בנק שלי – אפשר בלי עמלה?

העצומה נגד עמלות הבנקים צוברת תאוצה. שוקי גלילי כותב לי, שהמועצה לצרכנות גייסה כבר 700 אלף חתימות והן נשלחו אל חברי הכנסת כדי שיחוקקו חוק להגביל את עמלות הבנקים. זה מספר מרשים של חותמים.

אני חושב שלחתום על עצומה באינטרנט זה קל. קל מדי.

אנחנו לא אוהבים לשלם עמלות. אנחנו מתרגזים כאשר העמלות נראות לנו גבוהות מדי. אנחנו חותמים על העצומה, פורקים את הכעס המיידי ושוכחים מכל העניין עד שאנחנו נתקלים שוב בדף החשבון שהגיע מן הבנק עם השורה "דמי ניהול חשבון" ובסופה סימן מינוס.

פעם בשלושה חודשים אני מקבל את החשבון הזה ופעם אחת עשיתי מעשה – החלפתי בנק.

גיליתי שבנקים, כמו בשוק הכרמל, הם בני תחרות. זה קרטל, שיש בו פרצות. כאשר הבנק רוצה אותך – הוא מוכן לשלם בעד זה. הבנק מוכן להוריד עמלות, הבנק מוכן לשלם ריבית על היתרה בחשבון העו"ש ואפילו מוכן לתת מענק (או מחשב לפטופ) למי שיעביר את חשבונו.

כתבתי על כך פוסט "הבנק עושק אותי". סגנית המנהל ראתה וכעסה עלי. היא חושבת שאני לקוח מועדף. אני חושב שאני לקוח מקופח.אני יודע שלא כולם מוכנים להחליף בנק, ואפילו לא להחליף סניף באותו בנק (אף אם יזכו בהטבות). אנחנו רגילים לבנק, הפקידה שמטפלת בנו נחמדה או לחילופין: לא נעים לי להגיד לפקיד הסימפטי שאני עובר סניף.

אז אפשר לעשות דברים בתוך הסניף הקיים. למשל, לנהל משא ומתן על גובה העמלות. סיפר לי חבר, שלבנו יש מפעל קטן לכימיקלים. יום אחד הציץ האב, איש עסקים בפנסיה, בדף החשבון של המפעל והעמלות נראו לו מופרזות. השיב הבן: "מנהל הסניף הוא ידיד שלי. אנחנו שותים קפה, משוחחים ומספרים בדיחות. הוא יעשה הכל בשבילי".

האב העקשן, בעל אופי של איש עסקים, לקח את דף החשבון והלך "לעשות שוק". אחרי שביקר בשלושה בנקים אחרים, חזר אל בנו ואמר: "אפשר להגיע לשליש מן העמלות שאתה משלם. אפשר לחסוך אלפי שקלים"…

הבן הלך אל ידידו מנהל הסניף ושאל אם אפשר לקבל הנחה בעמלות. מנהל הסניף הבטיח תשובה וכעבור יומיים התקשר בשמחה: "קבלתי אישור להוריד לך שליש מן העמלות".

האב העקשן משך את בנו באוזן אל בנק אחר והעביר את החשבון של המפעל לשם. היקף העמלות – שליש, כמובטח. ואז היתה הפתעה. מנהל הסניף, ה"ידיד" התקשר תמה, "מדוע העברת את החשבון? אני יכול להוריד עוד יותר את העמלות"…

על כך נאמר "הבנק הוא גם ידיד".

ומי שאיננו בעל מפעל וגם אין לו אב עקשן ואין לו חשבון בנק שמן? יכול גם הוא לקצץ קצת בהוצאות. למשל, להעביר את הוראות הקבע לחברת האשראי. שורה בחשבון עולה 2.5 ש"ח (זה קצת שונה מבנק לבנק). עשר הוראות קבע בחודש – 25 ש"ח. בשנה – 300 ש"ח. כסף קטן? כן, אבל כסף שלכם.

לפי החוק החדש, חברות האשראי חייבות להפסיק את הוראת הקבע ברגע שאתם דורשים זאת. בדיוק כמו שעושה הבנק. (הערה: אין מדובר בחובות על קניה בתשלומים).

מסקנה: קצת מאמץ – קצת חיסכון. הרבה מאמץ – יותר חיסכון. בינתיים, הקל ביותר זה לחתום על העצומה…

זהירות, חשמל

לפעמים, כשאני מושיט ידי אל ידית של דלת מתכת, אני מקבל עיקצוץ קל. לא נעים. זה קורה כשאני הולך עם נעלי ספורט במקומות שיוצרים בגופי חשמל סטטי.

אחותי התלוננה שהיא זוכה ל"מכת חשמל" קלה כשהיא הולכת להכין כוס תה ונוגעת במגש המתכת.

מצאתי פתרון: במקומות המוּעדים, שאותם אני כבר מכיר, אני מחזיק ביד מפתח ומושיט אותו אל הידית ה"מכה". העיקצוץ לא קיים, כי המתח של החשמל הסטטי עובר דרך המפתח ולא דרך האצבע. לאחותי הצעתי להגיש את הכפית אל המגש לפני שהיא מתחילה בחימום הקומקום.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי  On 20 בדצמבר 2009 at 23:45

    הרגולציה שכן קיימת כן, היא הדבר היחיד שהגן על הבנקים בישראל מגורל דומה לבנקים של איסלנד. הקרטל לא קיים בגלל שיש רגולציה אלא כי הבנקים יכולים.

  • יאיר דקל  On 20 בדצמבר 2009 at 15:49

    כתבתי את הדברים כדי להציע דרך ללקוח, אפילו ללקוח הקטן, להתמקח עם הבנק ולהשיג תנאים טובים יותר.
    אינני יודע אם חוק יחזק את הבנקים הקטנים או את הבנקים הגדולים. לגורמים האלה יש הרבה כסף, הרבה יועצים והרבה כוח.
    אבל צריך להתחיל והעצומה היא התחלה טובה.

  • dugmanegdit  On 20 בדצמבר 2009 at 9:09

    אתה מקדם רעיון שדווקא יועיל לבנקים הגדולים ויזיק לאלה הקטנים שעוד שרדו כאן. הדבר הזה רק יחזק את הקרטל הבנקאי ולא ישנה דבר לרווחי הבנקים הגדולים. הסיבה ליצירת הקרטל היא הרגולציה הנוקשה במיוחד שקיימת כאן ולא היעדרה, והקשחת הרגולציה לא תועיל לתחרות, שהיא מה שדרוש כאן, אלא להיפך!

  • שוקי  On 19 בדצמבר 2009 at 18:10

    קודם כל, יאיר, תודה על הפוסט הזה.

    אני מסכים לגמרי שהפתרון לעריצות הבנקים בישראל צריך לכלול גם פיתוח של מודעות לצרכנות נבונה. אני חושב שמעמד הביניים בהחלט יכול להפיק תועלת מהתנהלות נבונה יותר מול הבנקים, מהתאגדות צרכנית ואפילו חרמות צרכניים.

    וכן, הדרך הטובה ביותר ליצור תחרות היא שהמפקח על הבנקים יעשה את עבודתו ושהממונה על ההגבלים תעשה את עבודתה, וייתכן אפילו שזה יקרה.

    בכל אופן, בזמן שטחנות הצדק טוחנות מי שיש להם הכי פחות כושר מיקוח מול הבנק – וגם בנקים אחרים לא ממש יחזרו אחריהם – הן השכבות החלשות.

    כולם זקוקים לחשבון בנק, גם מי שמקבלים קיצבה. דווקא מהאנשים האלה, הבנקים גובים את מלוא העמלות – ואלו בדיוק האנשים שעבורם כמה מאות שקלים לשנה הם כסף משמעותי.

    לכן חקיקה שתבטל את עמלות העו"ש היא לא רק דרושה כצעד מתקן נגד עיוות שנוצר כתוצאה מקיום קרטל לכאורה, אלא היא גם צעד צודק. יש לבנקים מקורות רווח אחרים והם מרוויחים יפה מאד. כשהם נזדקקו לעזרה המדינה עזרה להם; לא יקרה כלום אם יוותרו על מקור הרווח המפוקפק הזה לטובת תושבי המדינה.

  • dugmanegdit  On 19 בדצמבר 2009 at 17:02

    נותנים הטבות למי שעובר אליהם (ביטול עמלות וקיצוץ רבות מהן) ובנשק המעבר אפשר להשתמש תמיד גם אם לא עוברים בסוף. זה כמובן לא משנה את העובדה שיש קרטל בנקאי בישראל; זה גם לא משנה את העובדה שחקיקה היא לא הדרך להתמודד עם זה – חקיקה כזו רק תחזק את הבנקים הגדולים ואת הקרטל שהם עומדים בראשתו. יש פתרון אחר פשוט בהרבה שגם יחסוך הרבה כסף למשלמי המיסים. אלא שאף אחד מהפופוליסטים שמקשקשים בקומקום הזה לא מוכנים לשמוע על כך…

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: