ספרים שלא אבד עליהם הכלח

בכניסה לספריות ציבוריות עומדת כוננית, ואולי שולחן, ועליהן מונחים ספרים שלדעת הספרניות אבד עליהם הכלח*. אני נוהג לחטט בערימות הספרים הזנוחים ומוצא שם מציאות.
הפעם, נפל לידי הספר משלי איסופוס, שיצא לאור לפני כמעט חמישים שנה בהוצאת מוסד ביאליק ירושלים. הספר, בתרגומו של שלמה שפאן עם ציורים מעשה ידי בצלאל שץ, הופיע בסדרת ספרי מופת מספרות העולם והעורך הכללי היה מרתין בובר.
שפת העבר ותמימות של פעם שוֹרוֹת על המשלים, המלווים בהסבר. שמא, הקורא לא יבין.
לא השפה של עכשיו ולא ההתחכמות של היום.
ספר של הנאה והנה דוגמא, משל ש"ט:

 

*כלח – מלה שמופיעה ארבע פעמים בתנ"ך ואין יודעים את משמעותה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 19 ביוני 2009 at 17:13

    אתה צודק, זה הביטוי הנכון. ראיתי זאת כשכתבתי את הדברים וחיפשתי אם יש הסבר למלה. אבל העדפתי את הנוסח המקובל.

  • יוסי דר  On 18 ביוני 2009 at 18:42

    נכון יותר לומר: אבד עליהם כלח (בלי ה"א הידיעה).

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: