יש ישראלים שרוצים להיות פראיירים

זה נשמע כמו כפירה בעיקר, אבל יש ישראלים שרוצים להיות פראיירים. רוצים שיסדרו אותם. אוטמים אוזניים כאשר מנסים להגיד להם: מטעים אתכם!
סוזן בויל, הסקוטית הלא-מטופחת בעלת הקול האדיר, הזכירה לי נשכחות. זה היה כשצוללת דקר נעלמה וכל המדינה המתינה בדריכות לבדל שמועה, לקצה חוט, להודעת בשורה. לאחר ימים אחדים פרצה בארץ כאש בשדה קוצים שמועה: הצוללת נתגלתה והיא אמורה להיכנס בשעה 3 לנמל חיפה. כולם רצו להאמין, גם אני, שהייתי כתב עתי"ם בבית המשפט וגם שוקה כהנא שהיה כתב מעריב במקום. התקשרנו בהתרגשות למערכות והתשובה שקבלנו היתה מאכזבת: שמועת שוא.
באנו אל הפקידים במזכירות בית המשפט ואמרנו להם: הידיעות לא נכונות. הצוללת לא נמצאה.
התגובה שלהם היתה מפתיעה: הם לא האמינו לנו. הם העדיפו את השמועה.
למה הזכירה סוזן בויל את הצוללת דקר? כי אנשים לא רוצים לדעת את האמת. לא מאמינים.
מפה ומשם שמעתי שהסדרות ה"אמיתיות" בטלוויזיה לא כל כך אמיתיות. שהריאליטי איננו ריאלי ובחירת הכוכבים בעזרת סמסים לא כל כך נכונה וגם השופטים בתחרויות לא כל כך אובייקטיביים. בקיצור: סיפורים למשרתות. אבל אנשים אוהבים להאמין.
אחרי שסוזן בויל זכתה למיליוני צפיות ביו טיוב, כתב שי גולדן בדה מרקר את מה שאני חשבתי: הגילוי של "סינדרלה" מזוייף! http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20090423_1080207

מכיוון שאני אוהב לדעת את האמת – אזי סיפורי אגדה לחוד וחדשות אמת לחוד. גם סדרות ריאליטי רצוי שתהיינה אמיתיות, להבדיל מסרטי הוליווד. כתבתי לעמיתי הדוא"ל שלי קטעים ממאמרו של שי גולדן: "כשעלתה סוזן בויל, מתנדבת בכנסייה, שמעולם, נדמה, לא התאפרה או טיפלה בשערה ופצחה בשיר, וזה נראה למתבונן מהצד כאילו ירבוע עבר בסביבה ופתאום נהפך למריה קאלאס. זה היה האימפקט של הרגע הטלוויזיוני. מהמם בעוצמתו, אין להכחיש… אבל רק מישהו מאוד נאיווי, מאמין שסיימון קאוול וחבריו לפאנל לא ידעו בדיוק מה עומד להתרחש…
"רק אדם כזה מאמין שסוזן בויל לא עשתה לפחות חזרה אחת לפני ההופעה ושכמה עשרות אנשים האזינו לה שרה וידעו בדיוק מה עומד להתרחש. כן, כולל סיימון קאוול וכולל השופטים האחרים… מישהו מעלה בדעתו שמפיק התוכנית לא יידע מה עומד להיות משודר בה?"…
העברתי את המידע והופתעתי מן התגובות. אנשים משכילים, אנשים שעשו דרך בחיים, ישראלים שייהרגו על שווה פרוטה כדי לא להיחשב פראיירים – לא רוצים להאמין שמשטים בהם.
כתבו לי בדוא"ל אחד: "התגובה הספונטנית של גיחוך ואחר כך התרגשות – לא נראתה מפוברקת. דברי הביקורת מזכירים לי את האנשים, שתמיד ימצאו משהו לבקר היות וקשה להם לפרגן לאחרים"…
ותשובה אחרת: "אני לא בטוחה, שהבחירה במונח 'בלוף' קולעת למטרה ואפילו מניפולציה נראית לי חזקה מדי… החברה הגלובלית צמאה לגלות אחת לכמה זמן ג'יי קיי רולינג או סוזאן בויל. זה 'רעב' שמגיע בגלים, במיוחד בעידן המשיגנות של ימינו"…
תגובה שלישית: "ברור לי שחבר השופטים ידע על מתחרה מבוגרת ולכן הרשו לעצמם להיות ציניים. ההפתעה שלהם הייתה אמיתית ביותר – לדעתי. שי גולדן כותב רק מה שהוא חושב איך זה קרה. שיסלח לי שאני לא קונה את ההסבר".
לפני זמן לא רב פרסם ידיעות אחרונות כתבה גדולה על סידרת הישדרות, שלא צולמה באיים וחלק מן התיאורים בה לא היו מדוייקים כלל. אבל גם את ההסבר הזה לא כולם קנו.
מסקנה, האמונה שהישראלים לא מוכנים להיות פראיירים – היא רק "ריאליטי".

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 3 במאי 2009 at 21:36

    אהרן תמוז,
    תודה רבה על צירוף הקטע המוסיקלי המצויין.
    אבל אין לו קשר להצגה שהיתה בכוכב נולד הבריטי.
    ואני ניסיתי להציג דווקא את הרצון לא לדעת את העובדות והסיפור של סוזן בויל שימש לי דוגמא בלבד.

  • אהרון תמוז  On 30 באפריל 2009 at 14:33

    היא לא מלכת היופי

  • יאיר דקל  On 30 באפריל 2009 at 11:49

    קורינה, תודה
    אין ספק שהקהל לא ידע והקהל באולם ובבית נהנה מסיפור מרתק. השופטים – ידעו ושיחקו משחק.
    הדגשתי את העובדה שיש אנשים שאינם רוצים לדעת את העובדות. הם אותם ישראלים שרוצים להאמין לפוליטיקאים שקרנים.

  • קורינה  On 29 באפריל 2009 at 19:58

    אין ספק שלתחרות זו פונים מאות, אם לא אלפים, שמתקיים סינון קפדני – כך שוודאי כישוריה הווקאליים של סוזן בויל לא היו בגדר סוד אצל המושכים בחוטים – כולל לפחות יו"ר השופטים.
    אבל הקהל, האם הוא ידע מראש?

    ההיגיון אומר שהקהל לא ידע.
    האם הקהל היה מגיב בבוז לולי השאלות המתנשאות של השופט?

    כך שהמקרה מעיד פעם נוספת על הקלות שבה קבוצה של אנשים, כל אחד מהם אולי חכם יותר, אך כעדר הם נסחפים ונתונים למניפולציה כחומר בידי עיתונאים ו/או ליברמן-ביבי ודומיהם בעבר, בהווה ובעתיד.

    זה המשל וזה הנמשל.
    שבמקרה זה הומחש בשדות היופי והנעורים או העדרם הלא-יסולח.
    עוד יש שדות רבים לחרוש.

  • כרמלית  On 29 באפריל 2009 at 10:01

    אז מה, יש כאן דרמה מתוזמנת מראש, ובכל זאת סוזן בויל מרגשת.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: