בר מצוה מיוחד במינו

בפוסט הקודם סיפרתי על יום הולדת רב הפתעות ומיוחד לאשה בת שבעים, שעליו שמעתי ב"פרלמנט" של יום ששי. אחרי שכתבתי את הדברים כאן בבלוג, קבלתי מידיד סיפור מופלא של בר מצוה, אף הוא מאד יוצא דופן. כשהתקרב הילד למצוות, שאלו הוריו אם הוא רוצה מסיבה גדולה. הוא השיב שמוטב אירוע משפחתי, אפילו מצומצם. לפיכך, ביום ההולדת נסעה המשפחה לבית כנסת, שהיה שייך לסבא של אמו. שם עלה לתורה ובאולם הסמוך נערכה המסיבה. לא עלה בדעתו שיהיה לזה המשך ועוד איזה…
בהתייעצות משפחתית נקבעה המתכונת לאירוע הגדול – "חפש את המטמון" – ונשקלו הנושאים, אלה שהנער מתעניין בהם: מדע, מוסיקה, עזרה לזולת, וחברים, והוכנה תוכנית מבצעים מפורטת.
נקבע שהדוד יהיה הנהג ויוביל את הנער בכל המשימות. במכונית הוכנו מראש מפות דרכים, מחשב נישא, מדריך לשבילי הארץ, צידנית מזון ושתיה למכביר. כל אימת שיפתור חידה, אמור הנער לבקש מן הנהג להביאו אל מקום הפתרון.
בבוקר יום ההולדת לפי הלוח האזרחי, העירו את הנער בשירה וברכה ומיד הסבירו לו שיש משחק וצריך לצאת לדרך. הנער כבר עבר משחקים כאלה ומאד אהב אותם, ובלי היסוס קם ויצא אל המכונית שהנהג מחכה בה. כתב השאלה הוגש על ידי הנהג חתום השפתיים והפתרון שנתגלה: הראשונה במכון ויצמן. הנהג נוהג אל המכון בפנים חתומות ואינו מנדב כל מידע. שם נערך ביקור במעבדה, העוסקת ב-DNA והתקיים מפגש עם צעירי המדענים, העוסקים בנושא.
הסיור במעבדה היה מרגש, אבל כשחזר למכונית, מצא בר המצווה את הנהג מושיט לו דף משימה חדש. שוב עמל על הרמזים וגילה כי התחנה השניה הייתה בגבעתיים, הקונסרבטוריון. נקבעה לך "בחינת כניסה" לכיתת הפסנתר, סיפרו לו.
הילד, שבבית למד לנגן בפסנתר רגיל, פגש לראשונה פסנתר כנף גדול, כשצוות מורות יושבות מולו, בפנים רציניים ועורכות מבחן. הוא לא ידע שהכל (גם ה"ציון") תוכנן מראש. כמובן, עבר בהצלחה את הבחינה ומיד קיבל הזמנה להצטרף ללימודים.
נרגש מן ההישג, יצא אל המכונית והונח בפניו כתב החידה השלישי. הפעם, הייתה זו מחלקת הסעד של העיר מודיעין. כאן לא המתין פסנתר, אלא מנהל מחלקת הסעד ובידו מטלה שונה לחלוטין: האיש הציג רשימה של 13 נערים בני מצוה והמשימה – לחלק לכל אחד מהם חבילת שי, מתנה. הנער ישב במכונית, המחשב על הברכיים ובמפה איתר את הכתובות והורה לנהג לאן לנסוע. בכל דירה מסר לבן גילו המופתע מתנה לבר מצווה (שהכינו מראש הוריו של כל אחד).
כשחזר בסוף המסע סיפר, כשהוא נסער ונרגש, על שלושה עשר המפגשים המיוחדים כל כך – הוא, הנער מן השכונה המבוססת, עם בני משפחות עוני, שמתגוררות כמטווחי קשת בלבד ממנו.
התחנה הבאה נועדה להכניס קצת היסטוריה ומסורת בסיור. הנער חיפש, בדק ומצא, שכתב החידה מוליך אותו אל מנהרות הכותל. כשהגיע עם הדוד הממושמע והשתקן לירושלים, התברר שהמשימה לא היתה רק להגיע אל הכותל. להפתעתו, מצא שכל המשפחה ממתינה לו לסיור מודרך במנהרות. לנער ניתנו דפי הסבר וכולם יחד עברו את התחנות, כשהנער קורא ומסביר על כל אתר ואתר ומדריך צעיר מלווה אותם ומוסיף מידע וסיפורים.
המסע הארוך והמייגע נמשך עד רדת החשיכה, ובר המצווה היה עייף מן היום הארוך, אך התאמץ לפתור גם את החידה האחרונה. לא במפתיע, הפתרון הביא אותו… הביתה. אבל הנהג הרשע האריך את הדרך כמיטב יכולתו.
כשהמכונית המשפחתית הגיעה לבית, היה הכל חשוך. הנער הסתכל עייף מאוכזב על הבית הריק ובצעד קודר ניגש לדלת. אבל ברגע שפתח אותה, כל האורות נדלקו והבית כולו קושט
בעשרות בלונים, זרי פרחים ושלטי ברכה. שירה אדירה של "יום הולדת שמח" נשמעה מפי כל המשפחה, החברים מבית הספר והשכנים שעמדו, מחאו כפיים והחלו במסיבה. המסיבה שלו.
אחר כך היו גם ברכות, ואוכל וכל הדברים הטובים…
הנער היה מאושר וכל יגיעת היום הארוך – נעלמה. כאשר אביו סיפר את ההרפתקאות של היום – אנשים לא האמינו.
אני, שמכיר היטב את בעלי הדבר, אני ערב שדברים אמנם כך התרחשו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: