צדקה עושה יותר לתורם מאשר לנתרם

לשבת בקופת חולים ולהמתין בתור – זה משעמם. בכלל, לחכות בתור זה משעמם.
אצלנו בסניף, הפעילו מקלט טלוויזיה "לרווחת הציבור", כפי שאומר שלט יחסי ציבור ישן על הקיר. הפעם שכחתי לקחת איתי את הספר* ולמזלי, המקלט היה פתוח בערוץ שמונה והקרינו פרקים מסידרה "המיליונר הנסתר". היה לי מזל. לי ולגיבורי הסידרה הזאת.
ראיתי כיצד מיליונרים נותנים מתת כבד לאנשים, שראוי לתת להם. אנשים ראויים, לאו נזקקים.
כשחזרתי הביתה בדקתי את הערך "צדקה" בויקיפדיה ומצאתי: "צדקה היא ערך חברתי, הקיים בכל דת ובכל צורת התאגדות חברתית. לעתים, משמשת הצדקה אמצעי להשיג… מעמד חברתי. יש הרואים באירועי צדקה מתוקשרים – מעשה שלילי, המוּנע מטעמים של יחסי ציבור". ועוד נאמר שם: "ארגונים רבים מגייסים אישים מפורסמים כדי לעורר את תשומת לב הציבור לאנשים נזקקים".
הסידרה המליונר הנסתר עשתה בדיוק את זה, ובכל זאת יש ויש מה ללמוד ממנה. הסידרה הוקלטה בבריטניה, אֵם תוכניות הטלוויזיה הטובות, והיא מתארת מיליונרים כבדים (בליש"ט!), שבמשך עשרה ימים עבדו כמתנדבים אלמונים ועסקו בפעילות חברתית בקרב אנשים נזקקים, בשכונות ובמועדונים חברתיים. במשך עשרת הימים המתנדבים מנסים לגלות אנשים הראויים לתרומה. האם המלה "צדקה" מתאימה? לפעמים זאת צדקה ממש ולפעמים – תרומה למטרה חשובה. בכל המקרים – המעשה ראוי להוקרה.
בתום ימי ההתנדבות, נחשפים "העוזר למורה", ה"מנקה" במועדון הנכים כאנשי עסקים עתירי ממון ומתגלים בפני האנשים שאיתם שהו ועימם או למענם פעלו. ואז הם שולפים את פנקס הצ'קים ותורמים סכומים נכבדים (5000 ליש"ט ו-15,000 ליש"ט) לאנשים הראויים לעזרה.
אינני יודע מה שידור הסידרה בבריטניה עשה למיליונרים התורמים. אולי הוסיף להם יוקרה בציבור של קוראי מדורי הרכילות, אולי זכו בהערכה של עמיתיהם. בעיני, היתה זו סידרה מרגשת, שבה הגיבורים היו לא רק המתנדבים במסווה, אלא גם הנזקקים והמתנדבים שעימם. נראו כאן אנשים שפועלים למען החברה – פנסיונרים, אלמנות ואמהות שכולות, שילדיהן נרצחו בקטטות רחוב, עובדים סוציאליים ומתנדבים שלא באו רק לעשרה ימים באור זרקורי המצלמות.
כאשר נחשפו המיליונרים המוסווים בפני הנזקקים והסבירו בפני המצלמה למי הם מעניקים את הצ'ק ומדוע – זה היה מרגש מאד. מקבלי השי הגדול היו המומים. התגובה הראשונית היתה, בדרך כלל: "מה פתאום? אנחנו לא יכולים לקבל את זה". מוזר, אין בבריטניה תרבות של "מגיע לי"?
נכה צעירה בכסא גלגלים, שעמדה בפני חתונה, קיבלה צ'ק שאיפשר לה לנסוע עם בעלה הטרי לשיט בקריביים – חלום שלא העלתה על דעתה שהוא אפשרי. או זוג קשישים, שמטפל בהתנדבות בנכים, קיבל צ'ק המאפשר להם לקנות מטבח חדש בלי להיכנס לחובות. קשישה חולת סרטן סופני נדהמה כשהציעו לה את המתנה. היא ביקשה שתוכל לצאת עוד פעם אחת לשיט באוניה. זה לא הסתייע, אבל את המסיבה האחרונה מימנה המתנה של המיליונר הנסתר.
אנשי הטלוויזיה הבריטים מצליחים להציג את האירועים המרגשים הללו בצורה שקטה, מינורית ובלי צווחנות של מנחים "נרגשים" וללא מחיאות כפיים מפוברקות של קהל מוזמן.
המיליונרים התורמים היו מופתעים בעצמם מן הריגשה שעוררו אצלם עשרה ימים של יציאה מן הארמונות ודירות הפאר אל מעונות ציבוריים ושכונות עוני. עשירי בריטניה סיפרו בפליאה, שזכו בחברים חדשים. הם הצליחו לראות משהו, שמיליונרים אינם רואים מחוץ לחוג החברה-עסקים-בילויים שלהם. אני מאמין שזה היה שווה את התרומה.
נדמה לי, שצדקה עושה יותר לתורם מאשר לנתרם.

*לקחת ספר – עצה שקיבלתי מידיד והועילה לי מאד. בכל פעם שאני צריך להתייצב באיזה תור מעצבן ומשעמם, אני לוקח איתי את הספר התורן. הרבה פעמים – מעשה נסים – אני מגיע ו…אין תור. במקרים המועטים שהנס הזה אינו קורה, הזמן עובר מהר ואז נדמה לי שהתור היה קצר.
קחו איתכם ספר קריא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: