מעריב – עתון שעתידו מאחוריו

הבדיחה במסדרונות מעריב היתה, שעופר אמר לאבא "תקנה לי עתון". אז אבא קנה לו עתון. בדיחה או לא בדיחה – עופר נמרודי הוא בעל מעריב. העתון החולה של המדינה, שהיה לי הכבוד לעבוד בו בשנים הראשונות של הבעלים הנוכחי.
כאשר עופר נמרודי הגיע לעתון ביום הראשון כמנהל, ליווה אותו צוות של מאבטחים. מן השער סילקו את מיכה, השומר הוותיק, וכל אחד מן העתונאים והעובדים נדרש להזדהות בפני שומרים חדשים וחמורי הסבר. היתה זו הרגשה מוזרה. לא נעימה.
יו"ר ועד העתונאים, שרה פרידמן, אמרה לבוס החדש: "מדוע שומרים? לא קבלנו אותך יפה?" כעבור יומיים, השומרים נעלמו כלעומת שבאו.
הצעד הראשון שעשה עופר היה חכם. הוא אמר לעורכים "עשו לי כזה" והציג בפניהם גליון של ידיעות אחרונות, המתחרה הגדול והמצליח. ואמנם, בכל בוקר ישבו ראשי המערכת והישוו את עמודי החדשות של שני העתונים ומעריב הלך ודמה לידיעות. המהלך הצליח והתפוצה החלה לדהור למעלה.
היו קיוסקים שהניחו את שני העתונים כשפניהם הפוכים וכמה מקוראי ידיעות אחרונות לקחו בטעות את מעריב. כל כך הם היו דומים. ידיעות התחכם והדפיס את הלוגו (המוקטן) גם על הדף האחורי שלו. שהקוראים יבחינו.
למען הסדר הטוב צריך להזכיר שעופר נמרודי לא ניהל את העתון לבדו. העורך הראשי של מעריב היה אמנון דנקנר.
אחר כך התחילו הפיטורים. במעריב לא עשו זאת בבודדת. הם פיטרו בגדול – גל אחרי גל. להנהלה החדשה נראה, כנראה, שמספיקים מעט צ'יפים וסביבם הרבה אינדיאנים. למה לשלם משכורות (לא גבוהות!) לעתונאים ותיקים, עתירי נסיון ובעלי ידע? אפשר להעסיק צעירים שאפתנים, שרוצים את התואר "עתונאי" ולשלם להם פרוטות. כך, בתקופתי האחרונה כעורך בעמודי "מעריב היום" ראיתי שגיאות בעמודים לפני ההדפסה. כשהראיתי לעורך המדור את השגיאות, קבלתי תשובה לקונית: "תשאיר את זה ככה"…
כן, זה נשאר ככה. וככל שפוטרו אנשים, הלכה התפוצה וירדה. נחשו למה…
אגב, בעת מסע הפיטורים הגדול, נפלטו גם עתונאים שעבדו בו עשרות שנים. חברים שלי פוטרו כשהגיעו לגיל 63-64 – כשנתיים לפני הפנסיה. האם יש סיכוי למצוא עבודה מסודרת בגיל זה עד שקרן מקפת תתחיל לשלם את חלקה? ספק רב.
לי עצמי קרתה "טעות", שאולי יש בה להצביע על מדיניות. כחודש לפני פרישתי, הוזמנתי לחדרי המנהלה ונתבקשתי לחתום על מכתב. היתה שם טעות בתאריך יום ההולדת – במקום 2 ביולי, נכתב 30 ביוני. "זה עניין של יומיים", הסביר לי בחיוך איש המנהלה.
הטעות עוררה את סקרנותי, מכיוון שאין זה סביר שזאת טעות של כתבנית גם ביום וגם בחודש. התקשרתי לאנשי מקצוע בתחום הפנסיה והם הסבירו לי: את העבודה תעזוב ב-30 ביוני ואת הפנסיה תקבל ב-1 באוגוסט. הטעות תעלה לך במשכורת של חודש.
המשכורת לא היתה מי יודע מה, אבל מי שחי ממשכורתו לא ישמח לגלות שחודש אחד נעדר. מיהרתי בטענות והאיש המחייך מן המנהלה שלח אלי את מזכירתו עם מכתב פרישה מתוקן. טעויות קורות גם בעתון ההגון ביותר.
אינני מכיר את העורכים, שנקראו להציל את העתון, ואינני יכול להעריך את המצב הכלכלי שלו כיום. אבל נדמה לי שצריך קסם כדי להציל עתון שוקע בתקופה שכל עתונות הדפוס מקרטעת. בינתיים אני יכול להציע רעיון, שאולי יהווה פריצת דרך: להקטין את העתון; להפחית את מספר העמודים; לבדוק מחדש את התוכן, כי הקורא המודרני הוא קצר רוח וחסר סבלנות. מי שקורא כותרות באינטרנט – איננו קורא כתבות ארוכות (ומשעממות) בפרינט. כן, מוטב פחות עתונאים במעריב מאשר עתון סגור ללא אף עתונאי אחד.
כאשר יקטן מספר העמודים, צריך גם להוריד את המחיר, כדי שאפשר יהיה להתחרות בחינמון ישראל היום.
ואז, אם יבוא איש רב קסם – אפשר יהיה להציל את מעריב.
עופר נמרודי ניסה כמה פעמים למכור את העתון. לטובתו, כדאי שיצליח.
= = =
אחרי שכתבתי את הדברים על מעריב, מצאתי את סקירתו של אורן פרסיקו על ספר של פרופ' ג'וזף קמפבל, שסוקר את ההיסטוריה של העתונות הצהובה. הספר יצא לאור ב-2001 ובו נאמר: "
בשנת 1900, למשל, כבר נשמעו במדורי הברנז'ה של התקופה תלונות על כך שעיתונים מוותרים על העסקת עיתונאים ותיקים ובעלי ניסיון, ומעדיפים לגייס כתבים צעירים המוכנים לעבוד תמורת משכורות מגוחכות"…
על כך אמר קוהלת שאין חדש תחת השמש.

הקישור: 

 ועוד מצאתי באותו הקשר באתר של וואלה ברנז'ה ידיעה טריה: הצהובון הבריטי סאן נמכר החל מהשבוע  באזור לונדון ב-20 פני בלבד (כ-1.50 שקל). זו הוזלה שנייה של העיתון בתוך פחות משנה. הוזלת העיתון בבירת הממלכה עשויה לגרום למלחמת מחירים בזירת הצהובונים.
מעריב עולה 4.80 ש"ח.
אם הרעיון טוב לסאן הבריטי, אולי הוא מתאים גם למעריב הישראלי.
http://b.walla.co.il/?w=/3052/1486607  
 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליאורה  On 19 במאי 2009 at 17:31

    גם אני חושבת שקיצוץ מספר העמודים וקיצוץ מחירו של העיתון ייטיבו עם מעריב. ועוד משהו: עורך חדש שיכבד את העיתונאים שלו ויאהב אותם. זוכרים את הביטוי "משפחת מעריב"? זוכרים כיצד טלפנו אליכם הביתה כשהייתם חולים ודאגו לשלוח לכם עיתון? זוכרים שלוי יצחק הכיר את בני זוגכם ואת ילדיכם? שהבאתם את הילדים למערכת בכל חופשה?
    היתה מוטיבציה אדירה לעשות עיתון טוב – ועשינו עיתון טוב

  • בןבן  On 16 במאי 2009 at 22:44

    העניין הוא לא מה בעתיד או מה בעבר. העניין שהוא שמדובר בעתון שהוא חולה סופני, שדינו כבר נחרץ. עכשיו זו רק שאלה של זמן…

  • יאיר דקל  On 16 במאי 2009 at 10:39

    אינני יכול להצביע על מועד מסויים שבו התחילה ההתדרדרות. ניסיתי לברר ואיש לא יכול היה לאשר את המידע בצורה מדוייקת.
    לדעתי, זה היה תהליך שאין לו מועד מדוייק.
    אני מאמין שניהול לקוי ועורך לא מתאים – עשו את העבודה.
    לצערי.

  • TBV  On 15 במאי 2009 at 19:29

    ברשימות מוצאים כמעט מדי יום כתבות יותר מעניינות מאשר בכל העיתונים ביחד.
    תתחילו להפנים את זה.

  • אסתי  On 15 במאי 2009 at 17:35

    כדאי מאוד למעריב לחזור למה שהיה לפני שנות דור (כשההורים שלי קראו אותו) ולתפוס את מקומו של הארץ שהפך לסמרטוט שעוטף את דמרקר.
    יש קהל גדול בחוץ שאין לו היום מה לקרוא כי חטפו לו את הארץ והוא צמא למשהו תרבותי וחכם וביקורתי ועמוק.

    אז אם מישהו קורא אותי שם במעריב – זה הזמן לגייס לשורות העיתון את שחר אילן ורותי סיני ושאר עיתונאים מבריקים שנשלחו הביתה ע"י רולניק ושות, להוסיף להם את מה שנשאר מהגוורדיה המקצוענית של רחוב שוקן ולהשאיר את ארי שביט לנהל את העיתון יחד עם אלפון & ליסה פרץ.

  • יוסי דר  On 15 במאי 2009 at 16:13

    תקן אותי יאיר אם אני טועה: קו פרשת המים שממנו החל מעריב להדרדר היה ביום פרישתו של אמנון אברמוביץ' שגילה שמצותתים לשיחות הטלפון שלו.

  • יענקלה  On 15 במאי 2009 at 14:46

    למען הדיוק: כשהתוודע נמרודי לועדי העובדים של מעריב: מערכת, דפוס ומנהלה,מיד אחרי שהעתון עבר לידיו;למיטב זכרוני אמר:
    "רציתי צעצוע עיתון ואבא שלי קנה לי אחד במתנה"

    באותה פגישה שבה הציג את עצמו היה די נחמד. המשפט האחרון שלו – שנאמר כבדרך אגב ובנון-שלנטיות – הלם בוועדים כמו אלה מסומרת."וכן נצטרך לפטר 120 עובדים"
    איני בטוח אם המספר ממש מדויק אבל היה מדובר ביותר ממאה עובדים.אולי 108

    להזכיר: עד אז לא היו פיטורים קבוצתיים בעתון הנפוץ במדינה, הגם שהיו לו ימים קשים מאד הרבה לפני בוא "הגואל" שקיבל צעצוע מאבא.

    מאד הרגיז הסיפור של ה-30 ביוני.

  • יאיר דקל  On 15 במאי 2009 at 13:25

    אבי, תודה.
    תיקנתי את הכותרת
    דודו, תודה רבה. אני מקווה שיקרה משהו טוב למעריב

  • דודו  On 15 במאי 2009 at 13:10

    אחרת לא יהיה עיתון שמן – ולא רזה.

  • אבי  On 15 במאי 2009 at 13:03

    למיטב זכרוני, מעריב כונה "העיתון הנפוץ במדינה". "העיתון של המדינה" זה עיתון אחר.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: