לעתונאים הכניסה אסורה

הצעת חוק חדשה של חברי הכנסת רונית תירוש וכרמל שאמה מבקשת לקבוע תקופת צינון לעתונאים. הכוונה, כמובן, ליאיר לפיד.
רונית תירוש מזכירה, שהיתה מנכ"לית משרד החינוך ונזקקה לתקופת צינון של חצי שנה לפני שיכלה להיבחר לכנסת. לח"כ שאמה לא היתה תקופת צינון כשעבר מעסקים לכנסת.
במה נימקו חברי הכנסת את חובת הצינון, שהם רוצים להטיל על עתונאים? עתונאים – לפחות המפורסמים ביניהם – יכולים לנצל את פרסומם ואת הבמה הניתנת להם כדי להיבחר לכנסת.
בעברית פשוטה: אנחנו, חברי הכנסת חדלי האישים, איננו רוצים תחרות. בוודאי לא תחרות של אנשים מפורסמים. יבואו העתונאים ויעמדו לבחירה רק אחרי תקופת הצינון. כאילו הציבור ישכח בתוך חצי שנה את אהוביו מן המסך הקטן.
הנימוק של ח"כ שאמה: "למנוע פוליטיזציה ולשמור על ניטרליות ועצמאות התקשורת בישראל". האמנם הוא מתכוון ברצינות? על התקשורת הוא מבקש לשמור? לא האמנתי למראה עיני.
רוצים חברי הכנסת הנוכחיים, אלה שזכו ביושר בשם הרע שיצא לכנסת, שלא יבואו חס וחלילה אנשים מוכשרים מהם. טוב להם להתבוסס בביצה הטובה שלהם.
אך מי מצטרף לביקורת של חברי הכנסת על בואם של עתונאים? עתונאים!
קודם כל יש כאן הוכחה להגינותם של עתונאים. הם לא מתגייסים כאיש אחד לעזור לקולגה. כמו חברי הכנסת, שעושים יד אחת כדי להשיג הטבות – שני עוזרים פרלמנטרים לכל ח"כ. מכונית לכל פועל. אוי, סליחה מכונית לכל ח"כ. גם לשכה מרווחת לכל חבר כנסת ולא לשכוח תקציב ל"קשר עם הציבור", תקציב שמשמש לקניות פרטיות של חברי הכנסת. אולם כאשר ועדה ציבורית מבקשת להקטין את ההטבות של חברי הכנסת – מיד יש אחדות שורות מן המפלגות הערביות ועד ליברמן ושות'. בנושא הזה הם מתאחדים. חברי הכנסת, לא העתונאים…
חברי הכנסת רוצים לשמור על שוויון. שלא יהיו "עדיפויים" – שעתונאים מפורסמים, שמבקשים לכהן בכנסת, יצטרכו לחכות בתור.
חשבתי על אפשרויות נוספות ל"צינון". למשל, איש עסקים עשיר, שרוצה לרוץ לכנסת, יתחייב לא להוציא אגורה מכיסו עד סוף הקדנציה. או אפשרות אחרת: חבר כנסת לא ישרת יותר מקדנציה אחת ברציפות. הוא יצטרך לחכות קדנציה שלמה אחרי כהונתו, שתשמש תקופת צינון. למה? כי חבר כנסת רוכש מוניטין, זוכה בכבוד, מחוקק חוקים ויש לו "תקציב לקשר עם הציבור" כדי לפרסם את עצמו ובכך יש לו יתרון דומה, קצת, לעתונאי.
אני מציע שגם ראש עיר יצטרך לתקופת צינון כדי לא לקדם את עצמו בתפקידו הציבורי אל בחירה לכנסת. אהוד אולמרט, למשל.
גם ארצות הברית הדמוקרטית צריכה להשוות את חברי בית הנבחרים ולא לתת לאף אחד להתבלט. כך, למשל, ברק אובמה צריך למנות לעצמו דובר עילג, כדי שלא יהיה לו יתרון על פני חברי בית הנבחרים. השוויון צריך להיראות!
אחרי הדברים הציניים הללו, אני נזכר בארקדי גאיידמק הזכור לטוב. זכיינית טלוויזיה רצתה לתת תוכנית משלו לנדבן-שאינו-יודע-עברית. מיד קמה זעקה, שהאיש עשוי לזכות בפרסום וזה יסלול לו את הדרך לכנסת. בזמנו, לא הטרידה השאלה את דעתי. היום, אני חושב שטעיתי.
זכותו של גאידמק לזכות בתוכנית טלוויזיה ולהתמודד על מקום בכנסת בדיוק כמו זכותו של יאיר לפיד לעשות מה שעשה אביו בזמנו. מביצת הפופוליטיקה קפץ טומי לפיד לעמוד בראש מפלגה. לא טוב?
המסקנה שלי הפוכה מזאת של רונית תירוש וכרמל שאמה: מן הראוי לבטל לחלוטין את תקופת הצינון לעובדי מדינה, שרוצים להיבחר. אם עובד מדינה בכיר יכול לקפוץ לתפקיד של מנכ"ל חברת ענק או להיות יו"ר דירקטוריון של קונצרן, מדוע לא יהיה חבר כנסת? ושוב נחזור לאהוד אולמרט – היה ראש ממשלה ועכשיו הוא יו"ר דירקטוריון של חברת מסחרית ענקית. יש צינון? אולי למי שיש נזלת.
גם את הצינון לאלופי צה"ל צריך לבטל.עזר ויצמן קפץ מתפקידו כאלוף בצה"ל להיות שר תחבורה ואחר כך היה שר בטחון מצויין. שאול מופז עבר מתפקיד הרמטכ"ל להיות זר בטחון. אז מה רע?
אם מישהו חושש, שבכירי צה"ל יעסקו בתככים כדי לזכות בתפקיד ציבורי – מן הראוי לבדוק את הנורמות של צה"ל ולא לפתור את הבעיה של היעדר נורמות ומוסר על ידי חוקים שפוגעים, בסופו של דבר, בהליך הדמוקרטי.
על תפקודם של עתונאים, שנבחרו כחברי כנסת כתבתי בבלוג שלי 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמנואל  On 19 בינואר 2010 at 15:06

    יאיר, הצטרפתי לדעתך. לא פסלתי את זכותם של עתונאים להיבחר לכנסת. ציינתי כי העתונאים שנבחרו לכנסת הנוכחית לא הוליכו שולל אף אחד. דעותיהם הפוליטיות היו ידועות. יתר על כן , הם ממשיכים בכנסת לפעול ברוח אותן דעות. ובשל אותן דעות הרי נבחרו

    הצטרפתי גם לדעתך ש" אם מישהו חושש, שבכירי צה"ל יעסקו בתככים כדי לזכות בתפקיד ציבורי – מן הראוי לבדוק את הנורמות של צה"ל ולא לפתור את הבעיה של היעדר נורמות ומוסר על ידי חוקים שפוגעים, בסופו של דבר, בהליך הדמוקרטי". התוספת שלי היתה שהדרישות הנורמטיביות מקציני צה"ל תחולנה גם על עתונאים, כפי שנדרש מכל מועמד לתפקיד ציבורי. אוסיף ואדגיש: העתונאים המציעים עצמם כמועמדים לכנסת עומדים למשפטו של הבוחר ואין ,כמובן, צורך בגוף
    פורמלי שיבדוק את כשירותם

    בקשר לכך הזכרתי , דרך אגב , חריגה מנורמה עתונאית קלאסית לפיה יש להפריד בין ידיעה לדעה. אבל זה עניין אחר

  • יאיר דקל  On 18 בינואר 2010 at 21:04

    ניר,
    לדעתי, שלי יחימוביץ טעתה קשות כשריאיינה את עמיר פרץ ערב יציאתה לפוליטיקה. האם זה הדבר היחיד שאתה זוכר מפעולותיה של שלי יחימוביץ? האם זה הדבר היחיד שאתה זוכר מפעולותיהם של עתונאים כחברי כנסת?
    נראה לי שאתה רואה את השאלה בזווית מאד מאד צרה.
    עמנואל, אתה מדבר על נורמות של עתונאים. בצדק. הן לא כמו שאני רוצה. האם נורמות של אנשי מקצוע קובעות אם פרט זה או אחר ראוי לכהן בכנסת?
    ואם בנורמות עסקינן – אלה של חברי הכנסת שהיו עתונאים, הרבה יותר גבוהות מהנורמות של חברי כנסת שהיו עסקנים.
    מסקנה? לא הייתי מסיק מסקנה גורפת, כמו שאינני רוצה פסילה (או צינון) גורפת לתחום עיסוק אחד או לציבור מסויים.

  • ניר  On 18 בינואר 2010 at 6:14

    כבודו קורא עתונים? אני לא חושב שאפילו רונית תירוש מרגישה מאוימת מהאינטלקט של העתונאי העברי הממוצע.

    החוק לא בלתי הגיוני. שלי יחימוביץ' כזכור ניהלה ראיון מלוקק במיוחד עם עמיר פרץ, יום לפני שהצטרפה למפלגתו. יאיר לפיד ועתונאים אחרים (לדוגמה, אביו של יאיר לפיד) מקבלים במה שיכולה כמעט להבטיח את מקומם בכנסת.

    נכון שגם חברי הכנסת הלא-עתונאים הם ברובם לא מציאה גדולה, אבל מעטים מהם מסוגלים לקבל את מספר המנדטים שטומי לפיד קיבל על בסיס היותו אורח קבוע בפופוליטיקה.

  • עמנואל  On 18 בינואר 2010 at 0:02

    אכן, דברים נכונים.

    בעקבות הסיפא של רשימתך
    אם מישהו חושש, שעתונאים ינצלו את מעמדם כדי לזכות בתפקיד ציבורי – מן הראוי לבדוק את הנורמות של אותם עתונאים ולא לפתור את הבעיה של היעדר נורמות ומוסר על ידי חוקים שפוגעים, בסופו של דבר, בהליך הדמוקרטי

    לדעתי, עתונאי שיש לו סדר יום פוליטי (ובמיוחד עתונאי-פובליציסט) לא מרמה אף אחד בהציגו את מועמדותו לכנסת. דעתם הפוליטית של כל חברי הכנסת היום, שהיו קודם עתונאים, היתה ידועה

    הבעיה היא שבעתונות היום – כתב-מדווח (רפורטר) משלב את דעתו בגוף ידיעה. השתנו הקווים המפרידים בין המדווח לבין הפרשן-הפובליציסט. וחבל

  • ליאורה  On 17 בינואר 2010 at 23:39

    מצויין! תודה!

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: