יש עתונות גרועה

בשבוע האחרון נתקלתי בשתי כתבות, בשני עתונים, המציגים עתונות רעה. יש בהן כתיבה מגמתית ובעיקר – סומכת את ההשמצות על מקורות אנונימיים. אני מתכוון לכתבה בגלובס על פרקליט המדינה משה לדור (7.8.2008) ולכתבה בידיעות אחרונות (8.8.2008) על העתונאי רביב דרוקר (ערוץ 10).
לפני שנים רבות, כאשר הגעתי למעריב כעורך צעיר ולא מנוסה, קידם אותי עורך ותיק, שעיה פורת, ודבריו הראשונים היו: "כתב איננו מביע את דעתו. הוא מצטט אנשים בשמם שאיתם דיבר. זכור את זה בשעה שאתה עורך!"
משהו השתנה מאז. הטוקבקים! כל זב חוטם מפזר באינטרנט השמצות ללא בסיס וחותם בשם בדוי. משהו מזה מחלחל אל העתונות המקצועית.
ההסתמכות של עתונאים מקצועיים על מקורות אנונימיים, זו עתונות בלי יושרה. עתונות גרועה.
למען הגילוי הנאות אציין שאת משה לדור אינני מכיר. את רביב דרוקר אני מעריך מהיכרות עם עבודתו המקצועית. אינני בא להגן עליהם. את עלבונו של הקורא אני בא לתבוע.
בגלובס פורסמה כתבה גדולה מאת אלה לוי-וינריב על עדותו המוקדמת של מוריס טלנסקי. כתבה מגמתית מאד, שבאה לנגח את פרקליט המדינה החדש. מצאתי בכתבה תריסר "מקורות" בלתי מזוהים. אנשים כמו "גורם פלילי בכיר" (עבריין או עורך דין? איש פרקליטות או סניגור?) או "גורם שמכיר את התיק" (אחד שקורא עתונים, כמוני?) ויש גם מקורות של ממש – "פליליסטים"…
כדי לחזק את הטענות נאמר בכתבה: "בקהילייה המשפטית, רבים טוענים"… (בבית הקפה של בית המשפט ישבו כמה חבר'ה והתלוצצו), ופצצה של ממש מטיל "אחד מהבכירים המעורבים בתיק".
ספרתי תריסר מקורות עלומים כאלה. לעומת זאת, למען הסטטיסטיקה, אציין ששלושה מופיעים בשמותיהם – עו"ד יהודה וינשטיין, שהתמודד מול משה לדור על התפקיד, פרופ' עמנואל גרוס, מומחה למשפט פלילי (שלא מתח ביקורת) ועו"ד דבורה חן, בעבר מבכירי הפרקליטות.
הצרה היא שהקורא לא יכול לדעת מי הם המבקרים העלומים שדיברו ואם הם בעלי משקל בקהילה המשפטית. הקורא יזכור, שמשה לדור הושמץ על ידי "בכירים" כלשהם.
האם הקורא יחשוב שעתון גלובס (הרציני, בדרך כלל) עושה ממנו צחוק?
בידיעות אחרונות פורסמה ביום ששי האחרון כתבה מאד מגמתית, שמטרתה לפגוע ברביב דרוקר. גם כאן הרוב המוחלט של המרואיינים הינם נטולי שם וזהות. סתם כינויים.
הכותב מזכיר "אחד משופטי בית המשפט המחוזי" (יש כאלה עשרות. למי הוא מתכוון?) וכן
"הקולגות מספרים" (הפרגון איננו תכונה ישראלית, גם לא בין עתונאים. אבל מי הקולגות הללו?) וכן נאמר "מפרשן אחד העתונאים שעבדו איתו" (אני מעריך שיש עשרות כאלה), ויש גם ציטוט מדוייק מפי "בגלי צה"ל מספרים" וגם "טוען בכיר לשעבר בתחנה", ואחר כך נאמר "כתבים שונים", ואפילו יש מקור מידע מהימן בהחלט: "בחדשות 10 מספרים"…
נדמה לי שהכתבה הגיעה לשפל כאשר נמצאו יודעי הדבר האמיתיים – "דיפלומטים אמריקניים שמכירים את הנושא מקרוב"…
ספרתי 22 "מקורות" כאלה. לעומתם, למען האיזון, היו ארבעה שהופיעו בשמותיהם. שלושה מהם שיבחו את רביב דרוקר, ואחד הראוי לשבח – יואל מרקוס, מעיתון הארץ – לא היסס למתוח ביקורת בשמו.
לא על הדוברים המסתתרים אני כועס, אלא על מי ש"מצטט" כך.
אם אחד מן הקוראים יודע מי המקורות הללו – אני צנצנת. קורא עתון אינו טורח להעמיק לחקור. הקורא זוכר שמישהו השמיץ. למושמץ – יש שם, פנים וכתובת. למשמיצים – אין.
התוצאה – לא רק ידיעות אחרונות וגלובס מתדרדרים, התקשורת כולה. העתונאים, שהיו פעם בעלי מקצוע מכובד, ירדו לזבל.

קישור לכתבה בגלובס: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1056,U1218257232903&did=1000369298
הכתבה ב-7 לילות לא הועלתה לרשת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלון  On 10 באוגוסט 2008 at 9:13

    רביב דרוקר הספיק כבר להגיב בפרוטרוט בבלוג שלו
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=394281

    כמו רוב הקוראים אינני מסוגל לקבוע עובדתית מי צודק ברוב הנקודות. אני יכול רק להחליט מי נשמע לי אמין יותר. אחרי שקראתי את הנקודה האחרונה של דרוקר (אישור מינהל תקין לעמותה שדרוקר עומד בראשה) בה אני קצת מתמצא, "העיתון של המדינה" איבד אותי. טענה כ"כ מופרכת.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: