סרי לנקה – אחות תאומה

יורם גלין ותלמה סטקלוב נסעו לסרי-לנקה. ישראלים, שמוכנים לנסוע לארץ מוכת מלחמה (טמילים) ראויים להוקרה ואילו ישראלים שאינם טסים לציילון, ראוי שיידעו משהו על הארץ התאומה לנו (מחבלים). קבלתי רשות להציג מעט מרשמיהם.
מספר יורם גלין: סוכן הנסיעות כתב לי, שהמכונית היא "recently registered". לא ידעתי ש-recently בסרי-לנקאית זה 2001. המכונית הייתה כמעט חדשה – רק 170,000 ק"מ, קרוב לוודאי לאחר זיוף הספידומטר. למחרת, כשהיה לנו נקר בגלגל, גילינו שיש בה גלגל רזרבי, אבל הוא מתאים לרכב אחר ואין דרך להרכיבו.
סרי-לנקה היא כמו הודו, רק קצת פחות. רק בדבר אחד היא הודו פלוס: בחריפות המזון ובתיבוליו המשונים. מכיוון שעם האוכל ההודי איננו מסתדרים, לכן, הצטיידנו בשתי עוגות, בכמות מסחרית כמעט של אגוזים, שקדים ופירות יבשות, בפריכיות אורז ובבייגלעך ואלה שימשו אותנו ב-17 מתוך 19 ארוחות צהרים. לא טעמנו, אפילו פעם אחת, את ה-rice and curry, שעליו גאוות סרי-לנקה. זה כמו להיות בפריז מבלי לאכול באגט או לעזוב את וינה מבלי לטעום שניצל. אנחנו די מתביישים, אבל עדיף להתבייש מאשר לסבול מבעיות עיכול.
סרי-לנקה, רפובליקה בת 21 מיליון תושבים, ששטחה פי שלושה מזה של ישראל. סרי-לנקה הפכה למדינה עצמאית 100 ימים לפני ישראל. שפתם היא סינהאלית שאין לה אח ורע בשום שפה אחרת בעולם.
כ-10% מהתושבים הם טאמילים, דוברי שפתם של כ-66 מיליון תושבי דרום הודו. חלקם הובאו לאי על-ידי הבריטים במאה ה-18 כעובדים זרים במטעי התה. בנוסף לשני אלה יש לא מעט מוסלמים, שהם צאצאי סוחרים ומתנחלים ערבים, שהגיעו הנה כבר במאה השמינית. לא תאמינו, אבל לא היו ואין יהודים.
נאמנים למסורת עתיקת יומין נוהגים הסינהאלים והטאמילים לשחוט אלה את אלה מזה כ-1,500 שנה, אך באופן רשמי ומסודר הם עושים זאת, ביעילות מזעזעת, מזה כ-25 שנים."הנמרים הטאמילים"דורשים עצמאות בחלק הצפוני והמזרחי של האי ועושים פיגועים, שאלה של החמאס והג'יהאד יכולים להיחשב כחובבניים לעומתם. כוחות הצבא מגיבים במעשי טבח המוניים באוכלוסיה הטאמילית.
קולומבו קיבלה את פנינו כעיר במצור: רחובות העיר מתחלקים לארבעה סוגים: יש מעט החופשיים לתנועה, תוך נוכחות צבאית/משטרתית בולטת. ברחובות אחרים יש גדרות תיל ועמדות מקלעים. באלה המשך התנועה מותנה בביקורת ביטחונית קפדנית לגבי המקומיים, בעוד אנחנו, בשל דלות דמיוננו למחבלים טאמילים, מורשים לחלוף על פניה. בסוג השלישי – גם אנחנו נאלצים לעבור ביקורת ביטחונית, דומה לזו שבנתב"ג (רק בלי השאלות המטומטמות). ולבסוף, יש "אזורי ביטחון מיוחדים" שאליהם אין כניסה כלל.
קולומבו עצמה רחוקה מלהיות עיר יפה ולכן גם אינה יעד תיירותי, אלא למעבר בלבד.
אך טבעי שבמדינה ברוכת מקדשי בודהה מקדשים הינדיים, מסגדים וכנסיות – יתרחשו ניסים, כדוגמת נס התיק. בדרכנו הארוכה והמייגעת (כל דרך בסרי-לנקה היא ארוכה ומייגעת) מקולומבו לאנוראדהאפורה, עצרנו במקדש בודהיסטי. לאחר ביקור בו המשכנו בדרכנו ובפתח מלוננו, אליו הגענו ממש עם שקיעת החמה אני מגלה שתיקי נעדר. דלי תקווה למצוא את התיק, שבו כמעט כל כספנו, שני כרטיסי אשראי וכרטיסי טיסה, אנחנו נוסעים 36 ק"מ חזרה ומוצאים אותו במקומו, שמור על-ידי כלב מקדשים, קרי – כלב בגודל בינוני, רזה להחריד וקצת מצורע בעל התנהגות אדישה עד קטטונית. כלבים אלה מאכלסים בהמונים, לעתים בחברת קופים, את המקדשים.
חזרנו למלון כדי לחגוג את הנס בארוחת ערב. השבענו את המלצר והטבח לבל ייתוספו לבשר ולדגים כל דבר שהוא תבלין. על מלח שכחנו לדבר. כדי שנקבל תמורה מלאה בעד כספנו הכין לנו הטבח מנת מלח מתובלת בדג ומנת מלח מתובלת בבשר. ראמה, סיטה ומלך הקופים האנומן הינם עֵדי, שמימי לא אכלתי משהו מלוח כל כך.
סרי-לנקה היא כמו הודו, רק פחות: היא פחות מלוכלכת, יש בה פחות עוני וממילא פחות קבצנים, היא פחות צפופה ופחות רעשנית. אבל היא גם פחות אקזוטית ופחות צבעונית.
הדעה הנפוצה, כאילו נוהגים בסרי-לנקה בצד השמאלי של הכביש ועוקפים מימין, אינה מבוססת. כאן נוהג כל אחד – ובעיקר עוקף – איך שבא לו. מקובל, למשל, שרכב, שצריך לעצור כעבור 30 מטרים, יעקוף ויחתוך את זה שלפניו ואז יבלום בחריקה. הצפירה בסרי-לנקה היא חובה מוחלטת. המקומיים גם מקפידים לאותת כל הזמן. אז מה אם אין כל קשר בין האיתות לבין פּניה או המשך נסיעה?
מחוץ לכביש, הסרי-לנקאים הם עם עצל להפליא, ברובו לובש חצאיות, בד"כ דל אינטליגנציה, אך חביב, שקט, חייכני, צנוע ומוכן לעזור. האופטיקאי, שתיקן לי את מסגרת המשקפיים שהתפרקה, לא רק סירב לקבל תשלום, אלא אף טרח ללוות אותנו לחנות ספרים גדולה (שבה לא הייתה מפה של האי, אבל זו כבר לא אשמתו). אולם דלה התועלת מהרצון הטוב: כשאומרים שמאלה זה בדרך כלל ימינה וקילומטר זה משהו שבין 300 ל-10,000 מטרים. אפשר היה לסמפט עם זה, אילולא המוני הרמאים והעלוקות.
במשך יום אחד פגשנו לא פחות מארבעה אנשים, שבמקרה יש להם כמה שעות פנויות וברוב מזלנו בדיוק עכשיו מתקיים "כאן מעבר לפינה" פסטיבל גדול עם פילים (מספרם משתנה לפי הנוכל). למרות ניסיון הודו שוב התגלינו כפראיירים. עשינו סיבוב בטוק-טוק, הראו לנו פיל מפוחלץ ופיל חי בפארק (זה היה, כנראה, הפסטיבל). למרות מחאותינו, דרש ה"מדריך" את שכרו של נהג הטוק-טוק בסכום שבו יכולנו להעסיקו מבוקר עד ערב.
בכל אתר תיירות, עם עצירת הרכב, מקבל את פניך צעיר, אשר מבלי לשאול להסכמתך יוצא עמך לדרך. הדו-שיח מתנהל בדרך כלל בערך כך (נוסח מקוצר):
אנחנו: תוד
ה רבה, אבל איננו זקוקים למדריך.
הוא: אני לא מדריך. אני רק עובד כאן ורוצה לעזור לכם.
אנחנו: תודה, אבל איננו מעוניינים בעזרה. אנחנו רוצים להיות לבד.
הוא: לא טוב שתהיו לבד, בגלל הכלבים ו/או בגלל הקופים. אחרי הפעם החמישית, שהוא מתבקש להניח לנו, הוא מוכן לפשרה – לקבל תשלום בעד שמירת המכונית (ע"ע: דמי חסות).
כפי שאתם מבינים, הסרי-לנקאים אינם ספל התה שלי. ואם בתה מדובר, הרי זה הציילוני המפורסם הינו רע ביותר, אם כי טוב בהרבה מהקפה הנורא (מזל שאפשר גם לא לשתות), להבדיל מהמטעים, היוצרים נופי טרסות יפהפיים.
גם שקיעות, כמו אלה של סרי-לנקה טרם ראינו במקום אחר בעולם.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רמי  On 21 בינואר 2012 at 19:16

    אני מקווה שגם את פסקי הדין שלו ,יורם גלין,שופט בדימוס,אליל נעורי כשהלכתי לראות משפטים בתור צופה מהספסל,הוא מתבל בהומור וציניות.

  • יאיר דקל  On 9 באפריל 2009 at 19:43

    אתחיל בסוף – לגרשון מלמד:
    אני חושב שיורם כתב בהומור על הנסים. עד כמה שאני יודע אין הוא מאמין בכאלה. לפיכך, אין כאן חילוקי דעות.
    לנובמת –
    כל מי שאומר משהו על יהודים הוא גזען? חלק מהדברים שאומרים על עמנו הם, לצערי, נכונים.
    שנית, העובדה שיש בעולם גזענות ואנטישמיות איננה מונעת להביע דעה, אפילו היא לא סימפטית.
    אם יורם מעריך את הסרי-לנקים כעצלים – איננו צריך לכתוב זאת? מדוע?
    אני לא בעד פוליטיקלי קורקט. אני בעד נימוס בלבד. זה לא אותו דבר

  • גרשון מלמד  On 9 באפריל 2009 at 18:35

    ולגבי זה שהתיק נשאר במקומו – אין צורך למהר ולתלות את הנס באלים. אם היית קצת יוצא מהיוהרה אולי היית רואה שיש גם דברים שאפשר ללמוד מהם. לדוגמה, לא לגנוב.
    (לא הייתי בסרי לנקה, אבל הייתי בהודו, ומספר פעמיים יצא לי לשכוח דברים יקרי ערך, לחזור ולמצוא אותם בדיוק כפי שהשארתי. אחר כך כבר תפסתי אומץ ובמקום להיסחב עם התיק השארתי אותו בתחנות אוטובוס וכו'. לא נגנב…)

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 באפריל 2009 at 15:36

    נובמת…

    ואם אכתוב למעלה שמוליק משה או ינקלה אז פתאום כן תהיה לי נוכחות פיזית בעולם הוירטואלי…
    זה לא חשוב…

    מה שחשוב זה שהמשפט שצטטתי הוא גזעני, ולא נמצא במישור של הבעת דיעה.
    אני לא מכיר אותך, ולא את זה שכתב את המשפט, ולא מעניין אותי מה תעשו אחר כך, ואם תתיחסו למה שאני כותב או לא.
    אבל תרבות מתחילה בדברים הקטנים האלו.

    חשוב על זה כך: אם היה כתוב במשפט הנ"ל: היהודים הם עם עצל להפליא, ברובו לובש קפוטות, בד"כ דל אינטילגנציה ורודף כסף…
    זה בטוח היה גורם לסערת רוחות…

  • יאיר  On 9 באפריל 2009 at 11:30

    יענקלה,
    תודה על ההערות. תמיד אשמח לקבל הערות וגם ביקורת.
    לעניין הטעויות: יורם גלין הוא אדם רציני וידוע לי שהוא בודק היטב עובדות לפני שהוא כותב. במקרה הנוכחי, פתחתי את ויקיפדיה ומצאתי את הפרט הבא: "נכון ל-2005 אוכלוסיית סרי לנקה היא בת יותר מ-20 מיליון אזרחים".
    העובדה שחלק מהטמילים או רובם הובאו על ידי הבריטים, אינה סותרת את המציאות – חלק מהם יושב שם הרבה מאד שנים קודם לכן.
    למגיב נטול השם: אני בעד הבעת דיעה חופשית ומלאה, אבל לא בעילום שם.
    יורם גלין הביע את דעתו על הסרי-לנקים וחתם בשמו המלא. זכותו להביע את דעתו ואני תומך בזכות זו.
    אינני שמח לתגובות בעילום שם.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 באפריל 2009 at 10:18

    וואללה רק לקטר האנשים יודעים… (הטוקבקים)

    אז אם כבר מקטרים… גם אני רוצה… 🙂

    המשפט:

    "הסרי-לנקאים הם עם עצל להפליא, ברובו לובש חצאיות, בד"כ דל אינטליגנציה"

    שנכתב, הוא גזעני. במיוחד ההערה על האינטליגנציה.

  • יענקלה ה  On 8 באפריל 2009 at 22:39

    כמה טעויות רציניות ומהותיות לכותב הטור למעלה.

    ראשית אוכלוסייתה של סר לנקהנ אינה 21 מיליון רחוק מזה. בקושי עשירית ממספר זה.

    שנית מלחמת התושבים מול המיעוט הטמילי אינה יכולה להמשך 1500 שנים כפי שכתב. הטמילים הובאו על ידי הבירטים לפני מאות שנים בהיותם כוח עבודה זול שיעבוד במטעי התה.

    הכותבים לא עשו שיעורים. אולי מחמת הרעב שחוו.
    וכן נכון. האוכל באי חריף הרבה יותר מאשר בהודו.
    אולי תופעת הקבצנות אינה רווחת אבל תושבי האי עניים מאד. וכאן בארץ חיים כ-5000 מהם המועסקים כעובדים זרים.

  • מיקי  On 8 באפריל 2009 at 17:01

    אני חושבת תמיד על הנעשה בארץ ולא כל כך ערה לנעשה בכל העולם הרחוק. במשפט קצר הזכרת את המאבק של הטמילים. בלי להביע דעה מי צודק ומדוע, הבנתי שגם אנחנו מהווים מין "קוריוז" שבו נאבקים ישראלים-יהודים וערבים-פלשתינאים.
    אולי עכשיו תהיה לי נקודת מבט של העולם המערבי.
    זוית מעניינת לראות בה את סרי לנקה וגם את ישראל.

  • שמוליק  On 8 באפריל 2009 at 14:07

    אתה משווה את הטרור הפלסטיני למה שעושים הטמילים? אני חושב שהגזמת מדי.
    סרי לנקה היא לא אחות ולא תאומה.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: