספרות פרופר, שלא יקבע לאנשי הספרות מי הם ומה הם.

  • ברוש דקל ארז  On 8 במרץ 2010 at 11:31

    יש לך הברקות מילוליות ברמה הכי גבוהה של העברית. אין כמוך בנושא הזה.

    תכתוב בחייך ספר, זה יהיה רב מכר.

    אולי אם תאסוף ותעשה מבחר מהתגובות שלך יש לך כבר ספר.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 8 במרץ 2010 at 11:12

    כך גורלו של גזען אשכנזי רודף פרסים ופרסיות .

  • מוני יקים אנטיציוני  On 8 במרץ 2010 at 10:02

    הנסיון שלך לקיים דיון המבוסס על עובדות אמת והגיון מוצק עם חלאות הגזענות האשכנזית הוא ניסיון סרק חסר כל סיכוי.
    אם במשך 120 שנות ציונות שום סדק לא ניסדק בחומת גזענותם זה לא יקרה גם במשך 120 השנים הקרובות כמו עם הסיפור של אלכסנדר מוקדום והקשר הגורדי צריך לפעמים גרזן במקום בו החמדנות והגזענות מעוורים עיניים אשכנזיות מלראות את הכתובת על הקיר.
    נתחיל בכך שתשכנעו את הרב עובדיה שיוציא פסק הלכה האוסר על ספרדומזרחים לשרת בצבא הכיבוש הקלגסי הציוני ונותיר את אויבינו האשכנזים לבדם מול אויביהם האמיתיים והמדומים ומצידי שהחרזן הבינוני מוקף הפרסים והכספים שגזל מילדי ישראל לכתוב את המאקמה על קריסת הציונות הכוזרואשכנזית עליה יקבל כמובן את פרס אוסמה בן-לאדן …

    בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם כי שני עמים אויבים אנו.

  • גיורא לשם  On 8 במרץ 2010 at 9:31

    אכן, כך כתבתי, אולם אין שום סתירה.
    משורר אינו קובע לעצמו את השם משורר.
    ומן הצד השני, הוא היחידי הקובע מה יכתוב ולא איש זולתו.
    למה לך להגיב על דבר שאינך מבין בו אפילו רבע דבר?
    כשאני קובע שהכותב עצמו יחליט מה יכתוב, זה ז'דאנוביזם?
    גם בזה אינך מבין דבר.

  • ברוש דקל ארז  On 8 במרץ 2010 at 8:55

    "קיפוח שהמגיבים אינם רואים
    כשכתבתי את הדברים ידעתי שהם יעוררו עניין ותגובות. חלק מן התגובות אינן ראויות לפרסום, אבל אני מעדיף שלא למחוק תגובות. הקוראים יחליטו, כל אחד לעצמו.
    שתי נקודות קיפוח בוטות אני מכיר ולא היה להן איזכור בתגובות: אפליית ילדות מזרחיות בבתי ספר חרדיים ואפליית יוצאי אתיופיה. לגבי הקיפוח הראשון, צריכות רשויות המדינה לפעול ובכל הכוח. לגבי יוצאי אתיופיה, נראה לי שזאת בעיה של חינוך הציבור והפתרון יותר קשה. "

    מי אמר שהם לא רואים? הרי אתה מדבר על המזרחים המקצועיים, לך לקדמה ותראה שרק שם מתדיין דיון לעומק של כל הבעיות האלה. למה אתה אומר שאל רואים. הרי זה תרגיל ידוע ומאוד אשכנזי, מדברים על בעיה אחת שנגרמה על ידי האשכנזים (ושמפירותיה אתה נהנה) ואז אומרים ומה עם הפועלים הזרים? ומה עם התחממות כדור הארץ? עזוב?… מה זה חשוב? תראה מה קורה בעיראק? התרגיל הזה שקוף. אתה הבאת פוסט ודיברת על משהו שכתבה לאה איני על שנות החמישים ועל הסללה. אם אתה רוצה תכתוב פוסט על בעית החרדים ואולי נתמודד עם זה. אל תערבב כדי לברוח מאחריות למה שכתבת.

    "
    נמנעתי כמיטב יכולתי מלפגוע בלאה איני אישית. היא פרסה בפני הקוראים את הרגשתה ומכך אני יכול רק להתפעל. אין זה מונע בעדי להתייחס לבעיה, שאיננה של לאה איני בלבד, אלא בעיה מרכזית ביותר למדינה. יש לי ביקורת קשה על ה"מקופחים המקצועיים" (שבאו לידי ביטוי בתגובות) וצער רב על המרגישים באמת קיפוח. "
    צר לי שוב, אתה מבקר את לאה איני, יש לך ביקורת על המקופחים המקצועיים (למטה אתה קורא להם בעצם לוחמי שיוויון) תכתוב על הבעיה שיש לך עימם. מה שאתה כותב בפוסט הוא שבגלל המקופחים המקצועיים הסופרת טוב תעשה אם תדבר על דברים אחרים ולא על שטויות שלא מעניינות אשכנזים כמוך. זו התנשאות בלתי רגילה והיא גזענית. מוטב היה שאם אתה מעריך סופר תתן לו לכתוב על מה שהוא רוצה.

    מה בדיוק מרגיש קיפוח. האנשים שמדברים על אפליה הם אנשים שמרגישים חופשיים לגמרי וחזקים מספיק כדי להתמודד עם הגזענות האשכנזים. אתה מרגיש שהם מרגישים קיפוח. חוץ מזה אם אתה כל כך מבקר אותם למה שזה יצער אותך שהם מרגישים קיפוח. אדרבא, תשמח ברגשותיהם!

    "
    כוונתי לומר, ואם זה לא ברור, אחזור ואומר: ראיתי את עצמי כישראלי ואני מקווה ומאמין שכולנו נרגיש ישראלים, ללא תחושת עליונות או נחיתות בגלל מוצא עדתי. "
    מר דקל בשבילי אתה לא ישראלי, אתה חי בגטו ואתה מדכא את הישראלים. בכול מקרה תן לי להרגיש גם ישראלי וגם עיראקי או מרוקאי או מה שאני לא רוצה. אני מאוד מקווה שתפסיק לבלבל לי את המוח ולבלבל לי את המוח. אני רוצה להרגיש ישראלי איך שאני רוצה או גם, לא ישראלי אם אני רוצה.

    "אינני מייצג את חברי הנהלת הסוכנות שצדקו או טעו בהחלטותיהם. כדי לבדוק מעשים, צריך לחקור אותם על רקע התקופה שבה נעשו. אני לא חקרתי. לפיכך, אינני מתנצל בגלל "אשמת" האשכנזים, אם מישהו חושב שהיתה אשמה כזאת. "

    אתה כן מייצג אותם כל עוד אינך רוצה לדעת מה עשו ואתה נהנה מפירות מעשיהם, ודאי שאתה לא מתנצל, למה שתתנל? אתה רוצה להמשיך ליהנות מהדיכוי שלך ולנצל אחרים.

    "ללילי897 – מי שמתחיל את תגובתו ב"כמו היטלר", אינו ראוי להתייחסות.
    מ. כתבת ש"דקל הוא אידיוט מושלם". הרשה לי לכפור בכך. מתגובתך, נדמה לי שלא הבנת את הכתוב.
    לברוש דקל ארז – מה שאני מכנה רגשות קיפוח ואחרים מכנים התבכיינות, הוא אכן מאבק לשוויון. לדעתי, רגשות הקיפוח מאד מוגזמים ומיותרים. אינני רואה צורך במאבק לשוויון עדתי – דגש על המלה עדתי – כי האפליה בארץ בעיקרה איננה על רקע עדתי. יש הגזמה רבה בהתבכיינות הזאת. "
    איך בדיוק ומתי אתה קובע שהרגשות מוזגזמים? חא ידעתי שיש לך מדד רגשות? אם במשפחתי כבר מתו 4 אנשים מהקרנות שיבא זה אומר שרגשותיי מוגזמים? ואם רק אחד, אז הרגשות יהיו מאוד מוגזמים? אני חושב שהרגשות שלך כלפי המזרחים המקצועיים ממש מוגזמים ואם העניין המזרחי לא מעניין אותך אל תתעסק בו. העיסוק שלך בו הוא מוגזם.

    אם זה אכן מאבק לשיוויון ויש חוסר שיוויון, שום דבר לא מוגזם. אתה יכול לומר שבשבילך זה לא מוגזם שההכנסה לנפש למזרחי היא 35% פחות מזו של האשכנזי. למזרחי זה יכול להיות מעל ומעבר. לך זה בטח לא מוגזם שיש סטודנט מזרחי אחד ל 4 אשכנזים (כן המאה העשרים ואחת) , למישהו אחר זה יכול מאבק לשיוויון מאוד חשוב. לך זה אולי מוגזם שאין פרס ישראל לספרות מזרחי, אבל מזרחי עוסק בספרות כבר שלושים שנה זה יכול להיראות עוול מוגזם. בכלל עדיף שהקורבן של הגזענות יקבע את מה שמוגזם או לא מוגם. שיוויון צריך להיות. הדבר הזה לא קיים היום. מצד שני יש עדיין תוצאות הרות אסון לדברים שאתה לא רוצה לדעת שקרו בשנות החמישים, וגם זה דורש טיפול ופיצוי!

    "
    לצערי, יש בארץ קיפוח מסיבות שונות ורבות. רבים רוכבים על הקיפוח העדתי כשאינם מקופחים כלל והבעיה טמונה בהם עצמם. על כך כתבתי. "

    מאוד רצוי שלא רק אנשים שנפגעו ישירות ממשהו ירכבו עליו וינסו לשנות את המצב. אני אישית לא מכיר אף מזרחי שלא חי בתוך הדיכוי הזה ולא נפגע ממנו. כן מכיר הרבה שיגידו לך שאין בכלל בעיה וכן הלאה, אבל רק תכיר אותם יותר משעתיים ונתחיל לשמוע מה באמת קרה בבית הספר או בצבא ובמיוחד מה קרה למשפחה שלו, גם המצליחים ביותר מבין המזרחים סוחבים הרבה מאוד מזרחים אחרים בני משפחותיהם שהם קורבנות של האשכנזים. ויש אולי קיפוח מסיבות שונות אבל יש לו מנגנון מאוד ברור, מדובר באשכנזים שמפלים אחרים. אין כיוון הפוך

  • מוני ייפול  On 8 במרץ 2010 at 8:35

    כי שני עמרמים אויבים אנו

  • עמרמי  On 8 במרץ 2010 at 1:00

    איך שאתה סותר את עצמך יאללה.

    אצל אשד כתבת אחרי ויכוחים סתמיים, שמשורר לא קובע על עצמו שהוא משורר אלא שאחרים קובעים, דקה אחרי זה אתה סותר את עצמך לגמרי עם הטיעון המדהים ובדיוק להפך – " סופר של ממש יכתוב על מה שאיכפת לו ולא יישמע לתכתיבים שלך."

    איך זה עובד אצלך לשם אהההההההה? מצד אחד שיקבעו אחרים מי משורר ומי לא, מצד שני שלא יקבעו לאף אחד מה לכתוב ".

    איך אתה מסביר את הסתירה המטורפת בשני אתרים שונים מה לשם??????????????????

    ירצה, יכתוב על בית אביו; לא ירצה, לא יכתוב
    קביעותיך הן ז'דאנוביזם צרוף, זה בדיוק מה שאתה צבוע !

  • מוני יקים אנטיציוני  On 8 במרץ 2010 at 0:06

    הלשם הזה או שהוא על כדורים או שקיבל אלצהיימר מרוב המכות שקיבל בקדמה בה זכה לתואר הרשמי של "שק החבטות" של האתר הנוהג בו ביתר סובלנות כי העורכת אין חפץ בה מפעילה קריטריונים של התחנפות לאשכנזים שזו עוד פריבילגיה ממנה נהנה לשם גיורא האומלל .

    כי שני עמים אויבים אנו

    לשם הוא האסמכתא

  • גיורא לשם  On 7 במרץ 2010 at 23:39

    מעולם לא שנאתי מזרחים.
    מעולם לא כתבתי סיפורים על בית אבי ברוסיה.
    אבי מעולם לא היה ברוסיה וגם לא היה לו שם בית.
    ועוד קצת מלח על פצעיך: סופר של ממש יכתוב על מה שאיכפת לו ולא יישמע לתכתיבים שלך.
    ירצה, יכתוב על בית אביו; לא ירצה, לא יכתוב.
    קביעותיך הן ז'דאנוביזם צרוף.

  • גיורא לשם  On 7 במרץ 2010 at 23:35

    סבתי, אם אבי, שהגיעה עם אבי-אבי לארץ-ישראל מפולין ב-1933 היתה אנאלפבתית.
    נו, אז מה?
    היא היתה סבתא פחות טובה מבוגרת אוניברסיטה?
    האם בנה לא "קרע את התחת" לגמור לימודי רפואה, להיות רופא טוב, לצאת למלחמה נגד הנאצים, לחזור ולטפל בחולי השכונות ביפו ולחטוף שחפת מאחד מחוליו?

  • עמרמי  On 7 במרץ 2010 at 23:29

    את לשם הזחוח והקשקשן

    אני שוב חוזר ומציע שכל מי שיכתוב בסגנון בית אבא וירצה על זה פרס פוליצר או כל פרס אחר, שיעוף לכל הרוחות. ואני מציע לשלוח לכל הרוחות כל סופר ישראלי שישעין את הסיפורים שלו על בית אבא במיוחד אם יש בסיפורים שלו מבית אבא אווירת שנאה תהומית כלפי אשכנזים, או להפך.
    ואני מציע לך לשם להפסיק לשנוא מזרחיים ולהפסיק לכתוב סיפורים מבית אבא שלך ברוסיה
    זה לא מעניין אף אחד.

    את "אבא גוריו", את "המלך ליר" ואת "האחים

    קרמזוב" תעזוב בשקט, הם לא שונאים.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 23:08

    קונסולידציה ביחסי יהודים עם ארצות ערב , הציונים הכוזרואשכנזים משתמשים בדרך קבע בשיטות של שטיפת מוח כדי להפוך צעירים יהודים לבוגדים בארץ מושבם כדי לסכסך בין הקהילות לבין המדינות בהן הם שוכנים.
    הבעיות בין היהודים בני עם ישראל הספרדומזרחי לבין עם האספסוף הארופי כוזרי הידוע בשם אשכנזים חורגות בהרבה מעבר לשאלות של קיפוחים והסללות כי הקרע הוא היסטורי ולאומי ולא לשווא הנני טוען כי "שני עמים אויבים אנו"
    ומאקסיומה זו נובעת מערכת היחסים שראשיתה בפיתוחה של הגזענות האשכנזית שניצלה את התמימות והרצון הטוב של המזרחים והביאה ליצירת מדינת אפרטהייד מול מדינת כל ענייה הצבועה שחור.
    לכן הדיבורים על שינויים במערכי הכוחות ואיזונם בדרכים פוליטיות מקובלות הם דיבורי סרק ורק מלחמת אזרחים שראשיתה במרד נגד השרות הצבאי הכפוי תחליש את החונטה האשכנזית השלטת ותאפשר לעם ישראל הספרדומזרחי להתגבש ככוח לאומי עצמאי ולגיטימי שיממש את זכותו של העם להגדרה עצמית מצב שיאפשר לעם ישראל הספרדומזרחי לעצב את חייו ושותפיותיו הפוליטיות בהתאם לאינטרסים הקיומיים של עם עתיק זה שנפל ברשת השקרים של האוזרופטורים הכוזרואשכנזים.
    ואין כל ספק שעקרון ראשי במערכת אינטרסים זו הוא השותפות העתידית בין עם ישראל הספרדומזרחי והעם הפלסטיני הערבי שבכוחות משותפים תוקם מדינת פלסטין הגדולה בין הים לירדן כמסגרת מדינית אחת חילונית ודמוקרטית .
    כל פתרון של שתי מדינות אינו פתרון יישים כיוון שכרוך בו מתן פרס לתוקפן הכוזרואשכנזי שכופה פתרון זה בכוח הזרוע ולא בכוח הצדק והשלום.

    בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם אינשאללה .

  • יוסף  On 7 במרץ 2010 at 22:45

    הרמה היא כזו שמתחשק לך לומר לעמרם שילך לשגרירות עירק, סוריה או תוניס או מרוקו או מצרים לסדר לו דרכון. הרי לטענתו וטענת חבריו הם בכלל ערבים שבטעות בשוגג במרמה נהיו לישראלים. אז שילך לסדר לו דרכון. מה הוא רוצה מהעולם, שידאג לעצמו

    אני אין לי שגרירות שתיתן לי דרכון אז אני כאן. אכן היה קיפוח וקיפוח קשה שבחלקו נמשך. השאלה מה עושים. אני עושה כמיטב יכולתי כפי שעשו הורי וזה הצליח להם. יש פועלי נמל מרוקאים באשדוד [עכשיו בגימלאות מעולות ]שארבעת צאצאיהם בוגרי אוניברסיטה ואחרים קצינים גבוהים בצה"ל ובמשטרה ונשותיהם מכל העולם וילדיהם [ הנכדים ] לומדים במשובחים שבבתי הספר. ומהורי פועלי הנמל הסבתאות בקושי יודעות קרוא .

    יש טענה למרות הנאמר כאן שישראל היא מדינה דימוקראטית וניתן להשפיע על השלטון בשיטות דימוקרטיות.

    איני יודע כמה מהמזרחים כאן הנם חברי ש"ס. בכל מקרה אם הקשת המזרחית או ארגון על שיכלול אותה תלך לבחירות מול ש"ס ש"ס תנצח. האם דרך החיים והחינוך שש"ס מציעה למזרחים תפתור או תשפר את מקומם בחברה, או אפילו אם יבחרו להגר מכאן?נושא לדיון.

    בעיתון הארץ כותבים שני אפסים כשלונות מובהקים בורג ושריד. מר יקים פחות רלוונטי מהם. האם תתכן מפלגה מזרחית שתתאים לאורח החיים ולדרכי הקידום של מי שכותבים כאן? למה לא? גרוע מכך חושבני שיותר מזרחים יצביעו עבור ליביברמן מאשר עבור הקשת המזרחית. מה הסיבה האם ניתן לתקן?

    עובדה, בכל מקום שבו מזרחים התארגנו במסגרת מוניציפלית הביאו הם מזרחים לשלטון וזה כידוע אומר כסף למזרחים וזה מבחינתי טוב מעולה יוצא מהכלל. אבל בין המזרחים שעלו לשלטון יש מעט מאוד מקבוצת הייחוס של הכותבים כאן ש"ס הליכוד קצת קדימה וכמובן מתנחלים וליברמן.

    אם את האנרגיה האדירה שמושקעת כאן היו משקיעים כמה עשרות מזרחים בהשגת השגים פוליטיים היו הם מחלקים את הפרסים הספרותיים המוזיקאליים האומנותיים לעצמם.

    כרגע לדעתי בעיית המזרחים היא אלו מהם שמצביעים ש"ס וליביברמן, אלו שהתנחלו ומתנחלים

    הלאה, אמירתי לעמררם מדגישה את העובדה שיחס המזרחיים כאן בבלוג זה לארצות ערב הנו יחס מזויכיסטי פרברסי סוטה. אין ארץ ערבית אחרת שמקבלת את היהודים שנזרקו ממנה כפי שפולין או בולגריה מקבלות את היהודים שנמלטו משם. זה עצוב אבל זו עובדה. ראוי להניח ולקוות שאי מתי בעתיד זה יקרה. אבל העובדות כרגע ידועות. רוב המזרחים שאני מכיר במשפחתי בביתי בעבודתי אינם בדיוק אוהבי ערבים ואיני תובע זאת מהם. מה בדיוק יצא פוליטית מההזדהות של קבוצות מזרחים שחלקן מופיע כאן עם העניין הערבי פלשתיני. במה זה קידם ולו באצבע את המקום של המזרחים בחברה הישראלית.

    מה לעשות עובדה היא שלמזרחי בצה"ל קל יותר להתקדם מאשר בכל מפלגות וארגוני השמאל. אם כך מה התועלת של חלק מהמזרחים בהטפה נגד צה"ל או נגד מערכת הביטחון, שאלה מעניינת.

    ניתן לכתוב עוד ועוד ולהביא רשימות קיפוח מכאן ועד עולם. השאלה היא איך משיגים כח פוליטי. איך לתרגם את השיגי ש"ס לתבנית חברה ועולם שכנראה רצויים יותר למזרחיים מאשר עולמו של הרב עובדיה. דרך אגב בבתי הקרובים לי יש יותר ספרים של הרב עובדיה מאשר של גברת איני וזה מביא אותנו להתחלה..מי מתלמידי בתי הספר של ש"ס יקרא את ספרי הסופרים שאני ואתם רוצים להעמיס עליהם פרסים לעייפה.

    .

  • אילן  On 7 במרץ 2010 at 21:49

    אתה טוען בעצם שעידו לם מתחזה אליך. זו האשמה חמורה מאוד.

  • אילן  On 7 במרץ 2010 at 21:48

    שאשתו של מוני אשכנזיה טהורה מהדורות של הכוזרים. לא פחות!

  • עמרם  On 7 במרץ 2010 at 21:48

    קל מאוד לדעת: אני כותב היטב והוא כותב עילג. פשוט מאוד: אם מישהו חותם "עמרם" וכתיבתו עילגת, הוא *לא אני*. יש סיכוי טוב שהוא חיפאי בשם עידו (ולא לודאי בשם עמרם)

    אני את דברי אמרתי (תמיד מאותו איי. פי עלוב). מי שמתעקש להיות טיפש ובור כמו עמיש, שיבושם לו – רק שיזכור, מי שמילל כאן, על פי מה שאני רואה, זה אשכנזים – הם מיללים על זכויות היתר שלהם, (על הדיון בהםן!), הם מיללים כשהמונופולים שלהם באיום אפילו קלוש, והם כמובן עשו קריירה מבכיינות על השואה

    כשהמזרחים עבדו קשה, כנגד כל הסיכויים, ומול מנגנונים רבי עוצמה של ניחשול, נישול, וקיפוח, לקחו אחריות ואת גורלם בידיהם, בנו האשכנזים מערכת הטבות נפרדת לעצמם (על חשבון הפלסטינים והמזרחים), ובמנעמיה הם מתפלשים עד היום (כשהם עומדים בתור לשגרירות פולניה ורומניה כדי לקבל אזרחות, בכיינים)

    עליכם אמר ביאליק: אתם מסוס ורקב – ומחר ישא אתכם סער

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 21:42

    הציונות האשכנזית כולה היא מעשה של זיוף עבר לשם ביצוע עוולות אז מה הפלא שהציונים ממשיכים בזיופי תגובות ודעות .

    בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם כי שני עמים אויבים אנו.

  • עמישטמבל  On 7 במרץ 2010 at 21:35

    ועוד עם הרבה תאויות קטיב !!!!!!!!!!!

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 21:33

    אישתי היא מרוקאית אסלית. ותקרא לה הגברת מונה !!!!!

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 21:31

    ובחורבן הציונות ננוחם !!!!

  • אילן  On 7 במרץ 2010 at 21:30

    מוני יקים הרי בעצמו נשוי לכוזרית. אז מה הוא רוצה מאיתנו?

  • עמיש  On 7 במרץ 2010 at 21:29

    אתם מתחילים להישמע כמו פודלים. מצד אחד מכשכשים בזנב ומנגד פורצים ביללות ובנביחות. טוב שעדיין אינכם מחרבנים עלינו, כמו שהקוזאק הנגזר מוני יקים האנטיציוני מבטיח לנו.
    בשנותיה הראשונות של המדינה כולם היו במצוקה. כולם קיבלו פתקאות כדי לקבל מצרכים בצרכניה לפי הצורך. כולם עבדו במלאכות גופניות וקיבו שכר רעב. זה לא עניין של לבן ושחור אלא מצבה הכלכלי הקשה של ישראל בשנות ה-50 ועד תחילת ה-70.
    למה אשכנזים לא מיללים? לא כי להם נתנו כסף חינם. זה קישקוש! כי לאשכנזים יש אחריות אישית ותרבותית והם מתמודדים עם בעיות. אתם, מזרחיים שלי, יודעים רק לילל ולקטר.
    מי שלקח יוזמה מבינכם ולמד, עבד ויצר בגיע גם להישגים כמו שהאשכנזי הגיע אליהם. הבעיה שלכם שאתם בטלנים ורוצים שישלמו לכן כדי לחיות בשקט בבית בלי לתרום לחברה.
    תתחילו להיות בני אדם, מזרחיים שלי, תתחילו להבין שאדם שרוצה שיוויון שקודם יבדוק את עצמו אם עשה מצידו משהו לשיוויון הזה.
    די נמאסתם!

  • גיורא לשם  On 7 במרץ 2010 at 21:28

    לעמרם שכתב:
    אני בכלל מציע שכל מי שיכתוב בסגנון בית אבא וירצה על זה פרס פוליצר או כל פרס אחר, שיעוף לכל הרוחות.
    אני מציע לשלוח לכל הרוחות את "אבא גוריו", את "המלך ליר" ואת "האחים קרמזוב".

  • עמרמי  On 7 במרץ 2010 at 21:06

    רואים שאתה לא קראת את ורד הלבנון, ואתה רק משתמש בפוסט של דקל כקרדום לחפור בו בנושא המזרחי. לאה איני היא סופרת חתרנית ואיכותית מן המעלה הראשונה והיא כותבת את סיפורי אבא וסבא בדיוק כמו מזרחיים מקופחים אחרים זה בפרשנות המעוותת של דקל. זה בדיוק ככה למי שקרא כמובן.
    לעומת זאת, כן תמצא אצלה ספרות פוליטית מתקדמת ומזרחית קוראת תיגר קרא הפרקים על הצבא! על המלחמה! והכל בכסות בית אבא ופאפא. אבל אתה לא קורא לאה איני. אתה קורא את דקל ואת ארז ביטון שנרדם על שמריו כבר לפני יובלות (וזה נכון). איזה דיון עלוב ומגוחך מתנהל פה. אמר נכון מי שאמר, הספר הזה גדול עליכם הרבה הרבה כי אתם לא מזרחיים מקופחים. או במלים אחרות, שלו נעליכם וקראו קצת בספר הגדול הזה או תקראו לפחות מה כתבו עליו ה ולא דרך עיניו של אדם אומר אמת כדקל. אתם גזענים רק אנחנו המזרחים לא גזענים בכלל.
    באמת זה מביך… לאה איני ופולקלור.

    חשוב גם לציין שיש הוצאות לאור שעיקר עניינן בהוצאה לאור של סיפורי חיים. חשוב לכל מי שרוצה לספר על בית סבא לפנות אליהם יש להם גם סופרי צללים.

  • שמוני יקי אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 21:01

    אני דורש להכניס לכלא ולזרוק לים את כל האשכנזים במדינת ישראל וטוב דקה אחת קודם. יותר מזה, אנחנו כבר בקשר עם הגי'האד ואנחנו נשמיד כל אשכנוזי בן פלוני שלא יקבל את העובדה שאנחנו המזרחיים שקובעים הכל במדינת ישראל .

    בחורבן הסוכנות היהודית,הקרן הקיימת וההסתדרות הציונית ננוחםץ

    ציונות היא גזענות

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 19:58

    כשלכוזרוציונים אין נתונים ועובדות הם עוברים לזיופים והכפשות שזו התנהגות המאשרת את זוהמת ידיהם וצידקת הטענות ששני עמים אויבים אנו

    בחורבן הציונות ננוחם.

  • שאול  On 7 במרץ 2010 at 19:43

    מי שכתב את הכותרת די לסיפורים מבית אבא או שהוא טעה או שהוא מתחזה

  • שי 2  On 7 במרץ 2010 at 19:33

    רואים שלא קראת את ורד הלבנון, ואתה רק משתמש בפוסט של דקל כקרדום לחפור בו בנושא המזרחי. לאה איני היא סופרת חתרנית ואיכותית מן המעלה הראשונה. סיפורי אבא וסבא לא תמצא אצלה. אלא בפרשנות המעוותת של דקל.
    לעומת זאת, כן תמצא אצלה ספרות פוליטית מתקדמת וקוראת תיגר קרא הפרקים על הצבא! על המלחמה!. אבל אתה לא קורא לאה איני. אתה קורא את דקל ואת ארז ביטון שנרדם על שמריו כבר לפני יובלות. איזה דיון עלוב ומגוחך מתנהל פה. אמר נכון מי שאמר, הספר הזה גדול עליכם הרבה הרבה. או במלים אחרות, שלו נעליכם וקראו קצת בספר הגדול הזה או תקראו לפחות מה כתבו עליו ה ולא דרך עיניו של גזען.
    באמת הצחקת אותי… לאה איני ופולקלור. שטויות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 7 במרץ 2010 at 19:28

    שאול ומוני יקים אנטיציוני בטוח זה אותו אחד.
    תבדוק אצלך באי פי דקל.

  • שאול  On 7 במרץ 2010 at 19:10

    לכן אין צורך להסתבך בעדות שקר
    מסיבות מובנות אתה לא רוצה לדעת את ההיסטוריה ולמרות זאת על אפך ועל חמתך מחקרים נעשו והם מאוששים את קיומה של אפליה ממוסדת. אתה כתבת את הפוסט רק כדי להשריש את התיזה השקרית שניחשול ,קיפוח ממוסדים של מזרחים לא היו ולא נפרדו. בניגוד לטענתך שאינך מייצג את אנשי הסוכנות כל הפוסט שלך בא להלבין את מעשיהם הנפשעים.

    בחורבן הסוכנות היהודית,הקרן הקיימת וההסתדרות הציונית ננוחםץ

    ציונות היא גזענות

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 18:07

    האנטיציונית אנטישמית שדוגלת בחורבן המדינה הכוזרו-ציונית האשכנזית. המצע שלנו הוא חתירה לאיחוד בין הערבים בני-הארץ ובין יהודי המזרח, ונישול כל הכוזרו-אשכנזים מהארץ. לאחר תשלום פיצויים נכבד יורשו האשכנזים לחזור לבתיהם באירופה ולטהר את ארץ פלסטין מנוכחותם המחליאה!

    על החתום
    http://www.tapuz.co.il/Communa/addmsgCommuna.asp?CommunaId=37223&msgid=41263688
    מוני יקים האנטיציוני
    מדריך משחק וריקוד ידוע בקולג' בפריז

  • די לסיפורי בית אבא  On 7 במרץ 2010 at 17:52

    את הכשלונות שלך אל תזרוק על אנשים אחרים, ותפסיק לקלל. הקללות והאלימות שאתה מפגין בסגנון שתו לי בלעו לי מזכירה את החמאס והגיסאד האיסלמי הרבה יותר ממה שזה מזכיר דיון תרבותי כלשהו.

    אלימות וכוחנות לא תהפוך את שדה הספרות למדמנה כי אנשים לא יתנו לזה לקרות. סיפורי בית אבא וסבא מאלג'יר מעניינים את מי שיצא משם בדיוק כפי שסיפורי בית אבא וסבא מפולניה מעניינים את מי שבא מפולניה, לא על זה צריך לתת פרסים ומנעמים אלא רק על איכות ומקוריות.

    הרדיו הישראלי והמוסיקה הישראלית נהרסו בגלל השפעות של מוסיקה מזרחית והיום אין לאשכנזים מקום. שומעים אשכנזים אחרי 2 בלילה, זה לא מה שיקרה לספרות העברית . כי לא יתנו לזה לקרות ואוי ואבוי אם זה מה שיקרה.

    אני בכלל מציע שכל מי שיכתוב בסגנון בית אבא וירצה על זה פרס פוליצר או כל פרס אחר, שיעוף לכל הרוחות.

    רק כתיבה חדשה, איכותית ומזוהה ראויה לדיון ולא סיפורי בית אבא, לכן גם לאה איני לא מעניינת אותי, כי היא חוזרת שוב לסיפורי הפולקלור שמעניינים את יוצאי עדות המזרח ולא את כלל הציבור הישראלי.

    ובכלל, מי שרוצה לכתוב על בית אבא כולל ארז ביטון שיעשה את זה בערוץ ספרי המופת שיש לו שם
    קוראים לזה בפשטות: סיפורי חיים.

    יש היום הוצאות לאור שעוסקות בזה, ודי להכנסת הבית אבא הזה לספרות הישראלית. זה לא מעניין אלא את המתעניינים , וזה ספרות זיכרונות ורשמים, שייך לתעוד הסטורי- ביוגרפי -אישי.

    עכשיו שהבנו מה כן ספרות ומה לא ספרות, הדרך פתוחה לכולם להשתתף בפרסים ולראות מי יהיה הכי מקורי והכי נוגע בקהל הקוראים הישראלי. בלי קשר למוצא ולבית אבא.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 17:39

    ששמו נישמט מהתגובה הקודמת.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 17:37

    השנור הוא מקצוע אשכנזי שפותח לרמה של מדע בין לאומי שההתבכיינות היא כלי ראשי שלו כמו בתזמורת.
    אז נתחיל עם ההתבכיינות של לשם שצריך לארגן למען מיסכנותו יום סרט. את יום הסרט השני צריך לארגן לכותב המאמר מר יאיר דקל שממציא לעצמו "ישראליות" שמנתקת אותו מעברו הגלותי ומחליט שההיסטוריה האנושית התחילה באותו רגע בו הוא יצא מגלי הים ונחת על אדמת פלסטינה ולעזאזל העובדות והנתונים רק תנו לו להיות ישראלי מוקף פריבילגיות ואדמות שדודות ופיליפינים שינגבו לו ולאבותיו את התחת.
    שמעתי לפני שעה ברדיו היהודי הימני קיצוני את סופר הימין האשכנזי מתבכיין במשך שעה על גורלו כיהודי שנאלץ לחיות בפלסטינה האזיאטית תאמינו מקצוע ההתבכיינות הוא מקצוע של ממש כל עוד אתה אשכנזי ממוצע שמתעלק על איינשטיין ובשביס זינגר.
    כל מה שאנחנו רוצים זה להפרד ממכם האשכנזים נושאי גן הרשע הכוזרי הפרזיטי.

    בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.

  • עמרם  On 7 במרץ 2010 at 17:05

    עדיין לא יאומן בעיני שאתה ממשיך להתעקש ולדבר על קיפוח כשאתה מהצד שעליו החמאה (וגם החלאה) מרוחה, תוך הפגנת בורות שלא תיאמן. המנגנון ששלח את לאה איני (וגם את אשתי הכורדיה, שאינה מסוגלת להחזיק מחט והיא אשה עם כשרונות אינטלקטואליים וורבלים מובהקים) ללמוד תפירה נקרה *הסללה* – הוא הופנה כלפי מזרחים, רק כלפי מזרחים, ורק *בגלל* שהם שהם מזרחים. כאשר תקרא ברצינות ובצניעות מאמר אחד (אחד!) מחקרי על הנושא – ולא תדבר ביטחון נרקיסיסטי אשכנזי אופייני – נוכל להתחיל לדבר כשוים. למנגנון כזה קוראים אפליה ודיכוי אתני בכל שפה חוץ מאשר באשכנזית – באשכנזית קוראים לזה "אתם בכיינים". ימח שמכם וזכרכם

    זה הזמן להזכיר את מה שכתבה ג'ודית לואיס הרמן בספרה "טראומה והחלמה": התוקף, המבקש להשתמט מאחריות על פשעיו, עושה כל מה שביכולתו לעודד שכחה. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון שלו. אם לא עולה הדבר בידיו, הוא תוקף את אמינות קורבנו. אם אין הוא יכול להשתיקו לגמרי, הרי הוא יכול להבטיח שלא יהיו לו שומעים. לצורך זה הוא מגייס מערך מרשים של טיעונים, החל בהכחשה גסה וצעקנית וכלה ברציונליזציה אלגנטית ומתוחכמת. אחרי כל מעשה זוועה צפויות להישמע אותן התנצלויות מוכרות: הדבר כלל לא קרה; הנפגע משקר; הנפגע מגזים; הנפגע הביא זאת על עצמו; ועל-כל-פנים, הגיע הזמן לשכוח את העבר ולהתקדם הלאה. ככל שגדול כחו של התוקף כן גדלים זכותו וכוחו להגדיר את המציאות ולקרוא לה שם… (עמ' 20)

    נשמע מוכר? בודאי. והערה אחרונה: הבעיה של שיויון הזדמנויות אינה עם המוכשרים ביותר אלא עם הבינונים. הרשתתות החברתיות האשכנזיות מאפשרות ליאיר דקל לכתוב, לדן מרגלית לערוך, לתומס (תומי) לה-פיד להיות שר, ליאיר לפיד לכתוב – כשברור שבינוניות-מינוס כזו היתה מובילה אותם למפעל טקסטיל אם הם היו מזרחים… כה פשוט

  • צ'כי דווקא  On 7 במרץ 2010 at 16:57

    גם אני הבנתי ככהת ורד הלבנון.

  • יאיר דקל  On 7 במרץ 2010 at 16:44

    כשכתבתי את הדברים ידעתי שהם יעוררו עניין ותגובות. חלק מן התגובות אינן ראויות לפרסום, אבל אני מעדיף שלא למחוק תגובות. הקוראים יחליטו, כל אחד לעצמו.
    שתי נקודות קיפוח בוטות אני מכיר ולא היה להן איזכור בתגובות: אפליית ילדות מזרחיות בבתי ספר חרדיים ואפליית יוצאי אתיופיה. לגבי הקיפוח הראשון, צריכות רשויות המדינה לפעול ובכל הכוח. לגבי יוצאי אתיופיה, נראה לי שזאת בעיה של חינוך הציבור והפתרון יותר קשה.
    ליעל ישראל – תודה על הדברים. קראתי בעניין רבה את הפוסט שלך ואני ממליץ לגולשים אחרים לקרוא אותו http://www.notes.co.il/yael/28094.asp.
    נמנעתי כמיטב יכולתי מלפגוע בלאה איני אישית. היא פרסה בפני הקוראים את הרגשתה ומכך אני יכול רק להתפעל. אין זה מונע בעדי להתייחס לבעיה, שאיננה של לאה איני בלבד, אלא בעיה מרכזית ביותר למדינה. יש לי ביקורת קשה על ה"מקופחים המקצועיים" (שבאו לידי ביטוי בתגובות) וצער רב על המרגישים באמת קיפוח.
    כוונתי לומר, ואם זה לא ברור, אחזור ואומר: ראיתי את עצמי כישראלי ואני מקווה ומאמין שכולנו נרגיש ישראלים, ללא תחושת עליונות או נחיתות בגלל מוצא עדתי.
    לשאול סלע – אינני חוקר תולדות האשכנזים והמזרחים. יתר על כן, זה לא מעניין אותי.
    אינני מייצג את חברי הנהלת הסוכנות שצדקו או טעו בהחלטותיהם. כדי לבדוק מעשים, צריך לחקור אותם על רקע התקופה שבה נעשו. אני לא חקרתי. לפיכך, אינני מתנצל בגלל "אשמת" האשכנזים, אם מישהו חושב שהיתה אשמה כזאת.
    ללילי897 – מי שמתחיל את תגובתו ב"כמו היטלר", אינו ראוי להתייחסות.
    מ. כתבת ש"דקל הוא אידיוט מושלם". הרשה לי לכפור בכך. מתגובתך, נדמה לי שלא הבנת את הכתוב.
    לברוש דקל ארז – מה שאני מכנה רגשות קיפוח ואחרים מכנים התבכיינות, הוא אכן מאבק לשוויון. לדעתי, רגשות הקיפוח מאד מוגזמים ומיותרים. אינני רואה צורך במאבק לשוויון עדתי – דגש על המלה עדתי – כי האפליה בארץ בעיקרה איננה על רקע עדתי. יש הגזמה רבה בהתבכיינות הזאת.
    לצערי, יש בארץ קיפוח מסיבות שונות ורבות. רבים רוכבים על הקיפוח העדתי כשאינם מקופחים כלל והבעיה טמונה בהם עצמם. על כך כתבתי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 7 במרץ 2010 at 16:34

    נכון,
    וגם נשים פחות אינטליגנטיות מגברים ולכן הן מרוויחות פחות וכו'…

  • גיורא לשם  On 7 במרץ 2010 at 16:30

    לא נעים לי להשיב את התשובה המתבקשת.
    כנראה שלנסים אלוני, חנוך לוין ולאה איני, למשל, היו כשרונות גדולים יותר מאשר לקשי יום אחרים!

  • דקל ארז ברוש  On 7 במרץ 2010 at 15:51

    איפה הם היום ואיפה אתה היום, ואיך זה קרה אם שניכם עבדתם אותה עבודה קשה.

  • ברוש דקל ארז  On 7 במרץ 2010 at 15:50

    זכויות יתר הן זכויות שיש למישהו כנגד זכויות שאין למישהו אחר, לשם. זה לא קשור לעבודה קשה או לא. הרבה אנשים עבדו עבודה מאוד קשה אבל הם היו 20 שנה במחנות הסגר שנקראו מעברות ו/או בעיר שבה לא היו שירותים. החיים הקשים שלך בתל אביב לא היו החיים הקשים של מישהו שנזרק ממשאית בדימונה ב 1950 או שזכה לטיפול מסור של ד"ר שיבא וסבל מכאבי ראש כל חייו.

    הרבה אנשים עבדו קשה, ואין לזה קשר לאפליה, ולא לגזענות. גם הגזען הכי גדול יכול לעבוד מאוד קשה, הוא עדיין יהיה גזען.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 7 במרץ 2010 at 15:45

    גיורא,
    הפליה היא יחסית זה לעומת זה. ולא חשוב היכן התחיל זה או אחר.
    באותו זמן שאתה וחבריך עשו דרכם (אפילו בעבודה קשה) מעלה, היו הרבה אחרים שדרכם נחסמה בגלל מוצאם.
    אני אחד מהם.

  • גיורא לשם  On 7 במרץ 2010 at 15:31

    אינני רוצה עוד להיכנס לוויכוח התפל של מזרחים ואשכנזים. כל מה שאני רוצה כעת הוא לתאר תמונה צרה של גיאוגרפיה ספרותית פשוטה, שתובן אולי ע"י חלק מן המגיבים פה.
    וקודם כל רשימה: נסים אלוני, אהרון אלמוג, חנוך לוין, לאה איני יב"י ואני עצמי נולדנו וחיינו במרחק של כמה מאות מטרים זה מזה בפאתי דרום תל-אביב.
    כולנו נולדנו למשפחות קשי יום והיינו צריכים לסלול את דרכנו בחיים בעבודה קשה.
    לחלק מאתנו היו אבות ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ונעדרו מן הבית קרוב לשש שנים.
    לחלק מאתנו היו הורים ניצולי שואה.
    לאיש מאתנו לא היו זכויות יתר בשום תחום בחיים.
    כל מה שהושג, בעבודה קשה הושג.
    אינני רוצה להעיר דבר על איכות יצירתו של איש מן האישים שמניתי. ישפוט כל אחד לעצמו. אני רק מבקש שהערתי זו תהיה תמיד לנגד העיניים כאשר המגיבים באים לחרוש בשדה הזה של הספרות, בדרך כלל במחרשה מורעלת.

  • ברוש דקל ארז  On 7 במרץ 2010 at 15:09

    אל תחשבו שזה טחינת מים, לפני 15 שנה כשצעקו המזרחיסטים שיש רק מזרחי אחד תורן בפרס ראש הממשלה אמרו לו שאם היה מזרחי שדיוע לכתוב אז הוא היה מקבל את הפרס, אבל בסוף זה נכנס לראש של מקבלי ההחלטות ופתאום יש מאין נמצאו הרבה מזרחים ראויים. אי אפשר להמשיך לטשטש את הגזענות על ידי זה שמאשימים את המתריע בשער בגזענות.

    עכשיו אנחנו מתנפלים על פרס ישראל לספרות ועל פרס ביאליק, ואז תראו איזה פלא בעשר השנים הבאות יימצאו 20% מזרחים ראויים לפרס, כאילו הם לא היו קודם. לארז ביטון כבר מגיע פרס ישראל לפחות עשר שנים יותר מאשר לכל אלאה שזכו מאז שנת 2000 אבל באקקקקדמיה יש עדיין הרבה כוח ללשמים וליגאל שוורצים ולמנחם פרים, אבל לא לעולם חוסן, סופו של יום זה יקרה וזה יקרה בזכות הפוסטים האלה של דקל והתגובות עליו. או שזה יקרה או שהמדינה תתחיל להכניס כל מי שיש לו ראש על הכתפיים לכלא או תזרוק אותם ממטוסים, זאת אומרת שישראל תיהפך למדינה טוטאליטארית של השתקת דיעות. בכול מקרה, זה עדיף על המצב הקיים. ככה לפחות החרא יצוף!

    אשכנזים ראו הוזהרתם אנחנו נשתמש בכל מאמר כזה כחרב פיפיות נגד השקרים שלכם, אז עדיף לכם להפסיק עם הייללנות של לקחו לי שתו לי בכל פעם שיש אומן מזרחי קצת מצליח, ולתת לדברים לקרות רק בזכות הכישרון.

  • שי  On 7 במרץ 2010 at 14:51

    הפוסט הזה הוא סוג של פרובוקציה זולה. אחרת ממש אי אפשר להבין את כמות אי הבנות הקריאה של המחבר.
    לאה איני כתבה ספר מופת שבו הנושא העיקרי הוא לא שום קיפוח. אלא קורבן מול תליין, והיא הדגימה זאת באופן קורע לב דרך אביה ניצול השואה, ששם ופה היה קורבן, כשבאותו זמן היה תליין נגד משפחתו פנימה, וכל אחד מבני המשפחה סבל בדרכו.
    המורה של איני שלחה אותה ללמוד תפירה! האם זה צודק?וזה כשאיני היתה תלמידה כותבת ומוכשרת, ואתה עצמך רואה מה יצא ממנה…. ולמה? בגלל שאמה של איני היתה תופרת? וזה התרחש בשכונה טובה בבת ים.
    הספר הוא על הישראליות לטוב ולרע, ואיני לא עושה הנחות או מרחמת על איש ובעיקר לא על עצמה, וזה כוחו של הספר.
    ואחרון, הכי חשוב – הספר נכתב מתוך תודעה של מספרת בוגרת ושל חיילת. מעטים המקומות שהילדה מדברת, וזה בטח לא הציטוט המתגרה שפתח את הפוסט. אין ספק שהספר הזה חשוב. קלטת את הכאב שבו אך חשת מאוים. לא הכול נפלא בארצנו, ואיני אומרת את האמת. ואומרת נפלא

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 14:45

    שתבדוק את מידת הצדקת הפרסים שניתנו ליוצרים וכיצד השתחלו בין מקבלי הפרסים יצורים מבחילים כמו גיורא לשם ומרעיו החרזנים חסרי הכישרון.
    בכלל הייתי ממליץ לחסל את כל תעשיית הפרסים כל עוד יש ילד אחד יהודי או ערבי מתחת לקו העוני.
    מי שרוצה לכתוב ולייצור שיעשה זאת על חשבון זמנו הפרטי וכספו הפרטי ויש להחרים מכל מקבלי הפרסים את סכומי העתק שצברו הודות לקשרים ולפרוטקציות שהפעילו.

    בחורבן הציונות ננוחם.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 14:38

    אז יש לציין שאלו הציונים הכוזרואשכנזים שפיתחו עבור הנאצים את תורת האוגניקה .
    ומבחינה פוליטית היה שיתוף פעולה ואינטרסים בין גרמניה הנאצית והתנועה הציונית על כל גווניה.
    בדלנות היא דרישה לגיטימית כל עוד אינה מלווה בגזענות מימסדית בין אם הדרישה לבדלנות באה מצד האשכנזים ובין אם היא באה מצד עם ישראל היהודי הספרדומזרחי.

    בחורבן הציונות ננוחם.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 7 במרץ 2010 at 12:18

    אתה נאצי ותגובות שלך מעידות על נאציות.

    אם היו סופרים ומשוררים ראויים בקרב המזרחיסטים המקופחים הם היו זוכים. בשנים האחרונות יש מהם ולא מעט. אז די להתבכיינות
    ובעיקר די לקיפוח ולקפוח ולנאציות

  • ברוש דקל ארז  On 7 במרץ 2010 at 12:08

    חייבים לומר

    שאכן פרס ראש הממשלה עבר שיפור מה בשנים האחרונות והפך מנידוי מוחלט של מזרחים להכרה בלתי פרופורציונית לכמה סופרים מזרחים, וזה בזכות מה שדקל מכנה "רגשות קיפוח" או אחרים מכנים הבתכיינות, דבר שבמילים דמוקרטיות בכול העולם נקרא מאבק לשיוויון.

    המאבק יימשך עד שגם הפרסים האחרים , פרס ישרל ופרס ביאליק ישקפו את הספרות הישראלית בכללותה ולא רק את זו האשכנזית .

    לשם התחלה מוצעים לפרס ישראל:

    ארז ביטון
    שמעון בלס
    יצחק גורמזאנו גורן

    אלה צריכים להיות המועמדים בשנה הבאה, אנשים עם רקורד של פירסום ופעילות ספרותית לאורך שנים ויצירה ענפה שהשפיעה רבות על התרבות העברית.

    במקרה של ארז ביטון, הוא המשורר הכי משפיע על השירה העברית (כן, גם זו האשכנזית) מזה שלושה עשורים.

    אבל יש להניח שבמקום זה יתנו אותו לגיורא לשם שיצא למסע צלב נגד המזרחים. או למנחם בן, תשמעו מה שאמרתי. השבט תמיד מנסה לפצות את היוצרים האלה.

  • ברוש דקל ארז  On 7 במרץ 2010 at 12:05

    שאכן פרס ראש הממשלה עבר שיפור מה בשנים האחרונות והפך מנידוי מוחלו של מזרחים להכרה בלתי פרופורציונית לכמהנ סופרים מזרחים, וזה בזכות מה שדקל מכנה "רגשות קיפוח" או אחרים מכנים הבתכיינות, דבר שבמילים דמוקרטיות בכול העולם נקרא מאבק לשיוויון.

    המאבק יימשך עד שגם הפרסים האחרים , פרס ישרל ופרס ביאליק ישקפו את הספרות הישראלית בכללותה ולא רק את זו המזרחית.

    לשם התחלה מוצעים לפרס ישראל:

    ארז ביטון
    שמעון בלס
    יצחק גורמזאנו גורן

    אלה צריכים להיות המועמדים בשנה הבאה, אנשים עם רקורד של פירסום ופעילות ספרותית לאורך שנים ויצירה ענפה שהשפיעה רבות על התרבות העברית.

    במקרה של ארז ביטון, הוא המשורר הכי משפיע על השירה העברית (גן, גם זו האשכנזית) מזה שלושה עשורים.

    אבל יש להניח שבמקום זה יתנו אותו לגיורא לשם שיצא למסע צלב נגד המזרחים.

  • ברוש דקל ארז  On 7 במרץ 2010 at 12:00

    עכשיו לך תבדוק לי פרסי ביאליק ופרס ישראל

    אם תמצא מזרחי אחד אפילו מצד האם נשמח לשמוע.

    קישורים

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%95%D7%9B%D7%99_%D7%A4%D7%A8%D7%A1_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

    פרס ביאליק

    לספרות יפה הזוכים בפרס לחכמת ישראל
    1933 דבורה בארון, מתתיהו שוהם יחזקאל קויפמן
    1934 שמואל יוסף עגנון חיים יהושע קוסובסקי
    1935 אברהם פריימן בנימין מנשה לוין
    1936 דוד שמעוני רפאל פטאי, משה צבי סגל
    1937 יעקב שטיינברג אברהם כהנא
    1938 יעקב כהן ברוך צ'יזיק
    1939 יהודה בורלא, אשר ברש מלך זגורודסקי, צבי רודי
    1940 שאול טשרניחובסקי נפתלי הרץ טור-סיני
    1941 ש. שלום יוסף קלויזנר
    1942 שאול טשרניחובסקי, חיים הזז נחום סלושץ
    1943 אהרון קבק אברהם פולק (היסטוריון)
    1944 שלמה צמח, יהודה קרני ירוחם פישל לחובר
    1945 יעקב פיכמן יצחק בער
    1946 גרשון שופמן יהודה גור-גרזובסקי
    1947 אורי צבי גרינברג שמואל אבא הורדוצקי
    1948 מקס ברוד יעקב נחום אפשטיין
    1949 דוד שמעוני יוסף קלויזנר
    1950 שמואל יוסף עגנון משה צבי סגל
    1951 זלמן שניאור דוד בן-גוריון
    1952 יצחק דב ברקוביץ חיים יהושע קוסובסקי
    1953 יעקב פיכמן יצחק בן צבי
    1954 יהודה בורלא, אורי צבי גרינברג נחמן אביגד
    1955 משה שמיר מיכאל אבי-יונה, שמואל ייבין
    1956 צבי וויסלבסקי יחזקאל קויפמן
    1957 נתן אלתרמן שאול ליברמן
    1958 – משה זילברג
    1959 אליעזר שטיינמן, אברהם שלונסקי משה מייזליש
    1960 – יוסף ברסלבי
    1961 מרדכי בן יחזקאל מרדכי מרטין בובר
    1962 ברוך קורצווייל יוסף קאפח
    1963 – יהושע גוטמן
    1964 יוכבד בת-מרים אברהם יערי
    1965 יצחק דב ברקוביץ יהודה רצהבי
    1966 זלמן שזר, ישראל אפרת שרגא אברמסון
    1967 שמעון הלקין אבא בנדויד
    1968 עזרא זוסמן אליקים ג. קרסל
    1969 אהרון ראובני חנוך אלבק
    1970 חיים הזז נחמיה אלוני
    1971 אמיר גלבע דוד בן-גוריון
    1972 אברהם רגלסון ישעיהו תשבי
    1973 אהרון מגד, אברהם קריב יוסף קאפח
    1974 ישראל כהן יהודה קומלוש
    1975 חיים גורי –
    1976 יהודה עמיחי, ישורון קשת בנימין קוסובסקי
    1977 אורי צבי גרינברג גרשם שלום
    1978 אבא קובנר, זלדה שניאורסון-מישקובסקי יהושע בן אריה, אהרון מירסקי
    1979 אהרון אפלפלד, אבות ישורון יצחק רפאל, יהודה רצהבי
    1980 דב סדן דן מירון
    1981 זרובבל גלעד, יהושע טן-פי אברהם אבן שושן, זאב וילנאי
    1982 נתן זך ישראל לוין
    1983 ניסים אלוני , עוזר רבין אפרים אלימלך אורבך, נחמה ליבוביץ
    1984 יהושע בר-יוסף, דוד שחר מרדכי ברויאר
    1985 חנוך ברטוב , שלמה טנאי הלל ברזל, דוד הלבני, שלמה פינס
    1986 יצחק אוורבוך אורפז, עמוס עוז עזרא פליישר
    1987 משה דור, דליה רביקוביץ גרשון שקד
    1988 נתן שחם ישראל אלדד, צבי מאיר רבינוביץ'
    1989 אבנר טריינין, אברהם ב. יהושע שמואל אברמסקי, שלמה מורג
    1990 ט. כרמי, פנחס שדה, נתן יונתן אריה כשר, מנחם דורמן
    1991 ס. יזהר מרדכי אלטשולר, נתן רוטנשטרייך
    1992 גבריאל פרייל –
    1993 דוד אבידן, עמליה כהנא-כרמון משה אידל, יונה פרנקל
    1994 מאיר ויזלטיר, חנוך לוין בנימין פינקוס
    1995 – –
    1996 יעקב אורלנד, יהודית הנדל אברהם גרוסמן, יהודה ליבס
    1997 יהושע קנז –
    1998 נורית גוברין, אריה סיוון, אפרים קישון אליעזר גולדמן, אהרון דותן, מנחם הרן
    1999 אהרון אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק –
    2000 – –
    2001 – –
    2002 חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות ישראל יובל, דב נוי, ישראל תא-שמע
    2003 – –
    2004 דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב אוריאל סימון, מנדל פיקאז', משה קוסובסקי
    2005 – –
    2006 אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי יוסף גורני, חוה טורניאנסקי
    2007 – –
    2008 ישעיהו קורן, ישראל אלירז, עודד בורלא דוד ויטל, עזרא מנדלסון

    מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A1_%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7
    קטגוריות: פרסי ספרות ישראליים | הנצחת חיים נחמן ביאליק | תל אביב-יפו: תרבות | זוכי פרס ביאליק | עיריית תל אביב-יפו
    יש לכם הערות לגבי הערך? גשו לדף השיחה של ערך זה.

  • דן יופיצר בוסקילה  On 7 במרץ 2010 at 11:20

    אתה הולך לפי מה? לפי שם משפחה???? תגיד לי נפלת על השכל?????????????

    הרשימה שהבאת היא מעורבת לחלוטין מזרחיים
    ואשכנזים. אתה מזכיר לי את הנאצים בגרמניה שעשו הפרדות גזע והלכו עם זה רחוק, הישר למשרפות. מעיון ברשימת השמות של הזוכים קשה לדעת מי אשכנזי ומי מזרחי, יכול להיות שהאבא
    אשכנזי והאמא מזרחית, גם לגבי נשים שאת שם המשפחה הן מקבלות מהבעל וידוע שבישראל יש הרבה יותר אנשים שנולדו למשפחות חצי חצי מאשר נשארו בגלות במרוקו ובתימן. מה גם שיש המון שמות של כותבים מזרחיים ברשימות לפחות לפי שם המשפחה. כך שכל הרשימה הזאת גזענית מבחינת מה שאתה מנסה להציג. לך שֵם שֵם ותגיע למקור ותראה שהפרסים חולקו חצי חצי. בנוסף, אתה יודע לבדוק מדוייק מה זה שם משפחה אשכנזי מול שם משפחה מזרחי?

    מה השטויות האלה? אתה נאצי?

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 10:35

    כבר 120 שנות ציונות כוזרואשכנזית מבצע המיעוט השולט מדיניות של בדלנות והתנשאות מרכז ארופאית לכל הדעות.
    אם זה בתחומי התרבות ואם זה במערכת המשפט ובכל שאר המערכות הקיומיות תמיד ימצאו שופט מזרחי אחד שרמתו מתאימה לבית המשפט העליון או לבית המשפט המחוזי או למערכת השופטים המעניקה פרסים ותמיד יהי זה אחד חסר כל עמוד שדרה "סמרטוט של אשכנזים" שיבצע עבורם את העבודה השחורה.
    ומן הראוי שאם נותרו אשכנזים בעלי יושרה וחוש צדק שיודו בקיומו של מצב מתוכן היטב זה ויגנו את זבי החוטם נוסח רווית ומר לשם סותמי הפיות ואוסרי ההתבכיינויות.
    כשם שזכותם של האשכנזים להתבדלות והתנשאות במקומה מונח הרי שמן הראוי לציין שגם לעם ישראל היהודי הספרדומזרחי יש את הזכות לפתח תודעה לאומית מתבדלת בהתאם למערכים אינטרסנטיים ושיקולים עצמאיים במנותק מאותו מיעוט שתלטן ומתנשא שמשעבד את כל מי שלא בצלמו לגחמותיו הבדלניות הגזעניות תוך זריקת עצמות לכל השאר.
    כך למשל יש להמליץ לכל הלא אשכנזים לסרב סירוב מוחלט לגיוסם לצבא הקלגסים הציוני שהופכם לפושעי מלחמה ולהפסיק כמובן לשלם מיסים שהם כספים בהם משתמש המיעוט האשכנזי כדי להאכיל את כולם בערכי תרבות ירודים שכל מעלתם היא שיש להם גוון מרכז ארופאי והוא לטעמם של אוכלי הרגליים הקרושות והגפילטע פיש.
    להפסיק להתדיין במערכת המשפט הכלל אשכנזית ולהקים מערכת משפט ניפרדת כמו שיש לחרדים ולקיבוצים .
    בכלל מן הראוי להקצות לאשכנזים חלקת אדמה מרווחת בארופה בה יוכלו לקיים את חזון מדינתם העצמאית ללא שדים עדתיים ולוחמי חופש פלסטיניים המפריעים להם את מנוחת הצהרים.
    שאלת הפרסים הסיפרותיים והתנוונותן של הספרות והשירה האשכנזית הם עדות לכך שכוחניות שלטונית להסללות תרבותיות זו מכניקה שלא עובדת בעולם הפלורליסטי של היום וכי למעשה בהתנהגותם המתנשאת והבדלנית הקימו האשכנזים למעשה מחדש את הגטו/שטייטעל אליו הורגלו במולדתם הארופית ובו הם שוחים במי אפסיים כשתחושת העליונות המדומה שלהם היא פח יקוש לעצמם.

    כי שני עמים אויבים אנו

    כי חורבן הציונות ימנע שואה לעם ישראל הספרדומזרחי.

  • ברוש דקל ארז  On 7 במרץ 2010 at 9:44

    ועדת השופטים תמיד , אבל תמיד מורכבת מאשכנזים, עם איזה מזרחי מחמד מידי פעם לשם איזון. ומיד בשנה שאחרי כן תמצא רק אשכנזים ועוד שמונה שנים, כדי לאזן את אותו מזרחי שנכנס איכשהו פעם אחת לועדת השופטים.

    רווית , אכן זוכה מזרחי או שופט מזרחי זה קיפוח חמור מאוד של האשכנזים, ישר הולכים לצעוק שהורסים להם את התרבות והדקלים משתוללים

  • ברוש דקל ארז  On 7 במרץ 2010 at 9:42

    אני ממש מסכים שיהיה פרס ראש הממשלה למזרחים ולאשכנזים, בנפרד. אני מציע לסופרים האשכנזים לחהריץ את זה. דרך אגב מבחינת איכות, זה יהיה בקרוב הסיכוי היחיד של האשכנזים לזכות בפרסים.

    ולא דיברנו על פרס ביאליק, זוכה אחד מזרחי מאז ומעולם, אהרון אלמוג, כנראה בגלל השיר שלו שבו הוא כתב פרס ביאליק לאשכנזים, ולא דיברנו גם על פרס ישראל, כל הזוכים היו מאז ומתמיד אשכנזים, בכול תחומי הספרות.

    אכן פרסים ראויים לפי מוצא הזוכה.

    לא, לאה איני לא זכתה בפרס ישראל.

  • ללשם  On 7 במרץ 2010 at 7:14

    אפילו לא לשניה אחת,

    וקיבלת את הפרסים רק בגלל היותך אשכנזי ולא בגלל הכישרון שלך. וזה נכון לגבי כל האשכנזים, חלקם מוכשרים וחלקם לא, אבל את הפרסים כאן מקבלים האשכנזים בשל מוצאם.

    זה ההבדל הגדול, שהמזרחי צריך להיות ממש מוכשר ולפעמים גם לצעוק כדי לקבל קצת מהמיסים של המדינה הזאת שכפי שרווית חושב שייך רק לאשכנזים.

    בגלל זה הספרות האשכנזית היא ספרות נטולת כל ערך.

    ההגנות עליה בשל מוצא הכותב גמרו אותה וגרמו לנבילתה.

  • לרווית  On 7 במרץ 2010 at 7:08

    שהם 14%

    הנה כל הרשימות של 10 השנים האחרונות

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A1_%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94_%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D#.D7.AA.D7.A9.22.D7.A2_.282010.29

    תשס"א (2001)
    אנדד אלדן, אלון אלטרס, יונתן בן נחום, יצחק גורמזאנו גורן, ורדה גינוסר, דליה הרץ, נתן זך, יחיאל חזק, אורציון ישי, יצחק לאור, רוני סומק, אידה צורית, אורלי קסטל-בלום, רועי רשקס.
    [עריכה]תשס"ב (2002)
    גבריאלה אביגור-רותם, תלמה אדמון, אסתר אטינגר, דרור אלימלך, יעקב בוצ'ן, תמיר גרינברג, יעל הדיה, יונה טפר, שלומית כהן אסיף, אפרת מישורי, יורם מלצר, אמנון נבות, יזהר סמילנסקי, אלונה קמחי, דורית רביניאן, רבקה רז, אשר רייך ושלמה שבא.
    [עריכה]תשס"ג (2003)
    שרון אס, חיה אסתר, אלכס אפשטיין, מישקה בן דוד, אברהם בר-עוז, יצחק בר-יוסף, עליזה גרינברג, דורית ויסמן, אסתי ג. חיים, חיים לפיד, גיורא לשם, אלכסנדר סנד, אלי עמיר, דורית פלג, יהודית רותם, דן שביט, ציפי שחרור ולאה שניר.
    [עריכה]תשס"ד (2004)
    אריה אהרוני, יצחק אוורבוך אורפז, לאה איני, חיים גורי, רמי דיצני, רפי וייכרט, גלי דנה זינגר, שרה חפרי אפלל, רן יגיל, איריס לעאל, הלל מיטלפונקט, רמי סערי, אבשלום קווה ומיריק שניר.
    [עריכה]תשס"ה (2005)
    ירון אביטוב, אהרן אמיר, דודו בוסי, מקסים גילן, שפרה הורן, אמירה הס, חוה חבושי, תמיר להב רדלמסר, אייל מגד, מירה מגן, מיכל סנונית, סייד קשוע, דליה רביקוביץ ויובל שמעוני.
    [עריכה]תשס"ו (2006)
    אסתר אייזן, דבורה אמיר, שמעון בוזגלו, רות בונדי, דרור בורשטיין, יצחק בן-נר, סמי ברדוגו, אביבה דורון, אליעז כהן, מירי ליטווק, יורם לוי פורת, לילי פרי, שמעון צימר וליאור שטרנברג.
    [עריכה]תשס"ז (2007)
    שמעון אדף, יהורם בן-מאיר (פיצ'י), מיכל בן-נפתלי, חנוך ברטוב, חגי דגן, אנה הרמן, דורי מנור, יעל משאלי, איתמר יעוז-קסט, שז, עודד פלד, יהודית קציר, טוביה ריבנר ונתן שחם.
    [עריכה]תשס"ח (2008)
    אהרן מגד, רות אלמוג, יואל הופמן, יוסי אבני לוי, סוזן אדם, תמר גלבץ, נירה הראל, גורן אגמון, משה דור, גלעד מאירי, דבי סער, ליאת קפלן, שלמה אביו ועורך הספרות זיסי סתוי.
    [עריכה]תשס"ט (2009)
    ישראל אלירז, מואיז בן הראש, יצחק בצלאל, אריאל הירשפלד, אלון חילו, הגר ינאי, עינת יקיר, חיים סבתו, שהם סמיט, נעים עריידי, ארנה קזין, אסף שור, צור שיזף ואילת שמיר.
    [עריכה]תש"ע (2010)
    אלמוג בהר, ניר ברעם, אמנון נבות, ירמי פינקוס, אגור שיף, גיא עד, תהל רן, תמיר גרינברג, אלישע פורת, טל ניצן, ברכה סרי, אריק א. (אייזנברג) ותהל רן.

  • עמרם  On 7 במרץ 2010 at 5:50

    צריך מידה יוצאת דופן של טפשות וחוצפה כדי שבן המיעוט עתיר הפריבילגיות ישפוט את קורבנות הדיכוי שאיפשר לו פריבילגיות כאלו ויאשים אותם ב"הגזמה". כן, כן, הבנו – הגויים יקבעו שאין אנטישמיות, הלבנים שהשחורים מדמיינים אפלייה, הצרפתים הביאו תרבות לאלז'יר, ורוב מוחלט של הנשים מגזימות עם תחושות הקיפוח… אם הייתם טורחים להתעניין באמת בדיכוי אתני (שאתם קוראים לו "שד עדתי", לא?) הייתם מגלים ש"תחושות הקיפוח" של איני אינן "תחושות" סובייקטיביות על "קיפוח", אלא טיפה מים של עובודת המורות על דיכוי, ניצול, אפלייה בוטה, וההתנהגויות שגובלות בפשעים ממש (אולי תראו סרט, או תראו מחקר? אה, לא – אתכם, עדה אמוציונאלית וחמת מזג שכמותכם, כל דיון מתחיל באפס)

    אבל מה אכפת לכם עובדות, ומה אכפת לכם קיפוח, מיעוט שליט במדינה שכל הווייתה היא בכיינות על קיפוח (אנטישמיות, שואה) ובני ובנות תרבות אשכנזית שהבכיינות היא יסוד מוסד שלה (מפרץ ועד לוין). זה כבר הופך לטקס קבוע, מביך, לעוס ומאוס: מישהו או מישהי כותבים ספר שיש בו, מה לעשות, התייחסות לשאלות שהן, מממ, איך אומרים, נו, מה שקוראים בעולם הגדול "אתניות" כזה, ואצלנו "עדתיות" כאילו (כדי להצמיד את השד, הרי "השד האתני" נשמע נלעג, ובצדק). מייד מתגוללים על הכותב/ת שורה של מגיבים ומגיבות, המסיטים את הדיון החשוב המקורי לשאלת הלגיטימיות שלו בפרט ופוליטיקה אתנית (עדתית, עדתית, סליחה) בכלל, ומבזבזים את זמנם וזמננו שוב ושוב באוסף קלישאות חבוט שכאילו נלמד ממדריך עשה-זאת-בעצמך גרוע ל"איך להיות אשכנזי מטומטם" (שרוויתי כאן היא הדוגמה הבוטה שלו).

    אז עכשו אני רוצה לעוץ לכם עצה נבונה: אל תדחפו את אפכם הארוך (מטפורה! לא אנטישמיות, רק מטפורה! די עם הבכיינות האשכנזית הזו!) לעניין שאתם לא מבינים בו ולא תורמים לו, נקודה. אתם אולי נשמעים זחוחים, גדושים בשביעות רצון עצמית, חכמים בעיני עצמכם, ובכל זאת, שחו ואגל לכם סוד: בפעם הבאה שאתם אצים למקלדת, כדי להגיד ש… מה הפעם? שאין כבר עניין אתני (עדתי, סליחה) מזמן ושגיסתכם היא חצי מרוקאית (או חלבית?) שעושה מפרום (או שזה מחרום? מעלום? נו, החריף הזה), ושאם היה מזרחי עם כישורים ברור שהוא היה נבחר או מקודם ושנמאס מהבכיינות ושאוי-אוי-אוי השואה וסבא שלי גם היה חלוץ עני בשכונת עוני – זכרו נא! אתם לא מקוריים. אתם לא שנונים. אתם (מאוד מאוד) לא חכמים. אתם לא מעניינים. אתם לא מבינים. אתם פשוט מביכים את עצמכם. כי אתם רק מפגינים בורות, נבערות, דעות קדומות, גסות רוח, חוסר רגישות, העדר אמפטיה. התובנה היחידה שאתם מספקים היא עליכם: אתם חבורה של אשכנזים מטומטמים… ומאוסים ונלעגים ועושים מעצמכם צחוק.

    נלעגים ועושים מעצמכם צחוק, כמו אמריקאי לבן שנדחף לדיון של שחורים על הדרכים להאבק באפליה, כדי לספר להם שהפערים העדתיים (אופס, שם זה אתניים, שכחתי) כבר מזמן נעלמו. מאוסים כמו פולני שמציע (בידידותיות) ליהודים להפסיק להתבכיין על דברים שקרו (אולי, נניח, הסטוריונים עוד מתווכחים) מזמן ולהפשיל שרוולים. מטומטמים כמו הגבר מזיל הריר, שבא למפגש נשים העוסק בהטרדה וסביבת עבודה עויינת (שכוללת, ממש כמו במקרה המזרחי, גם מבט, ונעימת קול, ו"חנחון", ופלירטוט מרומז שאיום חצי-מוסווה בצדו!) כדי לספר להם שאין דבר כזה,"הטרדה", ושהוא היה מת גם להיות "מוטרד", חיחיחי, ובכלל, מה את עושה הערב, את עם החזה הגדול. כאלה בדיוק מין מטומטמים וחסרי חן אתם.

    מה שחמור בטרחנות הקלישאית שלכם, היא העובדה שהיא עושה דה-לגיטימציה לכל דיון אתני. אדם תרבותי ומנומס היה מפנה את הדיון למי שיש לו מה לומר. ושותק (ומקשיב, ולומד, בצניעות). לא אתם, כי האשכנזיות – הבכיינית, רודפת הכבוד, הנרקיסיסטית, המנופחת בחשיבות עצמית, הלהגנית וגסת הרוח – אינה יודעת לסתום את הפה (אבל אתם לא אשמים, באמת, לא באתם ממרכזי תרבות מודרניים כבגדד, אלכסנדריה, קזבלנקה, סלוניקי, אלא מהנחשלות של פלונסק ושלונסק וקלונסק, מה לעשות). ובכל זאת, תסתמו את הפה ותקשיבו: לא המדכא מחלק ציונים למדוכאיו, ולא האנס מעניק לגיטימציה לקורבנותיו. כל כך פשוט, אפילו רווית (או גזען חולני כמו לשם) יכולים להבין את זה

    ועכשו תסתמו

  • רווית  On 7 במרץ 2010 at 1:53

    הם כולם יצרחו ויקללו כמו הערבים בעזה, גם הורסים אחד תשני עם הקיפוח והמסכנות וגם דורסים את התרבות האמיתית והיחידה שיש במדינה הזאת שאותה עשו האשכנזים .

    לא פלא שהם מזדהים עם הערבים בעזה. זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה כי יש מלא שמאלנים חסודים מסביב אבל כל מי שקורא את השטויות שלהם וההתבכיינות המטופשת וחסרת התרבות שמוגשת לנו בספרים אין סופיים על "בית אבא" מבין שהם למדו את הפטנט של שתו לי בלעו לי לגמו לי גנבו לי ואז הופה היי המימסד המבוהל שמורכב רובו ככולו ממזרחים מקופחים או מקופחים בכלל מגיב תכף בפרסים שלא מגיעים לרוב החונטות האלה, שכותבים על "בית אבא" כאילו היה רק להם פת לחם והעוני ושמי שאחראי למה שעברו זה לא אחר מאשר מר אשכנזי.

    אז יש לי חדשות בשבילכם כל המייללים על הקפוח המצב של אשכנזים כמזרחיים במדינה הזאת אותו דבר
    והיללות שלכם קורעות הלב והצרחניות לא יעזרו לכם בהגדרת ייחודכם ככותבים , הדבר היחיד שעוזר לכם זה לצעוק קפוח וקיפוח וזה גורם תכף לתת לכם פרסים ולהשתיק אותכם קצת.

    אז עכשיו למדנו ממכם את השיטה של אכלו לי בלעו לי ו"בית אבא", שכל הסופרים האשכנזים יתחילו לצרוח בקול רם שהם מקופחים , וזה גם מה שנכון.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 1:37

    נותנים לי את התקוה שאחזה במהרה בשפטים שיעשה העולם הערבי בפולשים הכוזרואשכנזים שהביאו כאוס ומלחמות כדי לשדוד את אדמות פלסטין.
    כנראה המשפחה שלך נתנה לך מחשב כדי שתפסיק להטריד ילדים קטנים העדיפו "ריפוי בעיסוק" במקום אישפוזך.
    אולי תתחיל להתבכיין כדרכך בקודש על המחלות שלך כדי שנרחם עליך כרגיל.
    אפילו חלאה כמוך לא יביא אותי להגיד שמה שעשו לאחיך ומשפחתך באושוויץ היה מוצדק .

    כי שני עמים אויבים אנו לנצח.

  • גיורא לשם  On 7 במרץ 2010 at 1:11

    ממצבו של מוני יקים.
    אמור נא, ספרדומזרחי כפייתי, שקלת פעם טיפול פסיכיאטרי?
    האם אינך מודע לך שהפרנויה שלך היא פתולוגית?
    אמנם אינני סבור שיש צורך באשפוז כפוי, משום שאינך מהווה סכנה לציבור, אולם אתה סכנה לעצמך.
    יום אחד אתה עלול לעמוד בחוצות פריז ולשכוח באיזה כיוון עליך ללכת כדי להגיע הביתה.
    ויש גם רבעים מסויימים שבהם, בעצם היותך יהודי, אתה עשוי להסתכן בחייך ממש.
    אנא, מוני, אלא תעשה לנו את זה!
    שמור על בריאותך!
    למען נוכל להתגאות בך כשוטה הכפר (או העיר הגדולה פריז).

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 0:41

    מי שמתבכיין על גורלו האישי הוא הגזען גיורא לשם האינפנטיל בריבוע .
    הוא מתבכיין ללא הרף על שתמה עבורו התקופה שעל שני חרוזים וחצי קיבל ישר פרס בשיטת "אשכנזי מביא אשכנזי" וכעת כאשר יוצרים וכותבים מזרחיםקמו עליו להכרית את מקור פרנסתו הוא מוציא את גזענותו על פני השטח ודורש שימשיכו לפרנסו על חשבון הציבור למרות שאין קונים למרכולתו העבשה.
    הגיע הזמן להפרד באופן גאה ולאומי מאלו שהקימו את משטר הפריבילגיות הגזעני שהדיר במשך 120 שנות ציונות את עם ישראל הספרדומזרחי מזכויותיו ואין יותר לתת אמון באף אשקנזי אינדיבידואלי או באופן קולקטיבי
    כי שני עמים אויבים אנו.

  • שמחה - יחיא  On 7 במרץ 2010 at 0:29

    לא להאמין איזה דיון אינפנטילי מתפתח כאן, בעקבות יצירה ספרותית שהיא הרבה מעבר לכך. אנשים מבוגרים, חלקם בני מעל לשבעים, מטיחים כאן בוץ ורפש אחד בשני בחדווה, כמו ילדים בארגז החול. תתבגרו קצת אולי

  • מוני יקים אנטיציוני  On 7 במרץ 2010 at 0:08

    62 שנות מדינה ציונית מלאכותית בשליטת חונטה אשכנזית גזענית בה התבכיינותם על מה שכביכול סבלו בארופה לפני שהוקאו ממנההפכה לנורמה מחליאה עם ימי זכרון והתבכיינויות על סיבלם ומרורתם . דווקא כעת כשכבר למדנו מי הם האשכנזים אנו יכולים לשפוט שאין בטענות האשכנזיות כל אמת ואם קרה מה שקרה זה שהם אילצו את הארופים להתגונן
    מפני הפולשים הכוזרואשכנזים תוך שימוש במעשי פשע מחרידים.
    רווית המדומיינת החוזרת ומקיאה את גבביה ושקריה היא הדוגמא הטובה ביותר לטענה ששני עמים אויבים אנו ושאין לנו כל קשר מכל סוג שהוא לחלאות גזעניות דוגמתה ודוגמת גיורא לשם שריר הגזענות אינו מספיק לנזול משפתיו .

  • רווית  On 6 במרץ 2010 at 23:59

    לידיעתך כל זוכי פרס ראש הממשלה הם מזרחיים
    בשנה שעברה על פי מה שאנחנו ספרנו הרוב הם מזרחיים. מקופחים כמובן, אלא מה?
    \
    שתו לי בלעו לי טרפו לי אכלו לי גמעו לי
    לפני שנתיים היו מתוך 14 13 מזרחיים שלקחו את הפרס כי כתבו ספרים על המזרחי המקופח, שזה באמת שיא של כל הזמנים. בכול המקרים השופטים הם מאה אחוז מזרחיים מקופחים,

    אז בלעו לי אל תתחיל להתבכיין ולעשות מזה הון, 90% מהזוכים בעשר השנים האחרונות הם עדיין מזרחיים מקופחים אלא מה????? על אף שהכתיבה שלהם נופלת מזו של האשכנזים, שברובם כבר לא זוכים כי המזרחיים צועקים בלעו לי שתו לי אכלו לי לקחו לי וכותבים על הקפוח והקיפוח וזה נמאס לא רק לאשכנזים אלא לכולנו!!!!!!!!!!!!!.

    והפריבילגיה של זכיה שניה למזרחי קיימת, יש מזחריים שכבר זכו שלוש וארבע פעמים, אפילו ארז ביטון גדול משוררי ישראל עדיין לא זכה פעמיים.
    אבל הוא עוד יזכה המון פעמים, כל זמן שיצעקו מזרחי מקופח אני מזרחי מקופח אני מזרחי מקופח אני מזרחי מקופח וקפוח וקפוח תקבלו הרבה פרסי ראש ממזלה.

    בבקשה אכלו לי שתו לי כדאי לדייק בעובדות.

    ככל שתצעקו יותר בלעו לי לגמו לי ככה תקבלו עוד פרסי ראש ממזלה. למדתם את הפטנט.
    אוואו' איזה יופי. טריקים ואוו'

    דיוק קטן, היה והיה והיה והיה והיום כול המזרחיים מקבלים פרסי ראש ממזלה, אז תתחילו לתת פרסי ראש ממזלה גם לאשכנזים, כי הם המקופחים היום. נקודה.

    היום האשכנזים מקופחים. כי המזרחיים לוקחים להם את כל הפרסים וכותבים ספרים על אכלו לי שתו לי גנבו לי.

  • מוני יקים אנטיציוני  On 6 במרץ 2010 at 23:35

    אתה שק חבטות בלוי מרוב מכות שהנחיתו בך בקדמה ואינך ברמת דיון איתי לכן מוטב לך להסתתא במאורת הגזענים ממנה גחת לרגע…כי שני עמים אויבים אנו.

  • גיורא לשם  On 6 במרץ 2010 at 22:33

    אם מוני יקים הגיע לדיון הזה הגיעה השעה לפרוש ממנו.

  • גיורא לשם  On 6 במרץ 2010 at 22:31

    אכן, קיבלתי לא מעט פרסים.
    כנראה שהגיעו לי.
    מכל מקום, מעולם לא חשבתי שארז ביטון הוא גדול משוררי ישראל ולכן קיבלתי גם שלושה פרסים על ביקורת ספרותית.
    מעולם לא קיבלתי כסף כלשהו בלא לעבוד תמורתו.
    היו לי גם סיבות לרוב לפרוש מאגודת הסופרים בעת כהונתו של ארז ביטון כיו"ר.
    אישיותו הציבורית היתה מדהימה עד כדי כך שלא חשבתי שאני ראוי לשבת במחיצתו.

  • שמחה ברוש  On 6 במרץ 2010 at 21:45

    אם בדקלים נפלה שלהבת מה יגידו משוררות הבוסתנים?

  • מ  On 6 במרץ 2010 at 21:44

    קיבלת די הרבה פרסים ספרותיים והרבה כסף בלי לעבוד בכלל. או שגם זה לא קיבלת. ואתה גיורא לשם אחר.

  • שתו לי  On 6 במרץ 2010 at 21:41

    אוקיי לא כולם, בשנה שעברה היו 2 מתוך 14 , לפני שנתיים היו 4 מתוך 14 שזה באמת שיא של כל הזמנים. בכול המקרים השופטים הם מאה אחוז אשכנזים,

    אז רווית אל תתחילי להתבכיין ולעשות מזה הון, 90% מהזוכים בעשר השנים האחרונות הם עדיין אשכנזים, על אף שהכתיבה שלהם נופלת מזו של המזרחים, שברובם אינם זוכים אף פעם בחייהם.

    והפריבילגיה של זכיה שניה למזרחי אינה קיימת, יש אשכנזים שכבר זכו שלוש וארבע פעמים, רק אמירה הס זכתה פעמיים, אפילו ארז ביטון גדול משוררי ישראל עדיין לא זכה פעמיים.

    בבקשה אשכנזי אכלו לי שתו לי כדאי לדייק בעובדות. אפילו גיורא לשם זכה בפרס ראש הממשלה פעמיים, ובטח שהוא משורר די בינוני, אפילו בשביל הרמה האשכנזית.

    עוד דיוק קטן, היה אלי עמיר בין השופטים בשנת 2003 אם איני טועה, שזה מעמיד בעשר שנים על 1 שופט מזרחי ל 29 אשכנזים, נקח טעות מדגם וזה עדיין יהיה2 מתוך 30.

    אכן לזה נקרא השתלטות מזרחית על פרס ראש הממשלה. הרי אפילו אם היה רק זוכה אחד החווה אלברשטיינים היו צועקים צועקות שאנחנו זוכים בכול הפרסים והורסים את התרבות של המדינה.

    אם יש סיכוי לספרות בעלת ערך בישראל היא תהיה מזרחית. היא תהיה מזרחית או שלא תהיה בכלל.

  • רווית  On 6 במרץ 2010 at 21:19

    למה כל זוכי פרס ראש הממשלה בעשור האחרון הם מזרחיים? וזה לא קיפוח? אם זה לא קיפוח אז מה זה כן קיפוח????????????????

    ובלי קשר למזרחי מקופח, לאה איני עושה את ההון האישי שלה כסופרת בדיוק כמו בן הרוש וכמו מזרחיים מקופחים אחרים שיושבים וכותבים ספרים על הקיפוח והקפוח ותכף ומיד המימסד מרגיש שהוא קיפח אותם אז הוא מוציא את הפרסים ומחלק להם

    אז תנסו את השיטה לקבל פרס ראש ממשלה כל אשכנזי שיכתוב ספר על הקיפוח שלו בתור אשכנזי יש לו סיכוי לקבל פרס מראש הממשלה על זה?

    קחו את השיטה מהמזרחיים ותאמצו, בטוח יהיו לא מעט מקופחים עברית גם בקרב יוצאי עדרות אירופה
    פשוט תכתבו שלא היה אוכל בבית, שאבא היה אלים,
    ששנאו אותך בבית ולא היה לך מה לאכול, וגרתם בצריף. לא יכול להיות לאשכנזים? הצחקתם . בטח שיכול וגם היה!!!!!!!!!

  • מוני יקים אנטיציוני  On 6 במרץ 2010 at 21:14

    אבל הגרפומן דקל הפך את העניין הסיפרותי למתקפה נגד ההתבכיינות הספרדומזרחית עליה כ'כ מתקוממים "אחינו" הכוזרואשכנזים .
    ולשם כך גייס את המתבכיין הסלפן גיורא לשם שק החבטות של 'קדמה'.
    אז כדי להבהיר קצת צריך לצאת מנקודת המוצא ששני עמים אויבים אנו וזה מתרחש כבר כ 1200 שנה מאז הכוזרים ניכסו לעצמם את הדת היהודית בעצת השמאנים שלהם שהבינו שזו דת עם מטען עודף של עליונות גיזעית היכולה לשמש את העם הכוזרי בעל התודעה הגנטית הפרזיטית כמכשיר להתנשאות על עמים אחרים ולניצולם המעמדי כלכלי.
    חכמי ספרד שהבחינו בסכנה זו גזרו שאינם מכירים באשכנזים כיהודים של ממש אלא "קשים גרים לישראל כספחת" ואסרו על בנות ישראל להכנס עימם בקישרי נישואין.
    לאחר שעמי ארופה עמדו על טיבם השלילי של האשכנזים והחלו בתהליך הקאתם מארופה פיתחו אלו את התורה הציונית המתירה להם בשם הגבורה לנשל את העם הפלסטיני ממולדתו ההיסטורית למרות שמרביתם יהודים שהתאסלמו והתנצרו במהלך הדורות.
    הכוזרוציונים הבינו היטב שמפעלם לא יצלח להם באם יתגלה לכל בר בי רב כי כוזרים הם ואין להם כל קשר היסטורי וזיקה לאילו שהם חיי עבר בארץ כנען פלסטינה ולכן הם עושים כל שביכולתם לשטוף את מוח הציבור שכביכול אותם כוזרואשכנזים הם צאצאי אברהם אבינו למרות שזה מנוגד לעובדות ההיסטוריות המעידות שלא היתה הגירה משמעותית לאותן "ארצות הכפור" מקום היווצרותו של אותו עם כוזרואשכנזי מוזר דובר שפת האידיש היא שפת הכוזרים, במקביל הכוזרואשכנזים עושים כל שביכולתם לגזול מעם ישראל הספרדו מזרחי את זהותו ההיסטורית תוך שימוש בשיטות של הטמעה והכחדה פיזית משעבדת שגרמה למצב בו "מדינת היהודים" היא הארץ היחידה בעולם בה 3 מיליון יהודים חיים תחת משטר אנטישמי של ארופים כוזרואשכנזים שונאי יהודים המנתבים את היהודים לחיי עוני ושיעבוד להפיכתם בכח הזרוע לחיילים שטופי מוח שיגנו על אויבם העם הכוזרואשכנזי.

    בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.

  • שאול סלע  On 6 במרץ 2010 at 21:08

    הניצול של העובדים התימנים

    הספרדים, אחר כך, קיבלו הלם שלישי, כאשר מדיניות הציונים החלה להפוך אותם לעובדים זולים עקב סלידתם הקולקטיבית של הציונים לעובדים הערבים. מדיניות זו נחלה הצלחה רבה לא רק בהקשר ליהודי פלסטינה, אלא גם לאלה מתימן ומארצות מזרח תיכוניות אחרות שנעקרו מתוך דאר אל-איסלאם והובאו לפלסטינה, גם לפני וגם אחרי הקמת מדינת ישראל. אולם התפתחויות בכלכלה הישראלית לאחר מלחמת 1967 הצריכה את הפולריזציה של נפח התושבים של הגדה המערבית ורצועת עזה באותה מידה.
    מתחילת הקמתה עמדה הציונות בפני פרדוקס: קודם, עיקרון שיפור רמת החיים שלה. הרצל ( מייסד תנועת הציונות) הבטיח לעולים העניים מאירופה שהם יחוו שיפור במצבם החברתי בפלסטינה. שליחי הציונות הבטיחו ליהודים חיי שפע ב"ארץ המובטחת". מרבית העולים לאחר 1881, שהייתה להם השקפה ציונית, הצליחו לשפר את רמת חייהם בפלסטינה באמצעים של ניצול העבודה הערבית הזולה וסובסידיות מחוץ לארץ.
    שנית, עקרון ה"עבודה העברית" האומר שהציונים לא יכולים לכבוש את פלסטינה כל זמן שעבודת החקלאות והייצור נשארת בידיהם של "זרים" כלומר הפלסטינים, שכן "החורש את האדמה הוא בעליה." העולים הציונים הסוציאליסטים שהגיעו לאחר 1904, במה שמכונה עלייה שנייה, האמינו בעיקרון זה. הם היו הציונים הראשונים שהקימו קואופרטיבים חקלאיים, והתחילו להקים קיבוצים וארגוני עובדים, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הם הקימו את ההסתדרות. מה שהיה ברור מיד מיישום העיקרון הזה הוא שהעולים הצעירים ידעו מעט מאוד על עבודה חקלאית והיו נחותים בהרבה אל העובדים הערבים שהיו גם בעלי הקרקעות הקודמים. זה הוביל את תנועת הציונות להביא את התימנים ככוח עבודה זול כדי למלא את מקומם של הערבים. וכך מצד אחד האגרונום האשכנזי יכל להמשיך ולעשות רווח, ומצד שני השמאל הציוני יהיה מאושר, הואיל והאדמה עדיין הייתה בידיהם של היהודים האשכנזים, כל זמן שהתימנים לא הראו הרבה יוזמה.
    כמו יהודים ממקומות אחרים באיסלאם, התימנים נהנו משלטון עצמי. מצבם הכלכלי היה מספיק טוב ובתיהם היו בבעלותם, והם חיו באמצעות עבודות יד וצורפות-זהב, עובדי מתכת, יצרני נשק וכו'.
    לאחר הקמת חובבי ציון ברוסיה בשנת 1882 פשטו ידיעות אל התימנים שיהודים רוסים עשירים קנו את פלסטינה מהסולטאן התורכי והמשיח היהודי המיוחל היגיע להקים את מלכותו הנשגבת שתהייה במרכז ירושלים. שבע משפחות תימניות עלו כתוצאה מכך, אך כשהם היגיעו לירושלים הם היו מופתעים שהיהודים שם לא שמחו לראותם ולא באו לקבל את פניהם הואיל ועתה הם יצטרכו לחלק את הכספים שלהם עם יותר אנשים. הם סבלו רעב חמור ומחלות, ואחת המשפחות נאלצה לחזור לתימן דרך קהיר, ומשם ראש המשפחה, איברהים אל שייך, שלח מכתב בו הוא הזהיר את התימנים שהם ימצאו לא עזרה ולא מרפא בירושלים ותימן הייתה פי אלף יותר טובה מפלסטינה. לכך הייתה השפעה שלילית על זרימת העלייה מצנעה.
    בשנת 1882 הרב התימני יוסף בן שלמה מסעוד שם מודעה בעיתון חבצלת בו הוא מתאר את התנאים העלובים של העולים בירושלים וביקש תרומות. הוא אמר שמאתיים יהודים מצנעה שעלו לאחרונה חיים במצוקה ברחובות ואף אחד מעמיתיהם היהודים אינו מראה שום רחמים לפחות לתת להם מחסה. הם הגיעו למצב שהם צריכים להתחנן ללחם.12 העיתונות באותו זמן הייתה גדושה בסבל של התימנים, ובחוסר הגשת העזרה מצד האשכנזים, ואפילו זו שהגישו להם יהודי פלסטינה לא מנעה מהם את הרעב. העיתונות האשכנזית יכלה לצאת בקריאה אל יהודי העולם לעזרה. זה היה תלוי בישראל פרומקין, שהקים אגודה בשם עזרת נידחים, כדי להיאבק במסיונרים הנוצרים, וסייע בהקמת הכפר התימני הראשון בכפר סילוואן. קשיש תימני תיאר את המצב שלהם כך: הם חיו ללא מחסה, סבלו מחום השמש ביום ומהקור בלילה, מתחננים ללחם אל עוברי אורח ללא הועיל. הם ישנו מתחת לעצים ומתים מרעב ומחלות בין ערמות הזבל של ירושלים. נוצרים מן המושבה האמריקאית מצאו אותם, שמעו את הסיפור שלהם והתחילו לעזור להם באוכל ומלבוש, לאכזבתם של החוגים הדתיים היהודים שהאשימו את האמריקאים בניסיון להמירם. בראש האמריקאים עמד הורציו סאפורד, שבתו, ברטה, כתבה על כך בספרה "ירושלים שלנו" (1951). ההאשמות היו חסרות שחר ויחסי ידידות בין התימנים והאמריקאים נמשכו עד 1948. מקורות יהודים מציינים שתימנים רבים חיו כקבצנים בערים הגדולות כמו ירושלים, צפת וטבריה.
    בשנת 1883 הקהילה התימנית בירושלים שלחה חזרה לתימן שני שליחים – סאלים חאמדי ויוסף נדף – לאסוף כספים, אך הקהילה שם סירבה לתרום מאחר שהרב סולימאן אל-קארה, ראש הקהילה ושופט בית הדין הרבני בצנעה, עיכב את הסכמתו לעלייה מסיבות גם כלכליות וגם דתיות. המשיח היהודי לא בא עדיין והמצב הכלכלי בירושלים לא איפשר את קליטתם של העולים. רשויות הדת של יהודי ערב בירושלים ובאלכסנדריה המליצו לתימנים לא לעלות, ולכן סולימאן אל-קארה סירב להשיג כל תרומות וביקש מן השליחים לחזור מאין שהם באו. לרב הייתה סיבה אחרת, שהייתה המצב הכלכלי בצנעה שהתדרדר כתוצאה מהעלייה ואילו סכום מס הג'יזייה ששילמו לסולטן העותומאני לא פחת, כלומר שכל משפחה יהודית הייתה צריכה לשלם יותר. חלק מהעולים נאלצו לחזור לתימן בין 1882 ו-1895, ואילו השאר הצטרפו לקהילה הספרדית בפלסטינה.
    כשהם חיים שש נפשות בחדר, בתנאים לא-תברואים ותזונה דלה, המחלות התפשטו בין העולים. קצב תמותת התינוקות גבר, במשפחות אחדות, איבדו את כל ילדיהם. אולם הקהילה הציונית האשכנזית, היישוב החדש, סירבה לסייע לתימנים, לקחו אותם בחשבון כחלק מהישוב הישן ההולך ופוחת.
    בשנת 1895 שלוש עשרה משפחות ניסו להקים מושב בבני סמועיל על ידי ירושלים. הם קנו חלקת אדמה של 600 דונם בסיוע החברה היהודית בפולין ופרומקין הנזכר לעיל. איכרים ערבים באו לסייע להם וביחד הם זרעו 150 דונמים של חיטה ושתלו 7,000 שתילים בעת שהם חיו במערות. התנאים אילצו אותם לפנות לארגון הציונות, חובבי ציון, לעזרה, אך הם נדחו. אחרי זה סיכסוך בין התימנים לשכניהם הערבים הסתיים בנטישת בני סאמועיל.
    התימנים עשו מספר נסיונות בחקלאות עצמאית באמצעות אדמות חקלאיות קטנות. בשנת 1904 הם ניסו להקים כפר חקלאי בעמק הירדן, אחרי זה בהר-טוב, אולם כל נסיונותינם כשלו. אנו נראה שלפני 1948, כמעט כל הניסיונות של יהודי ערב ופלסטינה בתחום זה נכשלו בגלל שכל הכספים מהיהודים הוצאו על הקמת יישובים אשכנזים ציונים שנחשבו ל"עבודה חלוצית" ונשמרו אשכנזים "טהורים" עם חשיבות לאומית, ביטחונית וכלכלית. כך היה להם מונופול על הקמת הקיבוצים והמושבים והתפקיד שהוקצב ליהודי ערב היה זה של פועלים שכירים זולים. למרות שמספר העולים התימנים היה רק 1000 בין 1882-1904, בעוד שמספר העולים האשכנזים היה 24,000. 13
    הפרק השני של ההיסטוריה העצובה של התימנים – עלייתם והעסקתם (ליתר דיוק ניצולם) בפלסטינה – התרחש במהלך 1910-14 והיה מתואם בין גורמים רבים על ידי תנועת הציונות החילונית. בתקופה זו מספר העולים התימנים היגיע ל-2,000 (לעומת 38,000 עולים אשכנזים). בשנת 1908 ד"ר יעקב טהון, מומחה לפלסטינה בארגון הציונות, הצהיר על הנחיצות ליצירת כוח עבודה יהודי היכול להתחרות בפועלים הערביים ביישובים היהודיים. ת'ון הציע להשתמש ביהודי ערב, בעיקר את התימנים והאיראנים, הואיל ו"רמת תרבותם" בהתאם לדבריו, הייתה כמו של האיכרים הערבים. הוא הציע להעסיק את נשותיהן ובנותיהן בבתיהם של בעלי המשק האשכנזים במקום הנשים הערביות. הוא מצא פתרון לבעיית המגורים עבור העובדים התימנים ביישוב על ידי כך שדרש שהם יחזרו למשפחותיהם בסוף עבודתם העונתית, ובמהלך עבודתם הם יכולים לישון על הריצפה בשדות! ת'ון חילק את העובדים לשניים – האשכנזים מרוסיה היו ה"עלית" ויהודי ערב היו ה"אספסוף", והוסיף שיהודי רוסיה בהיותם מעודנים יותר מבחינה תרבותית מן התימנים הם אינם יכולים לתפוס את מקומם של העובדים הערבים. אלכס בין, שציטט את העובדות האלה בספרו, החזרה לאדמה (עמודים 97-101), ציין הלאה שליהודי המזרח יש צרכים מועטים ולכן הם יכולים להתחרות עם הערבים, ואם את יהודי תימן שכבר מועסקים בישוב ישמרו באופן קבוע לא תחסר להם עבודה.
    באותה שנה (1908), מתיישב ותיק כתב מאמר בעיתון הצבי שבו הוא הזכיר שאם כי יהודי אשכנז לחמו על שיוויון ברוסיה, הם דיכאו את זכויות האחרים ואת כל מי שהתנגד לתפיסה עקרונית של "עבודה עברית".
    מפלגת הפועל הצעיר (מאוחר יותר נקראה מפ"י ואחרי זה מפלגת העבודה) הייתה הארגון הציוני הראשון שהביאה את התימנים לעבוד ביישובים האשכנזים. בועידה שלה בשנת 1908, מפלגה סוציאליסטית זו העבירה החלטה המצהירה על הצורך בניצול יהודי ארצות האיסלאם על ידי מעבידיהם היהודים כדי שהם יעשו את העבודה של "הזרים" (קרי, הפלסטינים).14 בהחלטה גם דובר על הצורך במאמצי תעמולה פעילים כדי להביא את היהודים האלה לעלות לפלסטינה ועל הצורך של "כיבוש העבודה".15 בשנת 1910 העובד התימני החל להתחרות עם האשכנזי, מה שהוביל את אחד ממנהיגי הפועל הצעיר, יוסף אהרונוביץ', להתריע "יצרנו מתחרה מסוכן יותר מהעובד הערבי, שיהפוך את חיי הנוער האשכנזי לבלתי אפשרים." הוא הוסיף, "למרות כל זאת אין אנו יכולים להילחם בו בשום דרך, אך יחד עם זאת אנחנו נבצע פשע נגד התימני אם נשאיר אותו במצב ההתפתחות הפיסי והשכלי המתנוון שלו שיהיה פועל מספיק זול כדי להתחרות עם משרתים דומים…"16
    כך הציונים פתרו את הבעייה. הם השתמשו בעובדים תימנים נגד העובדים הערביים וכשהתימנים התחילו להתחרות בהם הם אמרו "איזה טעות הייתה בידינו שניצלנו את התימני והשתמשנו בו לעבודה כזאת." (כלומר לפטר אותו!). למרות זאת, ובהתאם להחלטה של ת'ון, ארגון הציונות בפלסטינה החליט לייבא עוד תימנים על ידי שיגור לתימן חבר (סוציאליסט!) מפלגת הפועל הצעיר, שמואל יבניאלי, לשעבר ורשבסקי. כשהוא הגיע לשם הוא התשמש בשם אליעזר בן יוסף, והמציא שהוא רב גדול שנשלח על ידי חכמי ירושלים ונשא עימו מסמכים מזוייפים על כך. הסוכן הציוני דיבר ונהג כמו תימני בשעה שהוא בישר להם על בואו הקרוב של המשיח ועל יום תחיית המתים. הוא אמר להם שהגיע הזמן לעלות לארץ המובטחת ויתר על כן הבטיח להם חיי מותרות בארץ זבת חלב ודבש – אבל לא כל אחד יכול ללכת. הוא בחר 1,500 אנשים כשירים והתחיל להעביר אותם. אולם באפריל 1912 ארגון הציונות שלח לו מברק בדרישה ממנו לחדול מכיוון שהעובדים האשכנזים חוששים מתחרות. יבניאלי ניסה להפסיק את המשלוח, אך התימנים התנגדו, מתוך חשש שהעיכוב ישהה אותם בתימן ביום תחיית המתים. 500 מהם עלו לפלסטינה ללא רשות ממנו.17 בספרו השליח הציוני מספר כיצד מצפונו הציק לו כאשר הוא דרש מהתימנים לעזוב את רכושם, נוחיותם ותנאיהם הכלכליים והחברתיים ההגונים במטרה להפוך לפועלים ביישובים. כשהם הגיעו לפלסטינה, לא הוענקו להם הסדרי מחייה והם נאלצו לגור ברחובות ובשדות, כשהם בונים בקתות מענפים. עם בוא הגשמים וקור החורף, הם פנו בקריאה אל "אחיהם" האשכנזים לרחמים. אחד המתיישבים איפשר לשלוש משפחות לגור ברפת. אחרי זה כל משפחה ניסתה למצוא אורווה או רפת לחודשי החורף. זה היה המצב ברחובות, חדרה, זיכרון יעקב ופתח תקווה בין היתר. תנאים אלה החריפו בתקופת מלחמת העולם הראשונה.19 קצב תמותת הילודה עלה בתנאי מחייה לא תברואים אלה. בתיזה שלה על הנושא הזה, ניצה דרויאן אומרת "האמונה הרווחת במהלך אותם הימים הייתה ילד תימני שנולד בפלסטינה ימות, ואם הוא מגיע לפלסטינה מתחת לגיל שלוש, לא ציפו ממנו לחיות."
    יתר כל כן, המתיישבים התייחסו לעובדיהם התימנים כל כך בנבזות שאחד מן התימנים, שחזר לביתו, תיאר את חייהם של אלה הנמצאים בפלסטינה כ"גלות על גלות". הזילות שכוונה אליהם הייתה יותר גרועה מזו של כמה מוסלמים קיצונים בתימן. האשכנזים היו מנחיתים מכות עליהם והיו פונים אליהם ב"חמור" או "בן חמור",20 "ערבי מלוכלך", "ברברי" או "תימני עלוב", והיו נדהמים כשתימני ניסה להגן על עצמו. ברחובות, לדוגמא, כמה נשים היו מלקטות ענפים יבשים קטנים מהשטח באחד הפרדסים כאשר הבעלים האשכנזי הסתער עליהם והכה בהם בצורה באכזריות, קשר אותם לזנב החמור שלו, ורכב חזרה ליישוב כשהחמור גורר אחריו את הנשים לאורך הדרך מאחוריו. מאורע זה, הנקרא תקרית מאקוב על שמו של יונתן מאקוב האכזרי, היה עילה לתלונות רבות בקהילה התימנית. תקרית דומה ארעה בפתח תקווה כאשר חיים קוסובסקי תקף פתאום אשה תימניה, הכה אותה בצלעות ובזרועות אפילו בעת שהיא זעקה והתחננה לרחמים. בחדרה השומר של היישוב תקף בצורה פראית עובדים תימניים בשעה שהם היו ישנים. המקרה נלקח לדיון על ידי המינהלה האשכנזית של היישוב, אבל צדק ציוני נדחה מהקורבנות. ברל כצנלסון, אחד ממנהיגי תנועת העבודה הציונית הסתייג מזה והטיח ביקורת על היחס המנצל והמתעב שניתן, וקרא לריסון דחפים ברברים אלה.
    כצנלסון התריע נגד דחיפת התימנים בכוח להאמין שאין תקווה לצדק בקהילה הציונית.21 הוא ציין שהמתיישבים התייחסו אל התימנים כמו אל עבדים. הם אולצו לעזוב את היישוב מלחמיה בגלל יחס קשה, ובדרך כלל בסוף הם עברו מיישוב אחד לאחר בחיפוש אחר עבודה. הם גורשו ממגדל בגלל שהמעסיק שלהם אמר שאין הם ברי-העסקה. הותר להם, בכל אופן, להשאר באופן קבוע ביישובים בדרום בתנאי שהם יקימו את מגוריהם מחוץ ליישוב. העיקרון של "עבודה עברית" עמד להיכשל הואיל והמתיישבים לא יכלו להסתדר ללא עבודת הערבים הזולה והמיומנת. בשנת 1913 30 משפחות נוספות חזרו לתימן ומכתביהם של התימנים שנשלחו מפלסטינה בקושי עודדו את קרוביהם לעלות.
    אפילו ההומניסט, אחד העם, במאמר שפורסם ב-1912, אמר "העלייה התימנית משפיעה על אופייה של ההתיישבות הציונית בגלל התרבות והמנטליות השונה שלהם".22 השקפה זו נותרה מחופרת עמוקות והינה הגורם העיקרי במסע להביא פנימה את יהודי רוסיה היום, כדי שהם יוכלו "לשפר" את ההרכב של החברה הישראלית ולדלל את הרוב של היהודים המקוריים (ראה פרק רביעי).
    חיים ארלוזורוב, אחד ממנהיגי תנועת העבודה הציונית, כתב "נראה שמצב הפועלים בדרום אפריקה הוא כמעט המצב היחיד שיש לו השלכות על התנאים פה".23 כצנלסון טען שהוא ראה "נפשות חפות מפשע מוכות על לא עוול, ואת שחיתות הצדק שהייתה גורלם של אלה שהוכו על ידי הנבחרים הרשמיים של "העם הנבחר" "בארץ המובטחת".24 ואז התימנים התחילו לצאת במאבק כדי לשים קץ לאפלייה, אי-הצדק והזילות שנערמו עליהם. בשנת 1913 הם הפיצו הודעה רשמית מגנים את מדיניות האפלייה המכוונת נגדם, ואת הרמאות שהופעלה בהבאתם לפלסטינה. בפנייתה אל האשכנזים, ההודעה הרשמית, בין היתר, הצהירה "אתם חושבים שאנחנו חסרי ערך וכלבים מלוכלכים…כולם מבזים אותנו בשל היותנו אביונים, אבל אלוהים עדנו שמתימן באנו רק על פי עצתכם."25
    עיתון אחדות, שהופיע בשנים 1913-14, דיווח לנו שהשכר שהרוויחו התימנים היה פחות מהשכר שהוויחו הפועלים הערביים. אותו עיתון פירסם מכתב שכתב פועל תימני, המגנה את השכר הנמוך ואת לעג האשכנזים שקראו לתימנים " כלבים גויים".
    בחוסר יכולת להחליף עבודה ללא רשות מעסיקם, התימנים בקושי היו אפילו עובדים "חופשיים". מתוך איסור עליהם לגור ביישוב, הם בנו את מגוריהם הדלים בחוץ. אחד מהם, מחנה יהודה, על יד פתח-תקווה, לדוגמא, עדיין קיים. עם שנת 1918 היו 5,000 תימנים, 10 אחוז מהאוכלוסייה היהודית בפלסטינה.26 מיכאל אלבז, אינטלקטואל ספרדי, כותב שהחוקרים מייחסים את הניצול והדיכוי של העולים התימנים לחקלאים היהודים העשירים במקום ליישובים הסוציאליסטים. למעשה, הוא טוען, את האחרונים יש להאשים יותר הואיל והם היו אלה ששיגרו את השליח יבניאלי להביא אותם, והם עשו הכל כדי להגביל את בעלותם על הקרקע והם כוננו במכוון את רמת החיים הנמוכה שלהם.27
    בשנת 1944 ותיקי היישובים האשכנזים התאספו סביבות הקבר להנציח את יום השנה למותו של ברל כצנלסון, האינטלקטואל הסוציאליסט הציוני. אחת ה"חברות" הספידה בדברי שבח "אם היינו צריכם ללמוד את ההיסטוריה באמצעות אנדרטות של זכרון, לא יהיה אחר טוב יותר מקבר זה ללמוד ההיסטוריה של אותה תקופה, במיוחד מצב הביטחון והתנאים הבריאותיים והחברתיים, חייו של הציבור והרמה האתית של הפרט." גברת זו, עליזה שידלובסקי, סטתה מלהזכיר "בבית עלמין זה ישנה פינה מיוחדת לקבריהם של התימנים שבאו לפלסטינה בעקבות שליחותו של ש. יבניאלי. משפחה אחר משפחה נכנעה למלריה ולמחלות אחרות. הם נפלו כמו זבובים. אין אנדרטות על קבריהם, מלבד זו של משפחת הרב שנהרסה לחלוטין."28 "חברה" זו לא עשתה שום איזכור על כיצד חבריה ה"סוציאליסטים" התייחסו אל התימנים.
    במהלך תקופה זו (1881-1918) מצביהם של כל הספרדים בפלסטינה התדרדר וזאת בשל המונופול הציוני על כל המקורות הכספיים של היהודים. הם השתמשו ביהודי ערב, כולל התימנים, לעבודה פיסית קשה כמו חציבה, בניית כבישים ושירותי משק בית. עד היום אי אפשר למצוא נשים אשכנזיות כמשרתות. באופן זה הפכו את יהודי ערב למעמד פועלים מנוצל, כמו את אחיהם הפלסטינים הערבים המוסלמים והנוצרים. אנחנו נראה כיצד עידן זה קבע את מעמד הספרדים במהלך המנדט הבריטי ולאחר הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 כאשר פשעי הציונים נגד התימנים הגיעו לשיאם.

  • העדר האשכנזי  On 6 במרץ 2010 at 21:04

    ר מזמן כולם הבינו שאין באמת טעם להתווכח אתכם – בכיינים נחותים תמיד הייתם, בכיינים נחותים תמיד תהיו. אז כמו תמיד ניפרד עם העובדות: אתם מילאתם ותמלאו את בתי הסוהר. אנחנו מילאנו ונמלא את האוניברסיטאות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 במרץ 2010 at 20:56

    שאול,

    הציטוטים שאתה מביא מעולים!

    תודה!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 במרץ 2010 at 20:46

    משהו מוכן לקרוא למוני יקים לכאן?

  • שאול  On 6 במרץ 2010 at 20:32

    בשנת 1882 הגיעו הציונים האשכנזים הראשונים מרוסיה, וקראו לעצמם ביל"ויים,9 או "העלייה הראשונה", כאילו אף אחד מעולם לא עלה לפלסטינה לפניהם. זה נובע מן העובדה שהציונים התעלמו מן ההיסטוריה של היהודים ושל פלסטינה מתקופת חורבן בית שני בשנת 70 לספירה ועד שהחלוצים שלהם הגיעו לפלסטינה כדי לבנות את "הבית הלאומי האשכנזי". בשנת 1904 גלים נוספים הגיעו במה שנקרא "עלייה שנייה", שהביאה אחריה קבוצות לאומניות נוספות. העלייה הראשונה חבים את מוצאם לתנועת חובבי ציון, ארגון הציונות הראשון והמבשר של ארגון הציונות העולמי אשר נוסד לקראת סוף המאה. פעולתו הראשונה בפלסטינה הייתה יצירת יחידה כיתתית בדלנית בשם הישוב החדש על ידי הבחנה שנעשתה תוך הנגדה לאוכלוסיית ילידי המקום היהודיים שאותם הם כינו היישוב הישן. ההבדל בין שתי הקהילות – לפי דעתם – לא היה רק זמני, אלא איכותי מכיוון שהם עלו לפלסטינה להרכיב את הייצור החקלאי שיסייע לבניית היישות הלאומית הציונית מבחינה כלכלית ופוליטית, בעוד שהיישוב הישן חי מ"קיבוץ נדבות", כלומר על ידי תרומות מיהדות העולם. למעשה יהודי פלסטינה חיו מעבודות יד וממסחר וכו', וסיוע כספי כזה כשהגיע לפלסטינה שימש בידיהם לעבודות צדקה. החלוצים האשכנזים הציונים לעומת זאת, בנו את ההתיישבויות שלהם בעזרת העבודה הזולה של הערבים, ואחר כך עבודתם הזולה של יהודי תימן ובעזרת תמיכה כספית שהם קיבלו מיהדות העולם דרך ארגוני הציונות שלהם. זה מציין את המנטליות הבדלנית שהייתה קיימת מלכתחילה, לא רק בהקשר לאוכלוסייה הערבית הפלסטינית, אלא גם ליהודים ילידי המקום ואפילו משתרעת אל אשכנזים הלא-ציוניים. שורשי בדלנות זו היו קיימים מאז הגטאות במזרח אירופה ואפילו הקיבוץ נחשב למין "גטו אשכנזי" שצמח מחדש בכך שהוא לעיתים קרובות קיבל רק יהודים, במיוחד אשכנזים. כיתתיות זו משולובת עם השקפות לאומניות קיצוניות שהושאלו מהתנועות הלאומניות ששיגשגו באירופה במאה התשע-עשרה. לאף אחת מהפרספקטיבות האלה אין קשר עם הדת היהודית, הואיל והרוב המכריע של הציונים היו ועדיין הינם יהודים שאינם שומרים ואינם מאמינים.10
    הספרדים קיבלו את ההלם הפיננסי הראשון כאשר האשכנזים הדתיים פרשו מן הקהילה (בשנת 1816) וההלם השני כאשר הציונים הרכיבו חברה משל עצמם ואספו תרומות כדי לבנות התיישבויות ולחזק לידיהם את השליטה הפוליטית, התרבותית והכלכלית. זה הוביל לסיום מקורות ההכנסה של היהודים המקומיים שנאלצו לוותר על איסוף תרומות מחוץ לארץ. זו הייתה הסיבה החשובה ביותר להעלמות הכלכלית, פוליטית, ארגונית ותרבותית של יהודי פלסטינה ויהודי ערב האחרים שהצטרפו.
    במשך מלחמת העולם הראשונה, רעב, עוני ומחלות מידבקות נפוצו ביישוב הישן בשעה שהיישובים האשכנזים קיבלו תמיכה כספית, דרך גרמניה, בת בריתה של תורכיה. אחר כך הם חילקו את הסיוע הזה ביניהם ביישובים הנאמנים לארגון הציונות העולמי.
    אנחנו נראה שהטרגדיה של העם הפלסטיני הערבי חופפת להרס ולפזור של יהודי ערב בידיהם של הציונים ותומכיהם.
    היחסים בין הציונים ובין הפלסטינים היו גרועים בזמן שבו המתנחלים היו קונים אדמה מבעלי קרקעות נעדרים שחיו בערים הגדולות בסוריה, לבנון ופלסטינה. האיכרים גורשו מהקרקע והוקמו התנחלויות. העולים החדשים השתמשו באיכרים אלה כפועלי חקלאות וחשפו אותם ליחס נוקשה. הסופר הרוסי היהודי, אחד העם, ראה את התנהגות זו ומתח עליה ביקורת במאמר שלו "אמת מארץ ישראל" (1891). "הן זאת בודאי יכולנו ללמוד מדברי ימינו בעבר ובהווה, עד כמה מוכרחים אנו להיזהר לבלתי עורר עלינו חמת עם הארץ על ידי מעשים מגונים, עד כמה איפוא עלינו להיות זהירים בהנהגתנו עם עם נכרי שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך איתו באהבה ובכבוד, ואין צריך לאמר בצדק ובמשפט. ומה עושים אחינו בארץ ישראל? ההיפך ממש! עבדים היו הארץ גלותם, ופתאום הם מוצאים עצמם בתוך חרות בלי גבול, חרות פרועה, שיכולה להימצא רק בארץ כטורקיא. השינוי הפתאומי הזה הוליד בליבם נטייה לדיספוטיסמוס, כאשר יקרה תמיד ל"עבד כי ימלוך", והנה מתהלכים עם הערביים באיבה ואכזריות, משיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת, ומתפארים עוד כי כן יעשו, ואין איש אשר יעמוד בפרץ ויעצור בעד הנטייה הבזוייה והמסוכנת הזאת…אז (העם הפלסטיני), אם גם יחריש יתאפק עד עת קץ, אבל עברתו שמורה בלבו ונוקם ונוטר הוא מאין כמוהו." אחד העם האמין בציונות רוחנית, לא פוליטית, והמאמרים שלו, חוץ מהמאמר הזה, נלמדים בבתי הספר.
    היסטוריונים ציונים מתעלמים מעובדות אלו, ומתארים את הערבים כ"כנופייה של רוצחים פרימיטיבים" וטוענים שפלסטינה הייתה מדבר צחיח או אדמת ביצות. היסטוריונים ציונים גם מתעלמים מכל הפיתוחים הכלכליים המודרניים על ידי הערבים שהתרחשו בפלסטינה לפני עליית הציונים, כמו הפיתוח של הסחר והנמלים החדשים ביפו ובחיפה. אותו דבר לגבי בנייתם של רובעי מסחר חדשים בתוך הערים, ואזורי מגורים חדשים מחוץ לערים הישנות. כי הציונים ראו את עצמם כמבשרי ההמצאה במיוחד בחקלאות ובעבודה עברית. הם גם פקפקו בנכונות החלק שלקחו יהודי פלסטינה עם אחיהם המוסלמים והנוצרים בהתפתחויות התרבותיות, המסחריות והכלכליות שהתרחשו לפני שהם באו. י. ברטל מציין שרוב הנוסעים הבריטיים (שביקרו בפלסטינה בתקופה העותומאנית) נטו לשבח בתיאוריהם את יהודי פלסטינה (הספרדים) יותר מאשר את האשכנזים ותיארו אותם באופן חיובי הרבה יותר מן האשכנזים (היהודים המזרח אירופאיים). תדמיתם של הספרדים הייתה טובה מזו של היהודים האשכנזים וזאת בשל מנהגיהם (שמץ האקזוטיקה המזרחית שיוחסה להם) והתרשמו מסובלנותם היחסית לשינויים תרבותיים – סובלנות שנדרשה לשבח.

  • הני זובידה  On 6 במרץ 2010 at 20:29

    נראה שהדיון הזה קורה סביב אני — ולי לא היה — ואני לא מכיר מישהו.

    מה זה השטויות הללו? לפי מה שקורא כאן ניתן לחשוב שהאליטה במדינה הזוט במשך שנים הייתה מזרחית ומסכנים האשכנזים שכול חייהם נרדפו כאן ולא קיבלו מספיק…

    עשו טובה, צאו מהחלום שאתם נמצאים כאן ותציאו את הראש המחול והביטו סביב….
    http://www.notes.co.il/hani/65637.asp

    יש מקום וזמן גם להישיר מבט למציאות ולא לנסות לעוות הכול….
    עוד בסוף יצפו מפוליטיקאים מזרחים להתנצל בפני האשכנזים על עוולות המפלגה…זה באמת יהיה הסוף של העניין הזה…

  • רני  On 6 במרץ 2010 at 20:16

    אוטונומיה. זה היה סידור לדהימים שונים שייצג אותם מול השלטון. קוראים לזה "מיילט" זו אינה אוטונומיה. הם היו עבדי השלטון לפי החוק המוסלמי עד לשינויים בסוף המאה התשע עשרה ותחילת העשרים בחוק העותומני. האוטונומיה הייתה מוגבלת ובכל מקרה בדיון לפני השלטון העדות של עד יהודי הייתה נחותה.

    יוסף קארו הקים בצפת בית ספר תיכון דתי, ממלכתי? ש"ס? אגודה? חב"ד. מישהו מחרטט ברמה קוסמית

    כל הסיפור על יחסי תורכים ערביים אשכנזים ספרדים בירושלים הנו אגדת עם מעורבבת ומבולבלת. ראוי לזכור למשל שבתקופות שונות ארוכות וקצרות רומניה, בולגריה, יוון, וחלקים מפולין ואוקראינה היו תחת שלטון תורכי ויהודי משם היה תחת שלטון תורכיה שם ובארץ-ישראל..

    תחת הכותרת 1881 – 1918 מופיע סלח אדין שמימי הביניים. השם סלדין הנו שם אירופאי.

    מה זה המונח הזה: "כוהני יהודי פלשתין" מי המציא שכבה מנהיגותית כזו.

    האליאנס הצרפתי הנו חלק מהמאמץ האימפריאלי הצרפתי לשלוח יד לתוך האימפריה
    התורכית עותומנית והיהודים ברשת אימפריאלית זו היו סוכני האימפריאליזם הצרפתי. ממש כמו הנוצרים בלבנון. השכבות העליונות של היהודים הלא אשכנזים השיגו אזרחויות אירופאיות בכל דרך שיכלו ראה משפחת ילין ודיברו צרפתית ככל שיכלו. היו משפחות שבקושי ידעו ערבית.

    סיפורי ההגדות מבהילים ומבחילים לוחות הזמנים מבולבלים. העובדות מבולבלות. בצבא התורכי שרתו כמובן גם אשכנזים ילידי הארץ.

    משפחת מונטיפיורי היתה ממוצא איטלקי פעם מעיר בשם זה באיטליה אח"כ מליורנו באיטליה אח"כ באנגליה.

    מונטיפיורי ויהודי אירופה הצילו את יהודי דמשק מעלילת דם ותרמו ליהודי המגרב כסף רב שבא כמובן מאירופה.

    בני מונטיפיורי אחרי האיש עצמו התחתנו עם סבאג לא היה קשר בינו לסבאג.

    התרומה המסיבית הייתה של רוטשילד ייקא פיקא קרן קיימת ומנגנון החלוקה. לאלו תרומת היהודים מארצות האיסלם הייתה אפסית.

    יהודים נרצחו ונעשקו באופן קבוע כמו כל הדהימים. ראה באסופות פסקי הדין השרעים בירושלים.

    מעולם לא הייתה אידיליה מוסלמית יהודית. היו כבאירופה ימים טובים וימים רעים. ראוי לזכור שככלל הארץ הייתה תחת שלטון איפריאלי תורכי והתורכים ראו במיעוט היהודי נאמנות גדולה יותר מאשר אצל הערבים ונצלו זאת לטובתם כמו האימפריאליסטים שבאו אחריהם. בכמה מקרים היהודים היו כלי תורכי גם לפעמים נגד הערביים.

    באמריקאית קוראים לאלו שכותבים כאן על אידיליה יהודית ערבית תורכית דוד-תום ודודה-ימימה המתגעגעים לימי העבדות.

    רוב העובדות הסיפורים התיאורים שהובאו נגד הציונות והאשכנזים הנם תערובות של בורות, אגדות עם, סילופים, שמועות, בלבול ראש, אי הבנות, ומה לא עוד. מערבבים יוסף קארו ואלישר. תורכים וערבים, אימפריאליזם תורכי ואליאנ"ס, מונחים כמו אוטונומיה, ממציאים היסטוריה מרוקאית למונטיפיורי. מתעלמים מהיסטוריה מקבילה של נוצרים ומיעוטים לא מוסלמיים בכלל.

    קשה להאמין שיש אנשים שיפרסמו כאלו עדויות מפלילות על בורותם שחצנותם ודעותיהם הקדומות בעצמם בידיהם.

  • גיורא לשם  On 6 במרץ 2010 at 19:08

    למ',
    אתה ממשיך לספר אגדות מן ההפטרה של הכלום.
    ב-99% משנות עבודתי בחיי לא עבדתי בחברה במשרד ממשלתי כלשהו.
    בבית-הספר החקלאי שבו למדתי היה רוב לעדות המזרח שלא שילמו אגורה בעד לימודיהם.
    דווקא אני נאלצתי לשלם אף כי באתי ממשפחה קשת יום.
    מעולם לא עבדתי בשכר בהוצאת ספרים.
    ההיפך הוא האמת, את ההוצאה הקמתי עם חברים ועם כספי וכספיהם.
    כשהורי קנו דירה ב-1936 בדמי מפתח איש לא נתן להם משכנתא.
    את הוצאות הדיור שלכם במעברות שילמו הורי בעבודה ובמסים.
    את הטיפולים הרפואיים שלנו שילמנו במיסי חבר.
    את הנאצים הכניעו הורינו שהתגייסו מכאן לצבא הבריטי, הקריבו את חייהם ואיבדו שנות ותק רבות במקצועם.
    נמאס למי שנולד פה להיות כל העת מנומס כאשר כל העת מקללים אותו וטוענים שהוא גזל ואכל ושתה מכספם של אחרים, כאשר זה שקר גמור.
    ובכן, דע לך, מ'. נגמרה האדיבות.
    הגיע הקץ לשקרים שאנשים כמוך מנסים להפיץ כל הזמן.
    אם המקום הזה אינו מוצא חן בעיניך, סע להונולולו ואל תחזור.
    שם תוכל להשתזף על חוף הים ולהיות דומה למקומיים, מינוס עיניים מלוכסנות.

  • שאול סלע  On 6 במרץ 2010 at 18:49

    אמו של דוד ילין ביתה עיראקית ואביו יליד הארץ ממוצא פולני. דוד ילין היה האשכנזי הראשון שלמד באליאנס.

    בית הספר למל הוקם על ידי אוסטרים יהודים אבל את תוכנית הלימודים אישר ועד העדה הספרדית.

  • מ  On 6 במרץ 2010 at 18:44

    זה מה שקיבלת, בזכות התרומות של סבי אתה בכלל בחיים. את הטיפול הזה אחרים לא קיבלו, קיבלת גם משכנתא לרכוש דירה כשאחרים חיו במעברות.

    אתה כנראה קצת סתום, אף אחד לא אומר שלא עבדת קשה, אבל לעבוד במשרד הבריאות או כעורך בהוצאה לאור זו לא העבודה הקשה היחידה שיש.

    לא, אף אחד לא הכניס לך כסף לבנק, אבל היו כל מיני הטבות כמו בית ספר נורמאלי שאתה נהנית מהן ואחרים לא. זו למעשה ההגדרה של אפליה. על זה כותבת לאה איני, וזכותה לכתוב את זה. דקל הוא אידיוט מושלם שחושב שאנחנו עדיין בתקופת מפאי שהוא יגיד למישהי מה לכתוב כי מישהו נתן לה ברוב טובו את פרס ראש הממשלה, כאילו הפרס הזה שייך לדקל ולא למדינת ישראל ולאזרחיה שביניהם נמנית לאה איני. לכן המאמר הזה הוא רק המשך של ההתנשאות האשכנזית, והיוהרה שיש לאשכנזים לומר לאנשים איך לכתוב ואיזה מוסיקה לשמוע.

    אבל יש פיתגם עיראקי שאומר שמהטיפשות אפילו המשיח לא ירפא את הטיפש.

    אז לך ולדקל, מילא שזיננתם לנו את צורה, ומילא שאתם ממשיכים להצר את צעדינו ומילא שאתם דורכים לנו על הבוהן, אבל גם לצעוק לא תתנו לנו! אז אנחנו כן נצעק!אם זה לא מוצא חן בעיניכם אז תלכו לשתות מים מים המלח

  • שאול סלע  On 6 במרץ 2010 at 18:21

    1881-1918

    מצב הקהילות לפני הציונות

    לאחר שחרור ירושלים לידי סאלאדין ותבוסת הצלבנים לאחר מכן, יהודים שחיו באדמות האיסלאם חזרו לפלסטין
    במיוחד לירושלים. קהילה זו התפתחה בהדרגה עד לנקודה שבה היא הפכה לקהילה פלסטינית, יהודית בדתה וערבית/איסלאמית בשפתה ובתרבותה. לאחר נפילת המדינה הערבית/איסלאמית באנדלוסיה, יהודי ספרד גורשו והיגרו לארצות המגרב הערביות (מערב) ואל הפרובינציות של האימפרייה העותומאנית. אחדים מהם הגיעו לפלסטין שם הם השתלבו עם יהודי פלסטין. קבוצות יהודיות ב"דאר-אל-איסלאם"1 שלחו תרומות כספיות לקהילה היהודית בפלסטין והם השתמשו בזה לתמיכה במוסדות דת ותרבות ולעניים.2 למרות הגירת כמה יהודים אשכנזים דתיים ממזרח אירופה, הספרדים נשארו הרוב.3 כפי שהגירת האשכנזים הדתיים המשיכה, שיעור יהודי ערב ירד עם שנת 1875 ל-60 אחוז מהאוכלוסייה היהודית. אולם, האוטונומיה שהוענקה ליהודי פלסטין נשארה בידי היהודים ילידי המקום הואיל והייתה להם אזרחות עותומאנית. יהודי אשכנז היו בעלי אזרחויות אירופאיות שונות ולכן הם היו מוגנים תחת חסות הסכמי הכניעה על ידי שגרירים זרים, במיוחד אלה של בריטניה וצרפת. האוטונומיה היהודית הייתה תחת הנהגתו של הרב הראשי הספרדי שנבחר על ידי רבנים אחרים ואשר היה מוכר על ידי הסולטאן בפירמאן (צו רשמי) מיוחד, ו"הוכתר" בטקס מיוחד בירושלים. לרב זה הייתה עמדה מיוחדת בענייני הדת של יהדות העולם. יהודי פלסטין הרכיבו ועדה מיוחדת הנקראת "כנסת ישראל" לנהל את ענייני הקהילה ורשויות העותומאן העניקו לה את הזכות לטבוע מטבע לקהילה. ישנה אגדה יהודית המספרת כאשר אלוהים קורא את הסולטאן אליו, שערי ירושלים היו נסגרים לאות אבל על נשמתו של הנפטר. את המפתחות היו שולחים אחר כך אל הרב הראשי לקבל את ברכתו, כדי לציין שהסולטאן החדש יהנה מהתמיכה של הקהילה היהודית. סיפור זה מראה את רוח האחווה והידידות שהושגה ביחסים בין יהודי פלסטין ושלטונות העותומאן האיסלאמיות. היהודים הועסקו בעבודות יד, כמו צורפות, נגרות, ייצור מזון וכגלחים וכו'. כמה מהם היו סוחרים, רופאים וגובי מיסים, וכמה הפכו לאנשי מדע בעלי שם, פוליטיקאים, סופרים וקצינים בצבא. כמה מילידי המקום היהודים רכשו השכלה מדעית גבוהה יותר, ביניהם ניסים בכר שייסד וניהל את בית הספר אליאנס בירושלים, יוסף סבי, שלמד בצרפת, פרופסור אריאל בן ציון שהיגר לגרמניה וכתב על הדת היהודית במזרח, פרופסור איברהים סאלם יהודה מומחה לענייני ערבים ובלשן מפורסם, דאוד (דוד) ילין, יוסף באריין מיוחס, ויצחק חזקיאל יהודה, שכתב ספר על פתגמים בערבית, יעקב בן עטר, אברהם אלמליח, ויהודא בורלא. הקהילה ייסדה את מקלט האסופים משגב לדך ברחוב יפו בירושלים, וגם בית אבות. הם גם בחרו את חברי המועצה כדי לנהל את עניינם, ורשויות העותומאן ניסו לחזק את שתי הקהילות, היהודית והאיסלאמית, מחשש לחדירה נוצרית אירופאית.
    יהודי אנדלוסיה (ספרדים) שהתיישבו בירושלים, חברון, טבריה וצפת הקימו בתי ספר תיכון דתיים. המשכיל הגדול ביותר בניהם היה יוסף קארו שכתב את שולחן ערוך (אחד הטקסטים הדתיים בעל הכבוד הרב ביותר אחרי התלמוד), וישראל נג'רה. וכך יהודי פלסטין פתחו בתי ספר, בנו בתי משפט מחוקקים ומינו שופטים, גבו מיסים ובחרו את מנהיגיהם הדתיים והחילוניים.
    אולם המהגרים האשכנזים דחו את "סמכות" האוטונומיה הפלסטינית והתחילו לפרק אותה. הרב האשכנזי, מנחם מנדל מישקלף, היה הראשון שהקים קהילה בדלנית (1816) שהתחילה לאסוף תרומות מחוץ לארץ עבור המטרה שלה. פרישה זו הובילה להחלשותה הכלכלית של קהילת יהודי פלסטין.4 האשכנזים הרחיקו את עצמם מהפלסטינים הערבים ומן היהודים, והקימו לעצמם גטאות הדומים לאלה שהם עזבו במזרח אירופה עם בתי ספר מיוחדים לילדים שלהם, מעבר לכך, הם סירבו להשתמש בערבית או תורכית כאמצעי תיקשורת.
    בעת שיהודי אשכנז ניתקו את עצמם מלימודים חילונים, כוהני יהודי פלסטין היו מסייעים בהקמת בתי ספר מודרניים כמו בית ספר למל בירושלים. מאז 1860, האליאנס הצרפתי כל ישראל חברים מקים בתי ספר חדשים ליהודים במזרח התיכון וצפון אפריקה, וכשהלימוד בבתי הספר האלה הוא בחינם, או בתעריף נמוך מאוד, היהודים יכלו לרכוש רמת השכלה עליונה מזו של האשכנזים במזרח אירופה.5 נוסף על כך בתי ספר לילידי המקום הוקמו בארצות ערב. לאחר מלחמת העולם הראשונה, ערבים ויהודים התחילו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממשלתיים בחינם בארצות ערב גם כן אבל לא בפלסטין (ראה דיון בפרק רביעי).
    היחסים בין יהודי פלסטין והערבים היו טובים. היהודים לקחו חלק במועצה המקומית עם המוסלמים והנוצרים. יצחק עבאדי מציין במאמר שלו על ירושלים "אינני זוכר שום תקרית של הסתה נגד היהודים על הר הבית בתקופת התורכים."6 רגיל היה לאשה יהודייה להכנס לביתה של שכנתה המוסלמית או הנוצריה להשאיל איזה חפץ קטן, וההיפך. היו מפגשים משפחתיים בין-קהילתים ידידותיים. ילדי היהודים היו משחקים ברחוב עם ילדי המוסלמים והנוצרים, והיהודים דיברו ערבית. לפני העלייה הציונית הראשונה (1881)7 כמה אשכנזים דתיים נישאו ליהודי ערב. בחיים הכלכליים הייתה הרמוניה ושיתוף פעולה בין כל הקבוצות, כולל האשכנזים הדתיים. היהודים ילידי המקום היו מציעים הלוואות נחוצות לכפרים הערביים, ואחר כך חילקו את היבול. תלמידים מוסלמים אחדים, כמו הילדים של משפחת חאלידי, נרשמו לבתי ספר יהודים (בית ספר למל או אליאנס).
    אליהו אלישר, אחד ממנהיגי יהודי פלסטין, אומר בספרו בעברית לחיות עם יהודים, כאשר רפאל אלישר נפטר בגיל צעיר, השותף שלו, עבדול דג'אני, דאג לאלמנתו ולילדיה. אחד הילדים, לאחר מכן קולונל י.ר.אלישר מניו-יורק השיב את הטובה על ידי שסייע לנכדיו של דג'אני בלימודיהם באמריקה. יהודים מקומיים לבשו בגדי ערבים וכל אחד היה מתקשה להבחין בניהם לבין המוסלמים או הנוצרים. בליל הסדר המוסלמים היו שולחים מגשים עם לחם, חמאה מותכת ודבש, כשי לשכניהם היהודים, והיהודים אחרי זה היו מניחים על אותו מגש ריבה, מצה ומתנות אחרות בתמורה. בדברו על שירותו הצבאי, אלישר מספר שהוא מונה לרופא צבאי במשך מלחמת העולם הראשונה והוצב בנצרת ושכן כחייל בביתו של נאסיר מוסא אל-חכים. הוא עבד שם בבית החולים הרוסי (המוסקובייה), והיו לו יחסים מצויינים עם התושבים. הוא זוכר את אחד מחבריו, תופיק אל-חוסייני, שהיה קצין בחיל הפרשים. בין אביו של אליהו ובין הדוד של תופיק היו יחסים מסחריים, והוא היה אורח קבוע בביתו של אליהו. לאחר המלחמה תופיק נשא תפקיד רשמי בעל דרגה גבוהה במשרד ההגירה בממשלה. יחסים חמים עם משפחת אלישר נמשכו עד להקמתה של מדינת ישראל. אלישר זוכר למרות שהוא סבל מעוני ומרעב, כאשר הבריטים כבשו את ירושלים, בעל הבית הערבי סירב לקחת שכר דירה ונתן לו אוכל ושתייה. ידידות זו נמשכה עד סוף ימיו.
    כל זה קרה או לפני שהציונות האשכנזית הגיעה או מחוץ לריבונותה. אנחנו נראה כיצד הציונים הרעילו את האווירה של פלסטין והמזרח התיכון עם הכיתתיות הפלגנית שלה.8

  • גיורא לשם  On 6 במרץ 2010 at 18:19

    למ',
    אני קיבלתי תרומה ממישהו?
    תראה לי איפה התרומה?
    אני מוכן לפתוח את חשבון הבנק שלי לעיניך כדי שתראה כי לא קיבלתי מעודי תרומה מגורם כלשהו, לא אשכנזי ולא מזרחי.
    עבור כל אגורה שקיבלתי עבדתי כמו חמור!
    אבל החמור האמיתי הוא אתה, שמדבר כאחת הבהמות הגסות.

  • יחשיך ברוש  On 6 במרץ 2010 at 18:19

    שימי לב, לא רק שאין גזענות ואין קיפוח, תגידי גם תודה שדקל קורא אותך ושקיבלת את פרס ראש הממשלה והוא אומר לך שאת כותבת טוב ובפעם הבאה תכתבי מה שנוח לו לקרוא.

    את פשוט תעשי מה שהאשכנזי אומר לך ואז לא תהיה שום גזענות.

    הבנת???

  • מ  On 6 במרץ 2010 at 18:16

    היא לא היתה נגד אשכנזים.

    מה? אתם עד כדי כך פסיכים? למה שתרגישו בגזענות אם היא מכוונת נגד אחרים או שאתם עצמיכם או הוריכם היו המבצעים שלה?

    תחשבו קצת לפני שאתם באים עם ההבל הזה.

    אבל כשאדם גדל הוא מנסה לצאת מד' אמותיו ובודק את הדברים לעומקם, אם יש בו טיפה שכל וסקרנות.

    שזה לא המקרה של כותב המאמר שלא יודע לקרוא רומאן.

  • גיורא לשם  On 6 במרץ 2010 at 18:16

    ללילי879,
    תסלח לי גבירתי הנכבדה. אני חי כאן זה 70 שנה ומעולם לא ראיתי אשכנזי שמשחיר פני מזרחי.
    מה שראיתי זה מזרחי שמשחיר את עצמו כל העת בתלונות "אכלו לי, שתו לי".
    כל ציוני שהגיע לכאן לפני קום המדינה עבד קשות כדי לשרוד.
    אף כי סיר הבשר היה בחו"ל אלה שהגיעו לכאן ועמלו קשות נהנו לפחות לדבר אחד: הם לא נכחדו בשואה.
    כמי שהוריו עלו ארצה לפני השואה לא נותר לי אלא להיזכר באחיהם ובאחיותיהם, 15 במספר, שנשרפו שם.

  • מ  On 6 במרץ 2010 at 18:13

    לפני השואה,

    התורמים הגדולים לציונות היו יהודים מזרחים אמידים, תתחיל ממונטפיורי (סבאג) שהיה ספרדי ממוצא מרוקאי שחי באנגליה ועד עשירי בגדד ומרוקו. בשנות העשירם והשלושים רוב התרומות באו ממזרחים. אני יודע את זה כי שני הסבים שלי היו תורמים גדולים לחלאות כמוך.

    גם היום גברת לילי ספרא ממשיכה לתרום לציונים-גזענים כמוך.

  • י  On 6 במרץ 2010 at 18:08

    כי אתה אשכנזי. וגם ברור שאתה לא הרגשת קיפוח, כי אתה אשכנזי.

    אבל האפליה וההדרה והקיפוח היו בשנות החמישים לחם חוק , זה היה אפילו חוקי לא להעסיק מזרחים בתקפידים מסוימים. וגם הם הושמו במחנות הסגר שנקראים מעברות ועשוט בהם כיד היוצר בענייני מיקום המגורים וגם ניסויים בבעלי חיים, שהיו בני אדם מרוקאים על ידי ד"ר שיבא.

    לא אתה עשית את זה אישית, אלא המשטר שהיה לגמרי אשכנזי עד אז.

    התוצאה היא שהיום ההשכלה היא בידי האשכנזים, הכסף בידי האשכנזים ויש כמה שרים מזרחים.

    זה מרגיז אותך? זה טוב, זו התחלה טובה כדי לדעת מה באמת קרה וקורה.

  • גיורא לשם  On 6 במרץ 2010 at 17:59

    ממי, אתה סבור, גנבו הציונים שהגיעו לכאן לפני השואה?
    מן הגרמנים?
    ממי שלא היה כאן, לרבות האפנדים שמכרו את אדמתם בכסף מלא?
    הגיע הרגע שיובן השקר האנטי-ציוני!

  • לילי879  On 6 במרץ 2010 at 17:34

    כמו היטלר שחמד את כספם של היהודים שחיו באירופה ולכן האשים אותם בחמדנות כך גם הציונית מנסה להפוך את היוצרות ולהציג את המזרחים המסכנים שדורשים זכויות שוות כחמדנים ורודפי בצע ובכך להשחיר את שמם ואת תדמיתם, אנשים חכמים לא נופלים למלכודת הזאת ויודעים מי האשם האמיתי, הציונים האשכנזים הפעם לא יוכלו להשתמש במניפולציות הזולות שלהם כנגד המזרחים-
    מניפולציות שפועלות כבר 61 שנים שבהן הכפישו והעלילו וניצלו והעבידו והשחירו את שמו ותדמיתו של המזרחי בכל דרך אפשרית במיוחד דרך התקשורת הציונית ומערכת המשפט הציונית המושחתת מנעו וניחשלו מזרחים מסכנים שנולדו בפריפריה ודחפו אותם בכל הכוח לעולם הפשע וסגרו בפניהם דלתות פעם אחר פעם וגרמו לרגשי נחיתות רק בגלל שם המשפחה המזרחי וצבע העור השחום, מזרחים לכלא, אשכנזים לאקדמיה- טיפש מי שלא רואה שיש כאן מגמה מתוכננת מראש…
    כולם יודעים שהתרבות של יוצאי עדות המזרח היא תרבות חמה ומקבלת, בה יודעים לכבד אחד את השני ולארח אורחים בשפע וכל טוב , תמיד יתנו לזה שלא שפר עליו מזלו ואף מזרחי שמכבד את עצמו לא ייתן לחברו לגווע ברעב בזמן שהוא עם בטן מלאה- אלו האשכנזים הקרים והרשעים שמתעצלים להאכיל אפילו את ילדיהם כי הם במירוץ המטורף אחרי הכסף והכוח המשכר !
    עוד עלילת דם של אשכנזוציונים !

  • דוד  On 6 במרץ 2010 at 17:33

    הקרן הקיימת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית לא הייתה כאן מדינה וגורלך היה כגורל הארמנים בתורכיה, גורל הבהיים באירן, גורל הנוצרים סוריים בסוריה, ועוד.

    המזרח המשתחרר עם חזרתו למקורות ולאיסלם הקיא את סוכני האימפריאליזם וביניהם היהודים סוכני האימפריאליזם הצרפתי מהמגרב, האיטלקי מלוב, האנגלי מעירק, ודומיהם ממצרים, לבנון וסוריה. מי שהיה לו לאן ללכת הלך. מי שרצה לחיות כאדם חופשי בארץ משלו עם כל בעיות הקליטה כבכל הגירה עלה לישראל. האחרים נשארו ככלבים דהימיים בתימן, אירן ופה ושם שרידים אנוסים.

    חוץ מזה אף לא אחד מאלו, עבד שאינו מסוגל לחחיות כאדם חפשי חוזר לארצות ערב. הם שם יודעים מי אתם – עבדים נרצעים איש לא צריך עבדים נרצעים ויגמלו להם כגמולם על עמוד התלייה או בחרב. אשכנזים רצויים באירופה אמריקה אוסטרליה בכל מקום ממנו באו לכאן. אבק האדם הדיהימים בנפשם נושאי הנכות של הגלות מוטנטים עלובים שאינם יכולים לחזור ולהיות עם חופשי בארצו אלו מיהודי גלות ערב והאיסלם שאינם מסוגלים לחיות בחופש ולשאת באחריות של אדם חפשי. הם כשהם עוזבים את ישראל נוסעים לארה"ב, צרפת, בריטניה – תמיד היו סוכני האמפריאליזם המערבי. גם כשרימו את הערבים במשחק הקומוניסטי. הם הכירו אותם והקומוניסטים הערביים על שפוד היו מעלים אותם את הקומוניסטים היהודיים המתחזים. רק כאן תחת כנפי הציונות הם יכלו לשחק את משחקי הקומוניזם ולעבוד את האדונים החדשים [אין עבד בלי אדון ] ברוסיה.

    הערבים המוסלמים יודעים זאת יודעים מי הם ואת מי שרתו ככלבים ומשלמים להם כגמולכם. את הציונים בוני המדינה שבאו לכאן להיות אחראיים לגורלם שלהם ממזרח וממערב באו מארצות הנצרות ומארצות האיסלם עובדיה בוניה ולוחמיה של ישראל הם שונאים כשנוא האדון את העבד המשתחרר, להם לעבדים בנפשם הם בזים שפלים מכל שפלים הם מכנים אותם. גם הפלשתינים יודעים היטב מי עבדים בנפשם ומתייחסים בהתאם ומי כלבים עבדים בנפשם ומתייחסים בהתאם. ובאשר להומניות אף ציוני אשכנזי לא צריך ללמוד מהמיליונרים החלביים מה הוא צדק חברתי או מסלביין שלום או מפרץ בוני הנגב. בו ונראה מה מוצא הנערים האנסים.

    לא טוב לך כאן? חזור לאדוניך האימפריאליסטים בארצם צרפת, בריטניה, ארה"ב או חזור ככלב דהימי לעירק או ארץ ערבית אחרת. שלום ולא להתראות. עבד נרצע אינו יכול או מוכן להתמודד עם העולם כאזרח עצמאי בארץ עצמאית.

  • שאול סלע  On 6 במרץ 2010 at 17:21

    עמרם בתאריך 2/18/2010 7:30:39 PM

    אז אתה לא נורא חכם, אז…

    אז אסביר לך פשוט ולאט את ההבדל בין ציונים, פוסט-ציונים, ואנטי-ציונים:

    תאר לעצמך שאתה פותח ארגז ישן של אביך הזקן, ומוצא בו מסמכים – מכתבים, תדפיסים – מהם עולה שהוא נהג להתעלל מינית בנשים (כולל אמך)

    אז ככה: הפוסט-ציונים אומרים – עזוב, זה היה מזמן, הוא זקן עכשו, הוא תכף ימות, בו נדאג שאנחנו ובני דורנו לא נגדל להיות מתעללים

    האנטי-ציונים אומרים – מה פתאום, הוא בכלל כבר לא אבא שלי,. אני אפרסם את זה בכל מקום, אני אחשוף אותו, אני אלך בבית אבות שלו עם מגפון ואצעק את חרפתו

    והציונים? אה, הציונים כמו תמיד: הם אומרים – ראשית, הכל שקרים. שנית, היתה אז תקופה אחרת. שלישית, אלה היו אז הערכים. רביעית, כולם עשו את זה. חמישית, מי אתה שתטיף מוסר? ששית, אבא זה אבא. שביעית, אתה יודע איזה התעללות *הוא* עבר (כבר באירופה!) וכולם שתקו? אז אל תהיה לי כזה צדיק

    כמה הייתי נותן כדי להיות אומר הן הולך בתלם קונפורמיסט לא ביקורתי שחושב שהכל טוב באתנוקרטיה הציונית האשכנזית כמוכם. אבל אלוהים חנן וקילל אותי ב- היות ביקורתי, חשדן, ספקן כלפי חבורת הרעים והנוכלים שעליהם אתם מגינים. ואני לא מצטער לרגע, כי זו תמצית האנושי בעיני ואילו אתם –

    עולם בזוי בראתם: כזה שבו לתת פרוסת לחם לילד רעב, ואפילו לא לדרוס זקנה החוצה את הכביש, הוא מעשה נפשע בעיניכם, אם הילד או הזקנה הם פלסטינים – מין מעשים שבשבילם צריך להצטדק, להתנצל, לחשוף מקורות מימון, לתאר "תמונה שלמה", להודות שאתה אנטי-ציוני (אחרת, כמובן, איך אתה מסביר את קיומה של חמלה בלבך?). דעתי הייתה ונשארה שדבריכם אינם באמת ראויים לשום דיון. אולי, בעצם, יספיקו דבריו של המשורר הלאומי: לכו, זדים, בחמסכם זה/ ובדמכם חיו והינקו.

  • eyal  On 6 במרץ 2010 at 17:08

    אני אשכנזי
    ובאמת כשהייתי קטן לא הרגשתי בגזענות
    להיפך, אם כבר הייתה גזענות היא הופנתה כלפינו
    כל מיני ילדים רעים היו קוראים לנו "אשכנזים" ו"חנונים" ו"צהובים"

    אבל מה שלא שמנו לב היה שהילדים האלו למדו בכיתות הלא בגרותיות כשאנחנו למדנו בכיתות מצטיינים. וגרו בשיכונים או בפנימייה כשאנחנו גרנו בוילות.

    איך נשים לב לגזענות? כולם מסביבנו היו אשכנזים המעט שלא היו, התנהגו בדיוק כמונו, רק עם גוון
    .עור קצת כהה
    לא חס וחלילה מבטא או טעם מוזיקלי שונה, כמו שהיה ל"ערסים".
    או ל"פריחות", אלו שאמא לא רצתה שנביא הבייתה.

  • דוד  On 6 במרץ 2010 at 16:58

    הון עתק. נכון היו השקעות עצומות מחו"ל אבל כבכל מקום בעולם הון נצבר בעבודה חכמה ומאורגנת. חולה נפש דפוק אומלל מאמין שהדרך היחידה לצבור הון היא גניבה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 במרץ 2010 at 16:41

    גיורא לשם,
    וממי חלוצי הציונים גנבו את מה שהיה להם?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 במרץ 2010 at 16:24

  • גיורא לשם  On 6 במרץ 2010 at 16:20

    אנא, שימו לב שחלוצי הציונים שהגיעו לכאן לפני השואה מימנו למעשה כל חדר וכל אוהל שהוקם למי שהגיע לכאן לאחר השואה.

  • יעל ישראל  On 6 במרץ 2010 at 15:47

    אוי גדול הפרוטוקול הזה, לא יצאתי לי לקרוא. עכשיו אקרא.

  • שאול סלע  On 6 במרץ 2010 at 15:40

    בתקוה שהתפילה לחורבנן של הסוכנות היהודית,הקרן הקיימת וההסתדרות הציונית תיענה.

    מתוך ספרו של תום שגב פרוטוקול ישיבת הסוכנות היהודית

    תאריך: 9 באוקטובר 1949

    אליהו דובקין (מפא"י-עבודה): אנו חייבים להעניק למהגרים אלה הטבות, ואינני חושש מן המילה.
    לוי אשכול (מפאי):…אם אנחנו מקימים מחנות עם מאה אלף איש בהם ואחר כך פתאום אנחנו נותנים לאשכנזים הטבות, קל לדמיין את המחאה…"לא חוסכים מהאשכנזים!"
    צבי חרמון (מפ"ם-ציונים שמאל קיצוני):…אם זו שאלה של הענקת הטבות במהלך הקליטה, אני חושש שלא נצא מזה חיים…אינך רואה איזה משמעות תהיה לכך אם עשרים אלף איש יקבלו הקצבות מיוחדות?
    הוחלט פה אחד להרכיב וועדה לבחון את הנושא.

    תאריך: 26 בדצמבר 1949
    י. גרינבאום (עצמאי):..יהיה צורך להכין בית מלון ל-800 איש לערך אשר יהיו המגיעים הראשונים מפולניה בסוף נובמבר. עלינו להזדרז כדי שהם לא יפתיעו אותנו וכדי שאנשים מכובדים לא יאלצו ללכת למחנות. ישנם אנשים בעלי מעמד בין המהגרים וזה יהיה אסון אם נאלץ לשלוח אותם למחנות.

    א. דובקין (מפא"י): עלינו לעשות מאמצים יוצאי דופן כדי להקל על קליטתם של אנשים אלה. אינני רואה נזק בכך שהוועדה תשכיר מלון כדי לשכןאותם… ההגירה מפולין תלויה בדרך שבה מהגרים ראשונים אלה נקלטים. אם ניכשל, האחרים לא יבואו..וזו תהייה מכה לכל התנועה הציונית.
    מ. גרוסמן (רביזיוניסט-ימין): אני מאמין שאנחנו חייבים לעשות כל מה שביכולתנו כדי לסייע בקליטת המהגרים הפולנים, אולם אני מתנגד שהמשימה תהייה באופן רשמי בידי הוועד הפועל . עם כל הכבוד ליהודי פולניה, לא יבינו את הפרשה. מדוע פתאום מתייחסים ודואגים ליהודים אלה בשונה מאחרים? העניין פורסם וממנים חבר מיוחד מהוועד הפועל. מה לגבי היהודים של גרמניה, מרקש, טוניס, טריפולי ושאר היהודים? אני בדעה שאומרת שעלינו להחליט כאן בוועדה מה שנחליט, אבל הוועד הפועל חייב לא לצרף את מר גרינבאום כחבר בוועדה. הוא אישיות חשובה ומקובלת על ידי היהודים מפולניה וימלא כל תפקיד שיהיה מוטל עליו, וכולנו נסייע לו. אינני רוצה שכל העולם ידע שלקחנו על עצמנו את האחריות לטפל בעניין הזה… וועדה ציבורית יכולה לקום עבור יהודי פולין, בתנאי שמר גרינבאום יהיה בה, אבל לא כממונה של הוועד הפועל. אני כבר יכול לדמיין את כותרות העיתונים. אני מוכן לשריין תקציב עבור הפרויקט הזה, אבל ללא שום פרסום – כי פרסום יכול להיות מזיק ואינני רואה צורך בכך.
    ב. לוקר (מפא"י): באמת כולנו תומכים בתכנית הזאת, אולם השאלה היא "האם אנו זקוקים למנדט פורמאלי ממועצת הפועל או לא?
    י. גרינבאום (עצמאי ושר הפנים): בהקשר לפרסום, אתה יכול לסמוך עלי…
    המועצה החליטה אם כן להקים וועדה ציבורית לעסוק בקליטת יהודים מפולניה עם השתתפותו של מר גרינבאום. עוד יתגלה שהוא לא ייצג את הוועד הפועל אבל פעל כאחד ממנהיגי יהדות פולין.
    שבוע לאחר מכן (ב-2 בינואר 1950), המועצה נפגשה כדי לדון בהקמת מחנה מיוחד עבור המהגרים מפולניה שבהם לכל משפחה יהיה חדר משלה, בניגוד לחדרי המגורים של המשפחות המרובות במקומות אחרים. אגף הקליטה לקח על עצמו לדאוג להסדרי מחייה ל-2,000 מהגרים פולנים תחת התנאים האלה.
    י. גרינבאום (שהיה פולני) ביקש שמתקנים אלה יורחבו כדי לכסות על כל המהגרים הפולנים, אך זו נדחתה.
    י. גרינבאום: זאת אומרת שמפברואר יהיה צורך לשים מהגרים פולנים בתוך צריפים עם 20 ל-30 מיטות צמודות אחת לשנייה ושמשפחות שלמות ישנו ביחד… אם חדשות על כך יגיעו מסביב הם יגרמו לרושם רע מאוד.
    י. רפאל (הפועל המזרחי-מפלגת עבודה דתית): המהגרים הפולנים אינם כמו מהגרים מארצות אחרות. מהגרים מארצות אחרות נמצאים פה בגלל שדרשנו. במשך זמן רב מאוד הם לא רצו להגר ודחו את זה. מסיבה זו אין לנו שום אחריות כלפיהם, בשעה שיהודי פולניה לא יכלו להגר – לא הייתה להם ההזדמנות לעשות זאת. אם אנחנו נפטור אותם מהמחנות וניתן להם עדיפות בדיור, הם יתאקלמו הרבה יותר מהר מאשר המזרחים במחנות, מפני שיש ביניהם מומחים שהמדינה צורכת במידה רבה. זה יהיה לתועלת הכלכלה באופן כללי לכן אני מציע לתת להם עדיפות בדיור. היהודים מפולניה באים מרקע אמיד ולכן חיי המחנות יהיו קשים יותר עבורם מאשר ליהודי תימן אשר רואים במחנות מבצע חילוץ. לפיכך אני חושב שישנן מספיק נימוקים לטובת יהודי פולניה, וזה חייב לקרות בשתי דרכים. ראשית, יש להעניק להם עדיפות בדיור ושנית, אם זה בלתי אפשרי – אז אני תומך בהצעה של מר גרינבאום שנספק להם תנאים יותר טובים במחנות… אנחנו יכולים להקים קרן מיוחדת, הממומנת בעזרה של הקרובים שלהם והכסף שהם מביאים איתם. קבוצת עולים זו איננה כמו העולים התימנים. כאשר יהודי פולני מקבל הלוואה, הוא יודע שעליו לשלם אותה בחזרה.
    י. בורגינסקי (מפ"ם-ציוני/מרקסיסטי): ישנה אפשרות שיהיה לנו רק מחנה אחד, שזה מחנה עתלית בו נמצאים עתה התימנים. נדחוף אותם למקום אחר ואז נוכל לצופף בין שלושה לארבעת אלפים (למרות שזה לא יהיה לוקסוס כמו שגרינבאום דורש), כמו במחנות אחרים… כאמצעי זהירות שכרנו בין מאתיים ושלוש מאות דירות ב-200 לירות ישראליות כל אחת. אנחנו ניקח את הבתים שהוקצבו לצפון אפריקאים ולתימנים וניתן אותם ליהודים מפולניה. לכך נצטרך לא מאתיים אלא שלוש מאות לירות. הבעיה היא אם אנחנו יכולים לאסוף סכום כזה?
    א. דובקין (מפא"י, או עבודה): החלטנו נכונה לתת יחס מועדף ליהודים מפולניה. העדיפות צריכה להינתן לאלה שמגיעים ראשונים. זה לא חייב להימשך לאורך כל הזמן, אבל המטרה שלנו היא שהמגיעים הראשונים יעבירו מסר לאחרים בפולניה שהמצב לא רע בכלל כאן. אנחנו לא חייבים לטפל בכל עשרת האלפים כך. אין בכך כל נזק לתת לאלה שיבואו בעקבותיהם אחר כך לחיות כמו שאר הפליטים.
    י. גרינבאום: במקום לצופף את היהודים מפולניה יחד כך, אני מאמין שעדיף יהיה לטפל ביהודים מטורקיה ומלוב כך. זה לא יהיה בלתי הוגן. עליכם לדעת שיהודים אלה הם של עילית. לכל משפחה היו שלושה או ארבעה חדרים – בית גרמני עם רהיטים גרמניים והמנעמים הגרמניים החדישים ביותר. יבואו הנה רופאים מפולניה. תשים רק אחד מהם במחנות בבית-ליד או פרדס חנה ותראה מה הוא יחשוב אז ואיך הוא ירגיש.
    לוי אשכול, יצחק גרינבאום וממונה ממחלקת העלייה נבחרו לנציגים כדי לבחון דרכים בהם יהיה ניתן לשכון את היהודים מפולניה " ברוח ההצעות שהועלו בישיבה."25

  • יעל ישראל  On 6 במרץ 2010 at 15:33

    ומצחיק לבקר סופר על מה שהוא מרגיש או על "הבעיות הנפשיות" שלו. הלוא ספרות נכתבת בדם ליבנו, ויהיה בוודאי מי שיזדהה, אולי לא אתה. כאמור, זה לא מאמר לאוניברסיטה, אלא מפת הנפש שלה. בדיוק על זה צריך סופר לכתוב, על "הבעיות הרגשיות" שלו, על מה יכתוב אחרת?

  • יעל ישראל  On 6 במרץ 2010 at 15:30

    קןדם כל ספרות היא לא מאמר, היא מפת הנפש
    , וזה מה שלאה מרגישה כנראה, וזכותה לתאר את רגשותיה ברומן. שנית, יש לזכור היכן היא גדלה, לא אני ולא אה גדלנו בשכונות מצוקה. אני עצמי מזרחית, ראה כאם פוסט שלי מהעבר, ולא מרגעשה ככה, אז מה? אז זו ההתנסות שלי ושל לאה היתה אחרת.
    הנה הפוסט, יעניין אותך לדעתי
    http://www.notes.co.il/yael/28094.asp

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 במרץ 2010 at 15:26

    צריך לכתוב מזרחים. עם יוד אחד.

%d בלוגרים אהבו את זה: