זכרונות משכונה שהפכה לבית קפה

כשהכרתי את רחוב קינג ג'ורג', רחוב הרעש, הוא עדיין היה קינג. רק לאחר כמה שנים הוא נהיה המלך ג'ורג', אבל נשאר רחוב הרעש. עד היום.
הרבה פעמים עברתי ברחוב ולא שמתי לב לשתי הסמטאות, אלמונית ופלונית, שנדחקו בצד השמאלי. לימים, הכרתי היטב את הסמטאות ואף התגוררתי שם במשך חודשים חשובים. נזכרתי בשכונה הקטנה הזאת כאשר המליצו על שני בתי קפה – "הנסיך הקטן" ו"סוניה גצל שפירא". בתי קפה, שלא רק שמותיהם מיוחדים.
כשהגעתי לכאן לפני 45 שנה היא כבר היתה ותיקה – בת ארבעים. שכונה של בעלי מלאכה, ליד החנויות הקטנות של קינג ג'ורג'. מרכז בעלי מלאכה לא היה אז רק שם של רחוב, גם רחוב העבודה ייצג באמת את עובדי הכפיים. 45 שנים לאחר מכן נותרו אלה רק שמות של רחובות.
בסמטאות השתיים היו בית מלאכה לעגלות ילדים ובדירה אחת כורך ספרים ובדירה מולו – חותנתי הרוקמת וחותני תפר לולאות לשמלות וחולצות, שהתופרות הביאו אליו. כאן התגוררה בעלת חנות לתפירת שמיכות פוך וברחוב הסמוך היה רפד, שהחזיק מעמד בחנותו ממש עד לפני חודשים ספורים. בדירה אחרת, בת שני חדרים, הקדישו פינה למספרה ואליה באו נשים מן הסביבה להסתפר בזול.
אחרון המוהיקנים הוא, כנראה, משחיז הסכינים. החנות, שנמצאת בכניסה לשכונה כבר עשרות שנים, התעשרה במבחר של סכינים וכלי חיתוך וגם התפצלה בגלל סכסוך בין האחים – נולדו שתי חנויות סכינים מתחרות.
האריה, עקור העיניים, עמד זקוף במרכז, כשכרוך סביבו הבית המרכזי – הבית של משפחת שפירא. בקומה השניה, מביטה ממרומים, התגוררה גברת סוניה שפירא, שבימיי היתה אשה זקנה ונרגנת, אבל הלכה בהילוך זקוף ברחוב שבעלה המנוח סלל בשבילה בימיהם הטובים. בדירה ממול התגורר בנם, נחום שפירא, איש גבוה וצנום, שהתפרנס משכר הדירה הנמוך של הדיירים המוגנים בדירות שבקומת הקרקע וגם מבית או שניים, שנותרו בידי המשפחה מתוך השכונה כולה.
גצל שפירא בנה את הבתים הציוריים הדו-קומתיים, כדי להשכיר אותם ולהתפרנס.
בעת מגוריי בשכונה אחידת הסגנון, נהרס אחד הבתים הקטנים, לאחר שהיה נטוש שנים אחדות, ובמקומו צמח ענק בן שבע קומות מכוערות, שפניו אל רחוב העבודה וגב הבטון הגס שלו פונה אל הסמטה.
לימים נטש גם בית האבות הסמוך את מקומו לטובת בניינים חדשים וגבוהים.
עכשיו, הבניינים התאומים בסמטה פלונית משופצים וצבועים מחדש וגם האריה זכה לצבע זהב מזעזע. נדמה לי שאריה הבטון התאים יותר לאופי השכונה.
בכניסה, בשני הבתים הפונים אל המלך ג'ורג', עדיין קיימות ה"טירות", שהפגינו את עושרו של בעל הבית. ביניהן ניצבים ה"אובליסקים", שהיו שער הכניסה לשכונה. כשבאתי להתגורר כאן, עדיין היו השערים מוטלים בצד – אות לכך שפעם שימשו לסגור את השכונה בלילות ואולי בימים מיוחדים.
בימים שהתגוררתי פה, היתה חניה בשפע והכחול-לבן לא שלט ברחובות העיר. גם בתי קפה לא היו בסביבה. קצת היו ברחוב אלנבי והרבה – בדיזנגוף.
לאחרונה, הזמינו אותי לפגישות בבתי הקפה של סמטה פלונית ונכבשתי. יום חם היה, ובשעות הבוקר נכנסנו לקפה סוניה גצל שפירא לשתות קפה ולכרסם. גיליתי, שאחת החצרות המוזנחות שהכרתי, הפכה לגינה פורחת ובצל העצים – שולחנות של בית הקפה. לשבת בחצר מוצלת במרכז העיר וכמעט לא לשמוע את המולת המלך ג'ורג' הסואן – פלא בעיני. בזכרוני עלו צופרי האמבולנסים ומכבי האש שהיו חוצים את קינג ג'ורג' בדהרה והפריעו את מנוחת השכנים. גם מגן דוד אדום וגם מכבי האש עברו לאתרים אחרים ולדרכים אחרות.
בבניין סמוך, אחד מוותיקי השכונה ששופץ אף הוא, התיישב בית קפה הנסיך הקטן. קירותיו מכוסים בארונות ובהם ספרים, ספרים, ספרים. אפשר לעיין, אפשר לקרוא ואפשר לשתות קפה. לכאן, לא מוכרחים לבוא עם הלפ טופ. כאן שולטים העבר והאווירה.

איך אנחנו נראים

בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום (ערוץ 10) התארחו שניים ממכריהם והשיחה היתה קלה ונינוחה על נושא רציני, תוך ויכוח ידידותי וחילופי עקיצות.
אמריקני צפה בתוכנית באינטרנט, בגלל ידידתו הישראלית. הוא לא הבין מלה, אבל הביע פליאה: "איזה תוקפנות! נדמה לי שאחד מהם יכניס תיכף אגרוף לשני"…
איך אנחנו נראים…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: