את הטוקבקים כותבים אלה שמ-פ-ח-ד-י-ם

נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, מפנה אצבע מאשימה כלפי הלשון המסיתה בטוקבקים באינטרנט: "מדובר בהסלמה ובפגיעה במוסדות השלטון, במיוחד נגד בית המשפט שאמור להיות מנותק מכך… צריך לנהוג בכבוד גם בוויכוחים. הלשון המסיתה מצד אנשים שונים, של טוקבקים, אלה דברים שלא ייאמנו, ואותם צריך לרסן". (גלובס)
בדברים שנשאה הבוקר בפני תלמידי בית-הספר הריאלי בחיפה טוענת ביניש כי על המדינה לשנות את סדרי העדיפויות שלה, ועליה להשקיע יותר בחינוך וברווחה במגמה לצמצם את תופעת מוקדי האלימות והעבריינות.
נשיאת בית המשפט העליון עוררה את חמתם של שומרי החומות של חופש הדיבור ושל הטוקבקיסטים. בעיקר של הטוקבקיסטים – ובעיקר של אלה ששמם נסתר וזהותם נעלמת. אמרה נשיאת בית המשפט העליון: "הלשון המסיתה מצד אנשים שונים, של טוקבקים, אלה דברים שלא ייאמנו, ואותם צריך לרסן". בכך עוררה את הוויכוח הציבורי המתנהל בעיקר ברשת וחלקו הגדול, אם לא רובו, בלשון משתלחת עד כדי גידופים וחלקו השמצות סתם. מיעוטו גם שקרים והונאות. מעט מאד מהתגוביות (השם שקבעה האקדמיה ללשון העברית לטוקבקים) ראויות לשם זה. מעטים מגיבים בצורה עניינית, מביעים דעה שקולה ומתווכחים על הנושא שבו מדובר בידיעה או בדעה.
רובם המוחלט של הכותבים מסתתרים אחרי כינויים או שמות פרטיים, ללא שם משפחה, מקום או זיהוי. למה? כי הם מפחדים. קל להקליד דברים כששמך אינו ידוע וזהותך נסתרת ואז לא חשובה השפה, לא חשובה ההגינות, לא חשובה האמת. פשוט, קל יותר למפחדים.
אני כותב את הבלוג בשמי, ויש גם תמונה. אפשר להגיב דוא"ל ולא קשה לאתר אותי. אני מפרסם את דעתי בשם מלא ובגילוי נאות.
כך חונכתי מקצועית ואנושית. יש לנו זכות וחובה להביע את עצמנו ואיננו צריכים להתבייש בדברים שיש לנו לומר. מי שמבקש להסתתר ולירות חיצים מעבר למחסה – הוא פחדן.
נשיאת בית המשפט העליון אמרה את דברה אחרי שנשמעו איומים על שופטים, אחרי ששופט נרצח בידי עבריין שנשפט על ידו, אחרי ששרפו מכונית של שופט בעכו. אינני חושב שצריך לחוקק חוק נגד טוקבקים אנונימיים. לא חוק דרוש כאן, אלא דעה ציבורית והוקעה של התופעה הנפסדת הזאת.
בדיון ברדיו שמעתי את הנימוק בעד חופש הדיבור: "באירן, למשל, לא יכלו להביע דעה ללא הטוקבקים האנונימיים". שמעתי ונדהמתי מן ההשוואה. ישראל כמו אירן? האם גם כאן המשטרה רודפת את אנשי האופוזיציה ומשליכה אותם לכלא וחלקם לא יוצאים ממנו בחיים? להזכיר את אירן, כדי להצדיק את מה שמכנים חופש הביטוי?
לדעתי, חופש הביטוי הוא החופש של כל אחד להביע את דעתו ולא להסתתר.
אם אין לך אומץ להביע דעה – שתוק. אבל אל תתלונן שלא נותנים לדבר. כל אחד יכול להביע את דעתו בפומבי. אבל ראוי להתייחס רק לדעתו של מי שמגלה את שמו וזהותו.
הציבור צריך להסתייג מן הטוקבקים האנונימיים.
תגידו שאני תמים ומאמין שהציבור ידרוש את זכות חופש הביטוי רק למי שמתבטא בשמו.
כן. אני מצפה שהציבור ישנה את עמדתו כלפי הטוקבקים. כיום, הם, האנונימים, משקפים אותנו. הם המראה שלנו: מתחבאים, מסתתרים, משמיצים אבל בחשאי. כשאמר ראש ממשלתנו לקהל בוחריו המשולהב "הם מ-פ-ח-ד-י-ם", הקהל מחא כפיים בהיסטריה. הקהל לא הבין שהוא מדבר עליהם. עליהם ועלינו.
ביבי הגדיר היטב את הישראלי המצוי המסתתר מאחורי המחסה. מאחורי האנונימיות.
מה שיכול לשנות את המצב זה לא החוק ולא המשטרה ולא בתי המשפט. מי שיכול לשנות את המצב הם אנחנו. ההורים, שרצים להגן על ילדיהם בפני המורים ה"רעים". אלו ההורים שנכנעים לכל יללה או פינוק. אלה ההורים שאינם יודעים לשים גבול ולחנך לאחריות. אלו ההורים שחושבים שהילד שלהם הוא מלך העולם וצריך למלא את כל מבוקשו. הילד הזה גדל להיות מבוגר חסר מעצורים. וכאשר הוא רוצה לבטא את דעתו, יש לו פורקן מצויין – טוקבק. כותבים בעילום שם ושופכים רפש על כל העולם. כולם אשמים, כולם רעים, את כולם צריך לתקן. רק אותי לא. ובמיוחד, כשאני מסתתר ואף אחד לא יידע שאני האדם שפך את המררה הזאת לרשות הרבים.
הטוקבקים משמשים מראה מצויינת לנו – לחברה הישראלית המתלהמת, המתלהבת, הכוחנית והייצרית וגם החברה שמפחדת. במקום להנות מן התוקפנות המתחכמת בתגוביות, כדאי לקרוא את התמונה. היא עגומה מאד.
במקום לעודד את הטוקבקיסטים במסווה של חופש הביטוי, צריך לעודד את החינוך לערכים, להגינות ולמשמעת עצמית. זה הרבה יותר חשוב והרבה יותר משמעותי, מאשר ההגנה על כאילו-חופש-הביטוי, שהוא חופש להגן על המ-פ-ח-ד-י-ם.

באותו עניין כתבתי על מוציאי הדיבה באינטרנט בפוסט זכות הציבור לדעת מי משמיץ

מגיב אנונימי בהפגנה מוסלמית באירופה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On 12 בפברואר 2010 at 2:58

    אבל אני כאן חושב שהישועה תגיע מהבלוגרים. הם אלו שיכתיבו מי יכתוב ואיך בבלוג שלהם וברגע שמספיק בלוגים ידרשו זיהוי (מלא או חלקי) המגמה תשתנה. באמת שאין שום סיבה שבעל בלוג צריך לספוג עלבונות בבלוג שלו מגורמים אנונימיים, אני לא רואה לזה שום הצדקה בשם איזה חופש דיבור ערטילאי.

  • רני  On 11 בפברואר 2010 at 21:23

    אז מה? משום כך אני לא מזדהה. מה שחשוב אלו הדעות והעובדות. מי? מתי? היכן? באיזה אחוז מכלל התרבויות, האמיצים הם הכי חכמים והכי ידענים והכי מענינים? מי אמר והוכיח והיכן נכתב שאמיצים הם יותר מלומדים יותר ידענים יותר מבינים מפחדנים או שהדעות שלהם שוות פחות או אולי יותר בגין פחדנותם. מה הסיפור השוביניסטי-מיליטריסטי הזה על אומץ?

    מדוע ההיטפלות לטוק בקים? חלק ניכר מהמידע בעיתונות הנו אנונימי. אני משלם עבור חלק מהעיתונים שאני קורא טוק בק זה בחינם. הרבה מהמידע בעיתונים הנו ממקורות שלא נוקבים בשמם. "מקורות" "חברים" "חוגים יודעי דבר" "בני משפחה" ומה לא עוד. מה נטפלתם אלי?

    לשאול, אני מוכן להעמיד עצמי מול כל קורא של ספרי עיון ומשוררי שמאל חרמנים ולא והשאר כולל כבודך. רקק? מה בדיוק עושה אותך , "לא רקק" זה שכתוב "שאול" ? תוכן הדברים העובדות זה מה שחשוב. אל תשפיל אל תשפוט ולא תשפט או תושפל.

    אזרח מנסה לספר שרק השלטון הישראלי מחדיר סוכנים אנונימיים להפגנות. חלק ניכר ממה שהשמאל העביר לחלאה גולדסטיין היה ממקורות אנונימיים או בעלי זהות לא מוגדרת. חלק ניכר מהמידע של הפלשתינים עליהם עצמם הוא ממקורות אנונימיים או מזויפים. חלק ניכר ממה שיוצא על עזה נגד ובעד החמאס או הפתח או הרש"פ הנו ממקורות לא מזוהים. זה לא רע או טוב או יהודי או ערבי זה העולם. נסיון העבר בכל ההפגנות בכל הצעדות בכל המחאות מימין ומשמאל הראה שתמיד יש שם מי שהם מתחזים למה שהם לא. אני מניח שלא אחד או שנים מהתנדבים מחו"ל הנם סוכנים של גוף זה או אחר ואינם מה שהם מתחזים להיות. כפי שכתבתי לשאול, אל תשמיץ אל תלכלך אל תזהם או תגנה אם אינך רוצה שיעשה כך לך.

  • יאיר דקל  On 11 בפברואר 2010 at 21:00

    ל"לא המגיב הראשון" ולגיל – אינני מציע לחוקק חוקים נגד טוקבקים אנונימיים. אני מתנגד לחקיקה מיותרת ובתחום הטוקבקים – החקיקה לא תביא תועלת. אני מצטט את עצמי: "אינני חושב שצריך לחוקק חוק נגד טוקבקים אנונימיים. לא חוק דרוש כאן, אלא דעה ציבורית והוקעה של התופעה הנפסדת הזאת".
    לגיל ואחת מהצפון, אני מתנגד לניטור או לסינון תגובות. אשתדל מאד שלא למחוק תגובות בבלוג שלי, גם אם הכותבים יבקשו להעליב אותי. אני מאמין בחופש הדיבור – כאשר המדבר מזדהה.
    נכון, אין לי כוונה ודרך להמציא "שוטרי אינטרנט", שיפקחו על זהות הכותבים. אני קורא לציבור הגולשים לגלות ערנות, לשים לב ובדרך ציבורית לשים קץ לתופעה. בדרך של תגובה.
    כבר היום יש מי שמאתר טרולים ברשת ומזהה אותם בפני הגולשים. אינני בקיא בטכניקה הזאת, אבל אני מברך עליה.
    בוודאי יהיו אנשים שיתחזו. וכי אין רמאים ונוכלים מחוץ לרשת? עובדה, שהציבור מנדה ומוקיע את העבריינים הללו. לא צריכה להיות סובלנות לטוקבקיסטים רמאים ונוכלים.
    לע. דוידוביץ-כץ, תודה שהבאת את הקישור לבלוג של עו"ד יוסי דר. זאת דוגמא טובה למי שהביע את דעתו בפומבי, בשמו ובשפה תקנית. הוא הביא נימוקים וטענות, שראויים לדיון ציבורי בדרך שראויה לדיון ציבורי.
    אינני מביע דעה על הנושא שבו עסק, אבל אני מעריך את הדרך שפרסם את הדברים.

  • אזרח.  On 11 בפברואר 2010 at 14:48

    אחת מהצפון,בוודאי שאת צודקת.זו המגמה.לכסף יש אידאולוגיה אחת.רווח.

  • שאול  On 11 בפברואר 2010 at 11:22

    הטוקבקעסט המתלהם בדרך כלל לא קורא ולא מסוגל לקרוא סקירות או רשומות שנסמכות על ספרי מחקר ועיון ולהם הוא לא מבין.חוץ מאמירות איסלמופוביות ,תעשיית שואה,"הסמול הוא סכין בגב האומה","נשות ווטש מזדיינות עם ערבים "הטוקבקיס לא אומרים דברים בעלי משמעות.

    מי שכן מהווה סכנה הם "העמותה לשויון בנטל" שדחפה את המשטרה להטריד את פעילי פרופיל חדש,להחרים חהם מחשבחם שזה חמצן ובסופו של דבר התיק נסגר מה שהיה ידוע הרבה זמן קודם. לבן כספית ובן דרור ימיני יכולת הרבה גדולה להבאיש ,להסית ולהדיח כנגד פעילי זכויות אדם בעוד לטוקבקיסטים אין כח כזה.

    ולא שכחנו את השופט שדיבר על "תת תרבות של הפנתרים השחורים"

  • אחת מהצפון  On 11 בפברואר 2010 at 8:46

    הסיבה בגינה מאפשרים אתרי החדשות לטוקבקידה להראות כך היא פרוזאית ביותר- מגיבים מתלהמים= הרבה קוראים= הרבה פרסומות=כסף. לא ממש אכפת להם אם המתלהם הוא ימין או שמאל, חילוני או חרד, אוהב שופטים או שונא. רק שיצא מזה כסף.

  • ע. דוידוביץ-כץ  On 11 בפברואר 2010 at 8:35

    מדבריו של עו"ד יוסי דר

    http://www.notes.co.il/dar/30048.asp

    ברשימה קודמת ("עדנה ארבל השמיעי קול"), התייחסנו לאתר החדש הקרוי "הצד האפל של עדנה ארבל", שבו נטען כי הכותב באינטרנט בעניינים משפטיים, המכונה "עמיחי", הינו אורי ארבל בעלה של השופטת עדנה ארבל.

    בינתיים נוספו לאתר הנ"ל עוד פרקים המחזקים יותר ויותר את המסקנה שהכותב המתקרא "עמיחי" הינו לא אחר מאשר אורי ארבל, בעלה של שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל.

    ובין הפרקים החדשים נוסף פרק אחד – מדאיג מאין כמותו – שבו נעסוק כאן.

    בפרק הנ"ל פותח ישעיהו רוטר, שהינו הבעלים של אתר "רוטר", את סגור ליבו בעקבות החשיפה, שלפיה אורי ארבל הוא זה העומד מאחורי הכינוי "עמיחי

    ואם אכן "עמיחי" הוא אורי ארבל – כפי שכל הנסיבות מלמדות – כי אז מי שניסה לבצע את הסיכול הממוקד הזה הוא לא אחר מאשר בעלה של פרקליטת המדינה לשעבר (בזמן היותה פרקליטת המדינה), וכיום שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל.

    נחזור ונדגיש, שכל החוטים מובילים אל אורי ארבל כמי שעומד מאחורי "עמיחי".
    ונדגיש גם, שכל מה שנעשה כמתואר לעיל, נעשה במטרה להשתיק ביקורת כנגד עדנה ארבל.

    עדנה ארבל, שבימי חלדה הספיקה לשקול ולבחון ראייה או שתיים, וגם מכירה היטב את בעלה אורי ארבל, יודעת בדיוק – אבל בדיוק נמרץ – את האמת לאמיתה.

    ואם עדנה ארבל, נוכח ניסיון הסיכול הממוקד שתואר לעיל, שנעשה במטרה להשתיק ביקורת כנגדה היא, עדיין ממשיכה בשתיקתה כאילו הדברים אינם נוגעים לה – כי אז צריך מעתה להסיק בצער שעדנה ארבל כבר לא סתם שותקת, אלא היא כבר בבחינת שומרת על זכות השתיקה.

    אין ספק: אחת מתוצאות השתיקה המעיקה הזו של עדנה ארבל היא כירסום נוסף במה שעוד נותר מאמון הציבור במערכת המשפט.

    והרי נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש הזהירה אך לפני ימים אחדים, שהכירסום באמון הציבור במערכת המשפט "יעלה מאד ביוקר".

  • אזרח.  On 11 בפברואר 2010 at 8:02

    בעלי העניין היוצאים נגד בית המשפט ,בעלי ההון השולטים באתרי התקשורת השונים והמעוניינים להגביר את התנועה באתריהם, הם היוצרים את האווירה בה צומחים הטוקבקים מטעם ושלא מטעם.אלה שהזכרתי, מ-פ-ח-ד-י-ם ופ-ו-ח-ד-י-ם לומר את שאומרים הטוקבקים האלימים היוצאים נגד בית המשפט,ולכן הם מרוצים שהטוקבקים עושים את העבודה השחורה בשבילם.אנשים בלי מעמד חברתי וכלכלי חזק פוחדים לומר את דעתם,ולכן הם נאלצים לכתוב ולפעול באנונימיות.השתתפתי ואני עדיין משתתף בפעילויות חברתיות,רבות מהן חוקיות ,הרבה מהן מעבר לקו הירוק ,ומצאתי שצילמו אותנו ועקבו אחרינו רבות.בכל מקום.אם הפעילות בתוך הקו הירוק,צילמו והכניסו בלשים במסווה לתוך ההפגנות השונות.אם מעבר לקו הירוק ,צילמו והכניסו מסתערבים לתוך ההפגנות וההתקהלויות למיניהן.השלטון מ-פ-ח-ד ופ-ו-ח-ד ,ולכן במסווה זה או אחר הוא עוקב אחר הפעילויות השונות כל הזמן .לצערי,אדם המעוניין לא לעמוד מהצד כאשר הרוע נעשה, חייב להיות אנונימי כדי להגן על עצמו כמה שאפשר.

    חוץ מהמגיב גיל אני מזדהה עם דברי הטעם שכתבו המגיבים שמעלי.

  • גיל  On 11 בפברואר 2010 at 7:39

    להמחק בלי קשר למי שכתב אותן. בנוגע לשם מלא, אז לא חייבים שהשם יהיה אמיתי אבל שיהיה לפחות כינוי קבוע ומזוהה. יש משהו לא נעים ולא צודק כשמתווכחים עם אנונימיים שיודעים עלייך יותר מאשר את עליהם. חלק מזה הוא פסיכולוגי אבל זה לא משנה. אין שום סיבה שבעל בלוג יחוש מאוים או רע בבלוג שלו.

  • רון סי  On 11 בפברואר 2010 at 6:26

    שהמגיבים ירשמו שם מלא? מאין לנו שזה שמם האמיתי? ומה שיותר גרוע, מאין לנו שאינם מתחזים לאחר, ומכתימים אותו בהתבטאות מבישה?
    כל עוד אין בידינו טכנולוגיה לזיהוי אמין של גולשים, אני לא רואה מה הטעם לדרוש מהם למלא את קוביית השם בשם אמיתי כלשהו.
    זאת ועוד, רוב המגיבים הם אנשים פשוטים, שזהותם האמיתית אינה נושאת שום משמעות. אני אינני אדם מפורסם. חיפוש שמי האמיתי באינטרנט מעלה לפחות עשרה אנשים בעלי שם זהה – ואף לא אחד מהם זה אני. מה הטעם שאסבך אותם עם התגובות שלי?

    אני מסכים שסינון ברמת מנהל האתר או הבלוג הוא הפתרון, ועליו מוטלת האחריות.

  • אחת מהצפון  On 11 בפברואר 2010 at 4:48

    אני מסכימה איתך בדבר אחד- תגובות "רעילות" צריכות לעוף ע"י בעל הבלוג או עורכי האתרים.
    קראתי לא מעט תגובות כאלו שנכתבו תחת השם המלא.
    אתה תגרש מביתך לא רק אנונימי שנכנס אליך הביתה, אלא גם מישהו מוכר שמתנהג לא ראוי.

    לאנשים שלא נותנים לנו להגיב בבלוג שלהם (לפעמים רק לאנונימים ולפעמים לכולם) אינני נכנסת לקרוא גם אם כתיבתם אינטלגנטית. אינני אוהבת מונולוגים בבלוגים.

  • גיל  On 11 בפברואר 2010 at 2:24

    שאם לא תתיר תגובות אנונימיות אז זו פגיעה החופש הדיבור. זו בעיקר פגיעה בחופש הרפש כי אנונימיות בהחלט מוציאה מאנשים את כל הרע שבהם (לא אצל כולם כמובן). חופש הדיבור לא מחייב שכל אחד יוכל לכתוב כל מה שהוא רוצה איפה שהוא רוצה וזו זכותך המלאה לבקר את התגובות בבלוג שלך, בדיוק כמו שלא תכניס לביתך אנשים אנונימיים שמתעמרים בך. בהבדל מאתרים מסחריים שבאמת כל מה שהם רוצים זה תגובות ולא חשוב מה ואיך, בלוגים פרטיים זכאים וזו אפילו חובתם לנטר תגובות.

    אני חושב שנראה מגמה הולכת וגוברת של סינון תגובות בנוסח של יואב קרני שמתיר רק לאנשים מזוהים (או כאלו שכתבו לו וזיהו עצמם) לכתוב.

  • לא המגיב הראשון  On 11 בפברואר 2010 at 1:40

    יוחנן קלנטרוביץ' או כפיר אלון או בוריס אמזלג – זה היה משנה את רמת או עיקרי הטיעון שלו?
    מה אז היית אומר לגבי האומץ שלו?

    הקובלנה הזו לגבי "הזדהות" הטוקבקיסט האנונימי יעילה בערך כמו לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו. המצב הרי כבר לא ישתנה אפילו תחוקק חוקים בנושא. תמיד ימצא הסרוור באיי הקיימן שישמח להעביר תקשורת אנונימית.

    אם אתה רוצה, אתה יכול לקרוא לי ישמעאל

  • יאיר דקל  On 10 בפברואר 2010 at 23:31

    קראתי מה שכתבת עלי ואלי וחיפשתי את שמך. אתה מתבייש בו, איש אמיץ?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10 בפברואר 2010 at 23:28

    אמיץ במיוחד אלא כי אתה גרפומן קטן ומגלומן בינוני שרוצה להטביע חותם. ואני לא אומר את זה לגנאי. הטוקבקיסט הממוצע בסך הכל חושף בציבור את שעד היום אמר לחברים שלו ולאשתו. הוא רוצה להשאר אנונימי? זכותו. מי אתה שתגיד לו מה לעשות? לחשוב ששופטים מותקפים בגלל טוקבקים זה הבל ורעות רוח. פתאום כל מיני מורמים מעם שאפילו לא לוקחים את האוטו שלהם בעצמם לטסט נאלצים להתחכך באספסוף.באמת איום ונורא. גרועים מהם הם העיתונאים שעד היום היה להם קושאן על הבעת הדעה ופתאום אבוי, גם להמון הנבער מדעת יש במה באמצעותה הוא יכול להשפיע. הטוקבקים דווקא בגלל אנונימיותם הם כלי דמוקרטי להפליא שמאפשר לכל אדם, בלי שיסתכן בהתנכלות מצד אליטות לומר מה הוא חושב באופן כזה שקולו ישמע בציבור ולהשפיע באופן ישיר על ההתרחשות הציבורית. זה נפלא. זו חזרה לימים הגדולים של הדמוקרטיה הראשונית כפישנוהלה על ידי האתונאים.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: