דרוש שר בטחון אזרח

כאשר מישהו מעז להשמיע את המחשבה, שצריך שר בטחון אזרח ויש לקחת את מושכות משרד הבטחון מידי גנרלים לשעבר – הוא נתקל בתגובות פבלוביות: לא יתכן!
כולנו זוכרים את עמיר פרץ במלחמת לבנון השניה, שהסתיימה בכשלון חרוץ. אנחנו כבר לא זוכרים את מלחמת לבנון הראשונה, בניהולו של שר בטחון עתיר נסיון – לימים ראש ממשלה – שהסתיימה גם היא באי הצלחה ישראלית.
האם זוכרים שצה"ל הוצא מלבנון בנסיגה (יש אומרים מבוהלת) על ידי שר בטחון שהיה רמטכ"ל (והיום הוא… שר בטחון)?
שני האחרונים, אהוד ברק ואריאל שרון, הבטיחו/איימו שאם תהיינה פגיעות בישובי הצפון מצד החיזבאללה – נגיב בעוצמה רבה. מי שלא זוכר את ההבטחה ההיא, יכול לשמוע את אותן מלים לפני יום אחד בלבד מפי שר הבטחון אהוד ברק כלפי החמאס בעזה. המלים – אותן מלים, הטון – אותו טון. הדברים מעוררים אמון – בדיוק כמו האיומים הישראליים הקודמים.
האם אזרחים היו שרי בטחון טובים? כדאי לעצור לרגע ולהיזכר. משה ארנס, פרופסור בטכניון, נחשב שר בטחון מצויין.
לוי אשכול, שהיה ראש ממשלה מעולה, היה גם שר בטחון. דבקה בו תווית של הססן בגלל שגיאה בקריאת נאום. נכון, הוא היה הססן – ולטובה. החוקרים את דברי ימי מלחמת ששת הימים המהוללת מציינים שאשכול היה זה שהכין את הצבא ונתן זמן התארגנות לאנשי המילואים. זה תפקידו של שר בטחון. הרמטכ"ל ביצע את חלקו שלו בניהול המלחמה.
בעניין זה לא שכחתי את משה דיין, שר בטחון לרגע במלחמת ששת הימים, שנתן "עצות מיניסטריאליות", אבל לא קבל שום אחריות.
הייתי מציין גם את האזרח יצחק שמיר, שבמלחמת המפרץ הראשונה ידע טוב יותר מאנשי הצבא, אהוד ברק (רמטכ"ל באותה שנה) ואלוף אביהו בין נון (מפקד חיל האויר). הם רצו לתקוף את מערב עירק לאחר שטילים החלו ליפול על ישראל. שמיר היה חכם מהם ועצר בעדם.
מבצע אנטבה, שהיום מזכירים אותו בערגה, התקיים כששר הבטחון היה שמעון פרס. הוא ליווה את מערכת הבטחון שנים רבות, אבל מדים לא לבש אף פעם. להזכיר, ראש הממשלה היה יצחק רבין.
ואחרון ברשימתי – ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן גוריון, שלבש מדים רק לצורכי ייצוג בעת סיורים במחנות צה"ל. האם הוא לא היה שר בטחון טוב? מי שיקרא את יומניו, המתפרסמים מעת לעת, יתפעל.
כאשר אני הולך אחורה, אני נזכר בעוד אחד – יצחק שדה. האיש שהיה ראש המפקדה הארצית של ההגנה (כיום, זה, בערך, רמטכ"ל אבל יותר). זכור לי, שיצחק שדה הורה לאנשי ההגנה לצאת מן הגדרות של היישובים החדשים (יישובי "חומה ומגדל") ולתקוף את הפורעים בכפריהם. ההפתעה היתה אדירה והתוצאה – מעולה.
מילדותי, כאשר הוקם צה"ל, גדלנו על האמונה שזה הצבא החזק ביותר במזרח התיכון ואולי מן החזקים בעולם. לימדו אותנו, שבצבאות אחרים יש גנרלים ותיקים, שמנים, שבעים ונכשלים. שם, גנרלים לא חכמים עולים בדרגות עד הצמרת. אצלנו, לעומת זאת, צבא צעיר (יגאל ידין היה רמטכ"ל בן 32).
כך למדנו והתפעלנו. אבל עברו ששים שנה מאז הוקם צה"ל ומשהו השתנה. צה"ל, צה"ל – האם אתה צעיר? האם אתה חכם? האם אתה רענן?
ולבסוף – מדוע אני טוען בתוקף ששר בטחון לא צריך להיות קצין בכיר/רמטכ"ל? אני כותב במפורש על העניין העקרוני ולא לגופו של שר זה או אחר.
חיילים לומדים להילחם. קצינים מתאמנים להתגונן ולתקוף. ככל שקצין עולה בדרגות הוא משתלם באומנות הלחימה. לא באומנות החשיבה. לכן, כשקצין לשעבר עומד בראש הפירמידה, התגובה האינסטינקטיבית שלו הוא "להגיב בכל הכוח". כך הוא חונך כל שנותיו, ואל תספרו לי שזה לא נכון. יש לנו מספיק דוגמאות.
אינני רוצה להציע פתרונות מה לעשות בעזה. אני רוצה להציג כיוון מחשבה. אני רוצה שר בטחון אזרח שידרוש מן הצבא פתרונות חכמים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר דקל  On 30 בדצמבר 2008 at 15:07

    רוני, אינני מסכים עם נקודת המוצא הזאת. בעיני, שר בטחון טוב רואה את המציאות במבט רחב יותר ומציע פתרונות מקיפים יותר. השאלה איננה אם אנחנו הולכים להפסיד, אלא איך אנחנו משיגים תוצאות טובות יותר. אסור לנו להפסיד.
    יונתן, ניסיתי להאיר שאלה עקרונית של בחירת שר בטחון טוב יותר. לא כתבתי על ההנהגה הנוכחית של המדינה. אנחנו עומדים בפני בחירות וכרגע אינני מביע דעה פוליטית בנושא זה.
    דני בלוך, תודה על התגובה.
    כידוע, יש לי ביקורת על אהוד ברק על מעשיו בעבר. ניהול המלחמה כרגע נראה מצויין ואני שמח ששר הבטחון וצמרת צה"ל למדו לקחים מדו"ח וינוגרד. אני זוכר היטב את ההשמצות על וינוגרד שיצאו מלשכת ראש הממשלה.

  • דני בלוך  On 26 בדצמבר 2008 at 15:04

    1. אהוד ברק היה נגד הפצצת עירק במלחמת המפרץ הראשונה.
    2. יצחק שדה היה איש צבא מובהק עוד לפני עלייתו מרוסיה.
    3. עקרונית, אתה צודק. לפי החוק האמריקאי קצין צבא בכיר אינו יכול להתמנות לשר ההגנה אלא אם עברו לפחות עשר שנים מיום סיימו את השרות הצבאי.

  • יונתן  On 26 בדצמבר 2008 at 10:45

    הבעיה היא שאין לנו שר חוץ טוב ורה"מ שמצליח לתזמר אותם היטב,שר הבטחון לא אמור לנהל את המדיניות אלא לנהל את המערכות הבטחוניות כאשר שר החוץ אמור לנהל את מדיניות החוץ הכוללת גם את האפשרות לפעולה כוחנית.

    משום מה השתרשה לה התפיסה כאילו מדיניות חוץ היא דיבורים ומו"מ ואילו מלחמה או פעולה כוחנית היא עניין בטחוני ולא כך,הפעולה הכוחנית והדיפלומטיה משלימות זו את זו ולא מוציאות זו את זו והשילוב בין שתיהן נועד להשיג מטרות מדיניות אסטרטגיות.

  • רוני ה.  On 26 בדצמבר 2008 at 9:10

    שר ביטחון טוב מאמין שתהיה מלחמה וחושש שאנחנו הולכים להפסיד.

    שר ביטחון גרוע מאמין שיש שלום ומשוכנע שאנחנו הולכים לנצח.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: