סתם דף נייר

מה זה כבר שווה, סתם דף של נייר. מדפיסים, לא מוצא חן – זורקים. הסל כבר מלא דפים. מילא, המנקה תבוא ותיקח את כל הסל לאשפה. למחזור? – מה פתאום.
כך חושבים מלכלכי הנייר למיניהם, במיוחד אלה שלא קנו את חבילות הנייר בסופרמרקט לציוד משרדי. הרי זה כסף של אף אחד…
ובו בזמן הירוקים מבכים את יערות הגשם באמזונס וגם באורינוקו*, שכורתים אותם כדי לספק עוד נייר ועוד נייר ועוד נייר, שהמדפסות מכלות בתיאבון בלתי ניתן לשובעה. עד שכתבתי את הדברים הללו, לא ידעתי שקיים נהר האורינוקו. חשבתי שזאת המצאה של דן אלמגור בשיר ונצואלה, שהשמיעה להקת בצל ירוק. סתם מלה בשיר.
ויערות האמזונס, אלה נראו כל כך רחוקים, כל כך גדולים ועצומים, שהדף המיותר שהשלכתי לסל האשפה הינו בטל בשש מאות וששים.
אבל הטיוטות שהולכות ונערמות ביציאה מן המדפסת שלי התחילו לגרום לי יסורי מצפון. יש לדפים הללו צד שני, שאפשר להשתמש בו להדפסת עוד טיוטות ועוד טיוטות. אם אציל עץ אחד ביערות דרום אמריקה – כבר הבאתי גאולה לעולם.
אבל הסיפור של הטיוטות שלי לא היה יוצא אל המקלדת, אלמלא ידידי, היושב בוועדה ממשלתית. "אנחנו ששה אנשים בוועדה" – סיפר לי. "כל ערר שמגישים לוועדה, מודפס בשבעה העתקים. אחד לכל חבר ועדה ואחד למזכירות. וכל ערר, תן דעתך, הוא בן מאה עמודים ויותר. כולל תוכניות והערות ותגובות והשגות, והעתקים של מסמכים ואישורים וטבלאות ועוד ועוד ועוד. לא כולם בני מאה עמודים. יש גם יותר…
"אוי, שכחתי", המשיך. "מלבד העוררים, יש גם צדדים שלישיים וגם הם צריכים לקבל עותק או שניים או שלושה מכל ערימת המסמכים הזאת.
"ואחרי שאנחנו דנים, יש החלטות. אלה לא ממלאות עשרות עמודים. אבל גם אותן מדפיסים בהמון העתקים. ויש מי שהחלטת הוועדה אינה מוצאת חן בעיניו והוא מעתיק את כל הבקשה (מאה עמודים ומעלה) ואת פרוטוקול הדיון ואת ההחלטה ומגיש את כל זה לבית המשפט ומוסיף גם העתקים לצדדים אחרים ובוודאי שומר לעצמו איזה פרוטוקול או שניים"…
זאת אומרת, לדיון שלכם צריכים לחטוב איזה עץ – אמרתי.
"אתה חושב שיש לנו רק ערר אחד ביום? יש כמה כאלה. בשביל הוועדה שלנו צריך לחטוב כמה עצים".
נזכרתי בביקור שערכתי לפני שבועות אחדים בבית משפט השלום בהרצליה. בית משפט חדש, גדול ומפואר וכולו ממוחשב. "את כל כתבי הטענות צריך להגיש במחשב. לא מודפסים על נייר", אמר בגאווה סגן הנשיא, השופט מאיר שנהב.
תהיתי אם כך הדבר גם בבית המשפט הגדול בארץ, בתל אביב. היום שמעתי שעורכי הדין קיבלו הודעה שעם תום הפגרה, בעוד פחות משבועיים, הם יצטרכו להגיש את טענותיהם ואת כל המסמכים בדוא"ל. די להדפסות.
ישראל, מתברר, מצטרפת לירוקים. אנחנו חוסכים בעצי האמזונס.  

*נהר האורינוקו הוא הנהר השלישי בגודלו בדרום אמריקה ובין הגדולים בעולם. 

השיר ונצואלה, מלים דן אלמגור, לחן, משה וילנסקי, להקת בצל ירוק :

כי שם בנות בצבע שוקו
ותלבושתן – קליפות בננה,
מפזזות במחול מניאנה
בג'ונגל, בין עצי הקוקוס.
נשוט על פני האורינוקו
ונטייל לאמזונס,
שם נחשי האנקונדה
כשניים עשר וחצי מטר.
עם שתי שיניים ארוכות.
– מתים מזה?
– תוך שתי דקות! 

 

דודו טופז התאבד

כתבתי על דודו טופז כאשר נעצר:

  דודו טופז לא איש חשוב. הוא מאד ידוע, מאד מפורסם, אבל לא חשוב.  

http://www.notes.co.il/deckel/57088.asp

 

  דעתי עליו לא השתנתה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 20 באוגוסט 2009 at 21:53

    פקיד יקר, בהקשת מקלדת אתה כותב "שטויות גמורות". לא אכתוב כך על התגובה שלך.
    א. בית המשפט בהרצליה מתנהל ללא נייר, אלא על המחשב. השופטים, עורכי הדין והפקידים – קוראים.
    ב. ידידים שלי קוראים ספרים על צג המחשב. נכון, אני לא אוהב את זה.
    ג. אני לא אומר לאף אחד מה לעשות. גם לגבי הסבה מקצועית – אני לא הסמכות. כתבתי, כפי שהתחייבתי, על עניינים של יום יום. מה שראיתי סיפרתי. והמסקנות – כל אחד כפי יכולתו. יש מי שיסיק "שטויות גמורות". אולי זה אומר משהו עליו.
    חוץ מזה, מה דעתך להזדהות? אני חותם בשמי (ויש אפילו תמונה( ואתה?

  • פקיד  On 20 באוגוסט 2009 at 15:39

    אורן – קצת רגישות. לא כל אחד יכול לעשות הסבה מקצועית. מה יעשה איש בן 50 כשיקבל הודעת פיטורין?

  • אורן  On 20 באוגוסט 2009 at 14:26

    אני אגיד להם בדיוק מה שאמרתי לפועלים במפעל האזבסט: כדאי שתעשו הסבה מקצועית.

  • פקיד  On 20 באוגוסט 2009 at 12:12

    שטויות גמורות. אין שום הוראה להגיש מסמכים בבית משפט בדוא"ל. מי המציא את הדבר הזה?

    השימוש בנייר הוא נחוץ ואין בלתו. הקריאה מהמסך היא קשה לעיניים פי כמה מהקריאה מהנייר. אין שופט שיוכל להתרכז כראוי תוך כדי קריאת חומר ממסך המחשב. אין חברי ועדה שיוכלו לשבת מול המסכים ולדון בנושא רק על סמך מה שמופיע על המסך. זה לא מציאותי. ואשר לעצי האמזונס צריך לנטוע יותר עצים ולא להפסיק להשתמש בנייר. מה תגיד לפועלים שיפוטרו ממפעלי נייר כאשר כולם יקראו מהמסך?

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: