מי זה בתמונה?

יצחק לוי, בן דודי, נפטר.
היה זה בן דודי היחיד מצד אמי, ששאר בני משפחתה נספו בשואה.
ביקרתי את אלמנתו, סוניה, ופגשתי את ילדיו, יונתן ונורית, והעלינו זכרונות וסיפורים משפחתיים. שיגרה עצובה של אחרי לוויה.
כרגיל, האלבומים מצהיבי-התמונות הונחו על השולחן ואנחנו הסתכלנו, בעיקר בתמונות הילדות שלי ושלו, כילדים במכנסים קצרים בפתח ביתם בגבעתיים. והנה נפלה עיני על תמונת סבי-סבו והאחיות של אמי, דודותי. תמונה שלא נשתמרה באלבומים שלי. זכרון נדיר למשפחה שאיננה.
פה ושם גיליתי תמונות מוכרות ועלתה על כולן תמונה של טנק. זכרתי אותו עומד בחצר מפעל "קדמה" בימי מלחמת השחרור. דודי, משה לוי, לקח אותי, כילד, לסיור במפעל המתכת שלו בתל אביב, שבו הרכיבו לוחות שריון על אוטובוסים ומשאיות שעלו לירושלים הנצורה. במפעל היה גם טנק אחד. בעיני הוא היה ענק והתרגשתי כשדודי התיר לי לטפס על הכלי המגושם.
זכרתי היטב את הביקור ואת הטנק. היום, ממרחק השנים, ראיתי כמה הזכרון מתעתע – מה שנראה עצום בעיני ילד קטן, נגלה בתמונה כטנק קטן ממדים עם תותח, הדומה בסך הכל למקלע בינוני. השתנו קני המידה.
סוניה דיפדפה עמי בעמודי הקרטון השחור והצביעה על תמונות בצבע ספיה חום: "אתה מכיר את אלה? אנשים אלה, מי הם?" יונתן ונורית הביטו מעבר לכתף, סקרנים.
לא יכולתי לעזור. היו אלה פנים של בני משפחה או חברים משכבר הימים, כאלה, שלא היכרתי.
הפכנו את התמונות – על גבן הצהבהב לא היתה תרשומת. לא היה סימן. כלום. אבד זיכרם.
לפני שנים אחדות, הורי השאירו לי את אלבומיהם. אז דיפדפתי והצטערתי. בתמונות הזעירות שאבא צילם במצלמת צייס ישנה, ראיתי את הורי מטיילים בארץ. ראיתי את חבריהם. הוא לא הגדיל את התמונות, אלא הדביק באלבום את הקונטקטים. ולא רשם בשולי הדף – מי ומה בהן.
הצטערתי, כי כבר לא היה לי את מי לשאול.
בצעירותי, לא התעניינתי בתמונות באלבומים המהוהים ובבית הספר לא היה פרוייקט שורשים. המורה לא שלחה אותי לשאול את הורי. כשהתבגרתי, החזקתי באלבומים עם תמונות חתומות בעיני. הזכרונות אבדו בתהום הנשיה, ואני כל כך רציתי לדעת.
היום אני מציע לכל מכרי המבוגרים – על גב התמונות החשובות שלכם כתבו מי בתמונה, היכן צולמה ומתי. בוודאי יהיה איזה נכד סקרן, שירצה לדעת על סבא וסבתא יותר ממה שבית הספר דורש. אולי הוא ירצה לשאול ולא יהיה את מי.

= = =

אבחנה:

"שם התגלה לו – גילוי מפחיד – כמה דומה הבעה שבעיני מטורף לארשת פניו של המחזיק בדעה נחרצת".
נתן שחם, "לב תל אביב", עמ' 33. הוצאת עם עובד, ספריה לעם.

= = =

מזייפים בתשלום

ידיעות אחרונות חשף את הטוקבקים-בתשלום, ששלחה ההנהלה של חברת החשמל. לפני הבחירות חששתי מן התופעה וכתבתי על השקרים הנפוצים בדוא"לים . נתקלתי בתופעות של תדהמה ואי אמון.

לא עוד.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שמוליק  On 28 במאי 2009 at 10:56

    הרעיון שלך – לרשום את נושאי התמונות ושמות המצולמים – מוצא חן בעיני. לא חשבתי על זה קודם.
    לעתים, הילדים שואלים אותי על תוכל התמונות ולפעמים – הנכדים מתעניינים.
    זה באמת חשוב.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: