חופשה בפסטיבל

מזה כעשר שנים אני מקפיד לבלות חופשה באבו גוש, בסוף חג הסוכות ובשבועות – בימי הפסטיבלים למוסיקה קולית. בעברית: שירת מקהלות.
אבו גוש מצטיינת בחומוס ובשתי כנסיות ומסגד. בשתי הכנסיות ביקרתי פעמים רבות מאד ושמעתי קונצרטים מעולים של זמרים ומקהלות וגם ראיתי את ציורי הקיר העתיקים בכנסייה שבמרכז הכפר וטעמתי מן הקפה הטורקי, שאפשר לקבל מן הרוכל המקומי בכניסה לגן הכנסייה הזאת. אבל עיקר הפסטיבל נערך על פיסגת הגבעה, בכנסייה הגדולה של קריית יערים. זו הכנסייה, שמעל גגה משקיפה מריה ופורסת כפיה אל ירושלים.
בימי הפסטיבל אולם הכנסייה מלא מתפללים לאלת המוסיקה והם כלל לא ידעו שבסיסו של הפסל הגדול והכבד החל לגלות סימני זיקנה. קתרין, אם המנזר, אירית נמרצת וחביבה הנמצאת בישראל כבר עשרות שנים, התרוצצה וחיפשה תורמים עד שנמצא מי שמימן את חיזוקה של מריה וגם דאג לסייד את הפסל. הנוסעים לירושלים יכולים לראות אותו מבהיק בשמש.
על הבמה שמתחת לכיפת הכנסייה, שרות מקהלות את "אווה מריה" של באך, דבוז'ק, ורדי, שוברט וקלסיקנים אחרים וכבר אין חשש שמריה הניצבת מעל תיפול על ראשי השומעים. הסכנה חלפה.
האולם הגדול מלא, וקהל, שרובו ראשי שיבה, מאזין בשקט, בחרדת קודש, למקהלות, שגם בהן רבים ראשי השיבה. "קשה מאד למצוא זמרים למקהלות, ובמיוחד צעירים", קובלת מנצחת בארוחת הבוקר.
המקהלות שרות את התפילה הנוצרית באנגלית, בגרמנית וגם בעברית, במלים המהללות ומשבחות את המושיע, בנו של האלוהים, והן משמיעות גם את הטקסט, שכתבו אנטישמים וקיללו את היהודים אשר צלבו את המשיח. בין המשתתפים במקהלות השונות ראיתי לא מעט חובשי כיפות.
אחרי קונצרט ניסיתי לברר – הכיצד? אחד הזמרים הדתיים השיב: "השירה איננה חלק מתפילה. זאת אמנות. כך אני רואה את הדבר והמלים אינן מפריעות לי".
"המקהלה שלכם היתה מצויינת", השבתי לו.
בכל חג מתכנסים במנזר "הקבועים", אלה שאינם מחסירים פסטיבל ומתכנסים לארוחת הבוקר, שמגישות העובדות הפיליפיניות. זה דומה למפגש של מילואימניקים, שבאים לאימון. אבל בניגוד לשיחות על יד האפסנאות, כאן הנושא המרכזי הוא "שמעת את הקונצרט אתמול?" או "אתם הולכים לשמוע את הקונצרט של אחר הצהריים?" משום מה, המשבר הכלכלי והבעיות של הרכבת הקואליציה לא נזכרו במשך ארבעת ימי החגיגה.
בארוחת הבוקר גם סופרים את הנעדרים ומבררים מי לא בא בגלל מחלה ומי "בגד" ונסע לחו"ל בדיוק בימים החשובים האלה…
בזמן הארוחה, וגם אחר כך, וגם לפני – וכן במשך כל היום – שומעים את קולו הרם של גרשון, האיש שנושא על כתפיו את האירגון של מפגן השירה הגדול. גרשון דואג למזנון בין העצים, לכסאות באולמות ובגנים, למיקרופונים כדי להקליט ואחר כך להוציא לאור את הדיסקים עם הקונצרטים, והוא גם עוזר למנצחת, ש"אוי, יש לי בעיה עם מערכת הגברה". גרשון הוא גם האיש, שמוציא יש מאין כרטיס לקונצרט, שאחד ה"קבועים" לא הספיק להזמין…
גרשון היה כאן גם בימי האינתיפדה, כאשר האולמות היו חצי ריקים ואירועי החוצות בוטלו. בגינות המנזר היו אז יותר שוטרים מאורחים והוא האיש שדאג למסורת המוסיקלית שתימשך. חנה צור, המנהלת האמנותית, מלקטת את המקהלות המשתתפות ומגלה בכל פעם מחדש את הטובות ביותר.
את אירועי החוצות מקיימים בימי השבת והחג של כל פסטיבל. חמש פינות הוקצו בגנים לשירה של מקהלות וחבורות זמר, לנגני חליליות, לזמרי אופרה, לטריו ודואו שמנגנים מוסיקה קלסית עתיקה וגם לשירה בציבור של שירים ישראליים. לפעמים, השרים בציבור בחורשה מתלהבים וקולם נשמע לקהל השומע את הטריו של כלי נשיפה. לפעמים זמרי האופרה מסלסלים בקולם עד פינת נגני החליליות.
מי שיורד מן ההר ביום שמחת תורה, ובאוזנם מהדהים עדיין מזמורי הליתורגיה הנוצרית, יכול לשמוע מנגד את זמירות החג מבתי הכנסת של קרית טלז-סטון החרדית. שילוב נדיר.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: