יצחק רבין לימד אותנו

לפני חודשים ספורים ביקשתי לבקר במרכז יצחק רבין – במבנה המפואר שעל הגבעה ברמת אביב. הגעתי למקום ולא ניתן לי להיכנס ואמר מי שהיה בכניסה: "עדיין אין מה לראות. מכינים".
הסתכלתי היום באינטרנט ומצאתי שלמרכז רבין יש אתר יפה ובו ניתן הסבר: "פעילות המרכז מוקדשת להנצחת זכרו ופועלו של יצחק רבין ולבחינת הלקחים שעל החברה הישראלית להפיק מהרצח, מנסיבותיו ומהשלכותיו…"
הרבה מדובר על "מורשת יצחק רבין" ולא הבנתי מהי אותה מורשת של ראש ממשלה (שהיה מצויין בכהונתו השניה), ששירת כרמטכ"ל, היה שגריר בארצות הברית, חבר כנסת ואיש פוליטי. הוא עשה רבות, אבל לכדי "מורשת" – זה לא מספיק.
אז קרה הדבר הנורא ובישראל נרצח ראש ממשלה.
לפני ימים אחדים הוקרן בערוץ 8 הסרט התיעודי על יחסי יצחק רבין ושמעון פרס – שני היריבים הנצחיים שנידונו לפעול ביחד. הסרט הזכיר לי נשכחות וגם האיר לי את מורשת יצחק רבין. בעיני – היא המורשת האמיתית של האיש, שאותה אנחנו צריכים ללמוד ולאמץ: יצחק רבין התפטר!
הסרט סוקר, בין היתר, את פרשת הדולרים, שהביאה להתפטרותו מתפקיד ראש הממשלה. העתונאי דן מרגלית (אז כתב הארץ בארצות הברית) שמע מאנשי השגרירות, שללאה רבין יש חשבון דולרים בבנק אמריקני, דבר שהיה אז בלתי חוקי.
פקידת בנק חרוצה סיפרה לאנשי השגרירות שלאשת ראש ממשלת ישראל יש חשבון בסניף. היא רצתה לשכנע אותם שהבנק אמין ומתאים גם להם לפתוח בו חשבונות. דן מרגלית הפקיד 50 דולר בחשבון של לאה רבין והשאר היסטוריה.
תאמרו, מה רבותא? מה המורשת הזו שאתה מתפעל ממנה? לראש הממשלה היה חשבון בלתי חוקי בבנק.
חזרתי וראיתי בסרט בערוץ 8 את הופעתו של יצחק רבין בטלוויזיה (אז היה ערוץ אחד בלבד) ובשידור הודיע: האחריות היא שלי ושל אשתי. האחריות משותפת.
הוא לא אמר "לא ידעתי". הוא לא גייס את מיטב עורכי הדין כדי שימצאו צידוקים משפטיים או תירוצים "מוסריים" כדי להוציא אותו זכאי. הוא לא ניסה ליצור רוב בכנסת כדי לשנות את החוק (רצוי, למפרע…). הוא לא שלח אנשי יחסי ציבור לטמטם את הציבור באמצעות עתונאים-מטעם. הוא התייצב נוכח פני האומה ואמר: "אני אחראי".
יצחק רבין לא ברח מאחריות ולא הטיל אותה על אחרים. הוא ידע שבכך הוא מסיים את הקריירה הפוליטית שלו. הוא האמין שאין לו סיכוי לחזור לראשות המפלגה ובוודאי לא לראשות הממשלה. ובכל זאת התפטר.
אני מסתכל על היעדר הנורמות של ראשי הממשלה הנחקרים שלנו. לא אחד ולא שניים. אני רואה את ההתחמקויות המבישות של ראשי המדינה, חברי כנסת, שרים, נשיא… לראות ולהתבייש. לעומתם, ניצב יצחק רבין כמגדלור של הגינות. של אחריות. של מנהיגות.
זו, בעיני, מורשת רבין האמיתית.
איך ניתן להציג ערכים אלה במוזיאון – אינני יודע. אבל אני מאמין שצריך לחנך לאור ערכים. לאור ערכים כאלה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח מופתע  On 5 במאי 2009 at 20:08

    סוף סוף, לאחר חיפושים ממושכים ונאומים אין ספור, ככלות שנים של פסטיסלי זכרון
    נמצאה המורשת האבודה

    לדעתי צריך לקבוע עוד יום לכבוד מציאת המורשת, לעטוף אותה יפה ולשים אותה בארון זכוכית בבנין הענק

  • קלרה  On 5 במאי 2009 at 12:52

    וטוב מאוד שהוצג כל המידע על הנסיבות, התהליך, המשפיעים והתוצאה.

    כותב הרשימה הבהיר את העובדה שלא נמצא בסיס ל"מורשת" והוא שמח לבשר "שהמורשת" נמצאה על ידו [סוף סוף]

    לדבריו, "ההתפטרות" היא היא המורשת.

    כמובן שהצטערנו להבחין גם עפ"י התגובות לרשימה שאנחנו לא יכולים להרדם על זרי הדפנה של המציאה החדשה.

    גם "ההתפטרות" אינה "מורשת".

    ההתפטרות יכולה לשמש דוגמה אך היא אינה מורשת.

    ניתן לסיסמת "המורשת" להמשיך לדהור ולהדהד בתקוה כנה שאולי מישהו בעתיד יצליח לסמן לה את המטרה.

  • יאיר דקל  On 5 במאי 2009 at 8:53

    יוסי דר, עשית מחקר מעמיק על נסיבות ההתפטרות. לנגד עיני עמדה ההתפטרות עצמה.
    לכל פעולה (של ראש ממשלה ושל כל אדם) קודם תהליך ואפשר לנתח את התהליך ולפרש את האירועים פירושים שונים ומנוגדים.
    נראה לי שההחלטה הסופית של רבין היא שראויה להיזכר. במיוחד לאור (או לחושך) ההחלטות של יורשיו.
    שר האוצר היה יהושע רבינוביץ.
    לדני בלוך, תודה.

  • דני בלוך  On 4 במאי 2009 at 16:49

    התגובה שלך לא שינתה את דעתי וההסבר של אהרון תמוז הוא מטופש.

  • אהרון תמוז  On 4 במאי 2009 at 15:30

    רבין ז"ל ציפה שבבחירות ב 1977 מפלגת העבודה תיפול והתפטר כדי שפרס יספוג את הבוץ

  • קלרה  On 4 במאי 2009 at 10:35

    לדעתי התגובה שלי איננה עלובה משום שהיא הרחיבה ודייקה בעיקרה של הרשימה שעסקה בנורמת הפסקת תפקידו של המנוח יצחק רבין.

    הרשימה ניסתה להלל את נורמת "ההודאה" וההתפטרות ואני ביקשתי לתת את הדעת ולעיין מחדש בקידוש ההתפטרות וההודאה תוך הסתמכות על המידע שהתפרסם על אישיותו והתפטרותו של המנוח במקרים אחרים וקודמים.

    לא היה מקום לבקר את התגובה שלי כאילו היא פגומה, כאילו שאם לא נרשם בה הלל ותשבחה על פועלו או השוואה לראשי ממשלה, היא עלובה.

    לדעתי היא היתה קצרה, ממוקדת, מנומקת, מדוייקת, כולה אמת מוחלטת, וכתובה בלי שגיאות כתיב.

    לעיניין ההישגים של המנוח שפרשת לרבות שיקום צה"ל:

    אנצל הזדמנות זו להביע דעתי שלציבור האינטילגנטי נמאס לדעת שאחרי כל פעולת תגמול ופעולה צבאית ומבצע ומלחמה ממהרים ראשי הממשלה להתגאות שהם עוסקים בהצלחה בשיקום הצבא.

    עד המחדל הבא, עד ראש הממשלה הבא,,,

  • יוסי דר  On 4 במאי 2009 at 10:27

    נכון שרבין התפטר, אבל מניעי ההתפטרות היו קצת שונים:
    היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, התעקש להגיש כתב אישום גם נגד יצחק ולאה רבין כאחד.
    רבין לא התפטר מיד, אלא קיווה לגמור את העניין בכופר.
    שר האוצר דאז, יצחק רבינוביץ, הודיע לברק שהוא מפעיל את סמכותו וסוגר את התיק בכופר.
    ברק הודיע לו שהעניין לא יעבור כיוון שתוגש נגד ההליך עתירה לבג"צ.
    רבינוביץ' השיב לברק שאף אחד לא יגיש בג"צ.
    ואז ברק בישר לרבינוביץ', שאם אף אחד לא יגיש בג"צ – יגיש הוא עצמו, ברק, בג"צ (מבחינה משפטית ציבורית האיום הזה של ברק היה פשוט מדהים).
    רבינוביץ' ויתר.
    רבין עדיין לא התפטר והפעיל שליחים שונים לדבר על לבו של ברק לסגור התיק בכופר, אבל ברק התעקש ולא זז מעמדתו.
    ברק נימק התעקשותו מסיבות שונות – בין היתר בכך שהתברר לו שלאה רבין עוסקת – באמצעות גיסה שהמתגורר בארה"ב – בהשמדת מסמכים הנוגעים לחשבון הבנק.
    ואז, בעת שרבין ואשתו היו במסוק בדרכם מארוע כלשהו בעין גב, הודיעו להם אל המסוק שברק החליט להגיש כתב אישום.
    דב גולדשטיין, שכידוע היה מאד מקורב לרבין, מספר, שלאה רבין ממש התמוטטה וניגשה אל דלת המסוק…
    כשראה רבין שכלו כל הקיצים, הוא החליט להתפטר (או יותר נכון, להודיע שהוא אינו מועמד בבחירות הקרובות וכו' וכו'), ויצא לחופשה כשאת מקומו עד הבחירות (והמהפך!) ממלא פרס.
    ורק אז הודיע ברק, שבעקבות הסתלקותו של רבין הוא החליט לוותר לו על כתב אישום, והטיל עליו כופר של 15 אלף לירות. ברק נימק הדבר – ושר המשפטים דאז חיים צדוק הצדיק הנימוק – בכך שבהסתלקותו העניש רבין את עצמו די.
    נגד לאה רבין הוגש כתב אישום, והשופט המחוזי דב לוין (בית"רי – לימים שופט עליון) העניש אותה קשות: 250,000 לירות קנס (משהו כמו דירה 3 חדרים באותם ימים) וכמדומני גם מאסר על תנאי.
    אבל האמת שגם ברק לא היה צדיק תמים: זמן קצר לפני גילוי החשבון שקל רבין לפטרו בעקבות התנהלות אהרן ברק בפרשת אברהם עופר המנוח (כמשפטן אני אומר שאהרן ברק גרם לאברהם עופר עוול לא יכופר – אבל זהו כבר סיפור אחר).
    כלומר מה שקרה הוא שברק קיים כאן את המצווה: "הבא לפטרך השכם לפטרו".

    מיותר לציין שאני אוהב את רבין, והארוע הנ"ל לא גורע ממנו – לגבי דידי – כהוא זה.

  • גיל  On 4 במאי 2009 at 9:15

    רק תיקון קטן: עד כמה שידוע לי רבין לא ממש התפטר, אלא יצא לחופשה כי גם הייתה אז בממשלת מעבר שאי אפשר היה להתפטר ממנה.

  • דני בלוך  On 4 במאי 2009 at 9:01

    לקלרה – איזו רמה עלובה של תגובה. אפשר לבקר ומותר את טעויותיו של רבין, ואיזה ראש ממשלה, לא טעה אבל אי אפשר להתעלם מהישגיו גם כאיש צבא וגם כמדינאי. ודווקא אציין הישגים בקדנציה הראשונה: תחלית תהליך השלום עם מצרים, רפורמות כלכליות, בלימת האינפלציה, שיקום צה"ל, מבצע אנטבה.

  • קלרה  On 4 במאי 2009 at 8:32

    ליצחק רבין יש הסטוריה ידועה של לשבור ולהישבר.

    לפני מלחמת ששת הימים נשבר והודה שאינו יכול לשאת עוד באחריות ובתפקיד.

    אח"כ נשבר והודה והודח בגלל הדולרים,

    אח"כ ביקש לשבור ידיים ורגליים של אחרים, כדי לשבור אותם,

    אין כאן מגדלור של הגינות אלא של שבירות.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: