קפקא על החוף – ספר חלום

מי שקורא את הרוקי מורקמי כבלש ומתכוון לפענח את עלילותיהן של הדמויות בספר קפקא על החוף, ולפצח את התעלומה – כדאי שיפסיק לקרוא את הכתוב מכאן והלאה. אני עלול לגלות "סודות" מן העלילה בספר המצויין הזה. ספר, שמאד אהבתי. ולא רק אני.
במפגש הבוק-קלאב החודשי ("מועדון הספר" זה שם לא יוצלח), כל המשתתפים אהבו את קפקא על החוף. זו פעם ראשונה שגיליתי אחדות דעים כזאת לגבי ספר כלשהו.
הסופר, הרוקי מורקמי, זכה בפרס ירושלים והגיע לארץ בחודש פברואר האחרון. מתוך נאומו בכנס בבנייני האומה ליקטתי קטעים, שמצביעים על דרך המחשבה של הסופר היפני, המתגורר בארצות הברית וקוראים אותו מיליונים בכל העולם.
"באתי לירושלים כסופר, ומשמעות הדבר – טוֹוה מקצועי של שקרים. כמובן, כותבים אינם היחידים שמשקרים. פוליטיקאים עושים את זה, כמו שכולנו יודעים. לעתים, דיפלומטים ואנשי צבא מספרים גם הם שקרים, וכך סוחרי מכוניות, קצבים ובנאים… עם זאת, השקרים של סופרים שונים: אף אחד לא יקרא לסופר 'בלתי מוסרי' בשל כך שסיפר שקרים. למעשה, ככל שגדולים וטובים שקריו וככל שהוא יוצר אותם בגאוניות רבה יותר, כך סביר להניח שישבחו אותו הקהל והמבקרים.
"ולמה זאת? תשובתי: בכתיבת שקרים מוצלחים – כלומר בהמצאת בדיה שמדמה עצמה לאמת – יכול הסופר להביא את האמת למקום חדש ולהאיר אותה באור חדש. ברוב המקרים, כמעט בלתי אפשרי לתפוס אמת בצורתה המקורית ולתאר אותה במדויק. לכן, אנו מנסים לתפוס את זנבה ולשדל אותה לצאת ממקום מחבואה ולהעביר אותה לאתר דמיוני ולהחליף אותה בפורמה פיקטיבית.
"על מנת לעשות את זה, עלינו קודם כל למצוא את האמת בתוכנו. זהו תנאי הכרחי חשוב להמציא שקרים טובים"…
ובהמשך נאומו אמר: "יש לי סיבה אחת לכתוב ספרים, והיא – להציב את כבודו של האינדיבידואל מעל פני השטח ולהאיר אותו באלומת אור. מטרתו של סיפור להפעיל אזעקה, לכוון זרקור אל השיטה על מנת למנוע ממנה מלסבך את נשמותינו ברשתה ולהוביל אותן לשפל.
"אני מאמין בכל מאודי, כי זהו תפקידו של הסופר – להמשיך ולנסות לחדד את ייחודיותה של נפש האינדיבידואל באמצעות כתיבת סיפורים, סיפורים על חיים ומוות וסיפורים על אהבה, סיפורים שגורמים לאנשים לבכות ולרעוד בפחד ולהיטלטל מצחוק. זו הסיבה שאנו ממשיכים, יום אחר יום, לרקוח בדיות ברצינות תהומית"…
הסבר לפיסקה האחרונה, למי שהסתבך בניסוח המאד לא ספרותי: מתפקידו של הסופר לעודד את הפרט (הקורא) לשמור על זהותו ולא להיכנע לשיטה ולהפוך "תבנית" ("שטאנץ").
– – –
כשהתגלגל לידי לראשונה ספר של הרוקי מורקמי, מרדף הכבשה, הופתעתי. התחלתי לקרוא ספר רגיל, עם התחלה, אמצע ו…הסוף החל להתרחק. מה שהיה ברור ומובן, החל להיות מוזר ודמיוני.
בספר הבא, היער הנורווגי, כבר לא הופתעתי מכך שדברים מוזרים קורים לגיבורים. לכן, הדמיונות בספר קפקא על החוף וחילופי הדמויות כבר היו מוכרים. כעת היה לי יותר קל להתחבר אל הספר ולזרום עם העלילות של הגיבור/גיבורים.
הסיפור – בקצרה – כולל שתי עלילות. נער בן 15 עוזב את בית אביו (אמו נטשה אותו בגיל ארבע עם אחותו) ויוצא לעתיד הנעלם. בדרכו הוא פוגש אנשים, שמוכנים לעזור לו, ונמלט מחקירת המשטרה, כי אביו, פסל מפורסם, נרצח בדיוק ביום שהנער נעלם. הנער פוגש מנהלת ספריה שנראית לו כאימו ואשה צעירה, שנראית לו כאחותו. עם שתיהן הוא שוכב ובכך מקיים את "נבואתו" של אביו.
במקביל, מתנהל סיפורו של קשיש כבן ששים, שבנערותו, במלחמת העולם השניה, איבד את ההכרה למשך שבועיים וכשהתעורר – לא זכר דבר והפך לאידיוט בעל סגולות מיוחדות – הוא משוחח עם חתולים, מוריד גשם של דגים וגשם של עלוקות ועוד אירועים ביזאריים.
לי נראה ששתי הדמויות חד הן. הזקן, שרוצח את הפסל המפורסם, הוא הוא הנער שברח מאביו. הזקן הזה נפגש עם מנהלת הספריה, שהיא לכאורה, אמו הנמלטת של הנער, ואחרי פגישתם היא מתאבדת. גם מותו של הזקן מסתורי, אבל נראה כאילו הוא "משחרר" את הנער וזה חוזר לביתו הריק, ללימודיו ולסדר יומו הישן.
הבאתי כאן רק מעט מן התוכן המוזר והבלתי יאומן של הספר. הגדרתי אותו "חלום", כי בחלום אנו רואים מחזות, שעשויים להיות מציאות, ובצידם אירועים, שאינם יכולים להתקיים. בחלום הרצף איננו הגיוני, אבל לחלום יש משמעות בשביל החולם.
אינני יכול להגיד שקפקא על החוף הוא משמעותי, כי קשה לפענח את כוונת המחבר, אם יש לו כוונה מעבר לכתיבת סיפור. אבל הסיפור כתוב היטב, הוא מעניין ומושך. והרי זו מטרתו של ספר.
אם אני מזכיר את "כוונת" המחבר, אני יכול להצביע על זווית בלתי רגילה נוספת: אמרות ואפוריזמים, השזורים בספר בפיהן של הדמויות השונות. הרבה חוכמה יש באמרות אלה.
אהבתי גם אותן.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 27 באוקטובר 2009 at 16:14

    אני מעדיף את העברית, בדרך כלל, על האנגלית הפושטת בארצנו. מה לעשות, מועדון ספר נראה לי בּוֹקי ובמקרה זה אני מעדיף את הבוּק קלאב.
    אם זה בורגני – אני מרוצה. אני בעד בורגנות.
    אם זה נראה פרובינציאלי – אני מצטער.

  • לי  On 27 באוקטובר 2009 at 8:08

    מה רע במועדון הספר? נשמע טוב בהרבה מה"בוק קלאב", שנודף ממנו ריח בורגני, פרובינציאלי ואף נובורישי במקצת. כמו כן, מתעוררת אפשרות שיקראו את הבוק בחולם, ואז מה יהיה על מיגור הבוקיות שנדמה לכם שמתגלמת ב"מועדון הספר"?

  • יאיר דקל  On 26 באוקטובר 2009 at 14:13

    אני מביע בשמחה את דעתי ושמח להמליץ על ספר שמצא חן בעיני. אינני מופתע שיש חולקים על דעתי והוויכוח – הוא גורם חיובי ומפרה.
    בבוק קלאב שהזכרתי, התעוררו חילוקי דיעות קשים בין חובבי עמוס עוז, שהתפעלו מסיפור אהבה וחושך ובין חובבי דוד גרוסמן שדבקו באשה בורחת מבשורה. אף אחד לא "ניצח" בוויכוח, אבל הוא תרם להנאה מן הקריאה ולהבנת הספרים.

  • קובי  On 26 באוקטובר 2009 at 11:00

    לא יודע, אולי לא הבנתי את הספר, אולי עשיתי טעות וניסיתי בכלל להבין את הספר, אבל השורה התחתונה ברורה – לא אהבתי את "קפקא על החוף" ולאחר קריאה לא הבנתי מה מצא העולם הספר הזה.

    אשמח אם מישהו מהקוראים שאהבו ייתן סקירה על הספר ומשמעויותיו הנסתרות, ואולי זה יעורר אצלי הבנה כלשהי ולאחריה מעט חיבה לספר ולסופר.

  • יאיר דקל  On 25 באוקטובר 2009 at 23:38

    אני מקבל בתודה את ההערה. מיהרתי לתקן.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25 באוקטובר 2009 at 23:16

    אם כבר דיברת בשיבחו,כדאי שתאיית את שמו נכונה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: