נער ללא הורים – רוצח

הזדעזעתי כשנודע שנער בן חמש עשרה וחצי רצח עורכת דין בדקירות סכין בבטן. במשך שנתיים גיששה המשטרה באפלה עד שנעצר חשוד, בן שבע עשרה וחצי, "נער מבית טוב". כך תואר בפרסומים הראשונים.
בית טוב?
אווירה אלימה שוררת בארץ וכבר זמן רב גוברת הפעילות הפלילית של הנוער, חשבתי, רצח זה יכול לשמש כמין דגם או מבחן ללמוד ממנו על נערים עבריינים אחרים. וגם על משפחותיהם. תוך כדי ליקוט העובדות (וגם סיפורים) על הנער הרוצח, קפצה לעיני ידיעה אחרת: אב לתלמידה נגח בראשה של מנהלת בית הספר ושלח אותה לטיפול בבית חולים.
מה הקשר בין נער רוצח מרמת השרון ובין אב מתפרע בנתניה? אלה בדיוק הקצוות של אירועי האלימות הנוראים. מעשים שנראים כאילו הינם חסרי סיבה. מחד – נער ממשפחה אמידה רוצח בזמן שרצה לשדוד כסף. מאידך – אב לבת שלא היתה מרוצה, מצא את הפתרון במכות. היכה וברח.
התגובה הראשונה בתקשורת ובאינטרנט בעקבות דקירות סכין, עישון סמים, מכות ואפילו רצח של בני נוער היא: איפה המורים? מה עושים בבתי הספר? ויש מזכירים את המשכורת הירודה של המורים וגם שאין משמעת בבתי הספר. בקיצור, המדינה אשמה. המדינה, לא אני!
נראה לי שכמו בתחומים נוספים, אנחנו מחטיאים את המטרה. אנחנו מכוונים אל המורים, כאשר הסיבה נמצאת בבית. ההורים אשמים! כן, ההורים צריכים להסתכל במראה ויראו מי גורם לילדיהם להתדרדר.
הפרטים, שפורסמו על הנער הרוצח של עו"ד ענת פלינר, מאפשרים הצצה להתנהגות המשפחה. עדת התביעה שלי: האם, כפי שהופיעה בטלוויזיה ויש גם סיוע מצד חוקרי המשטרה.
בנסיבות מאד מוזרות כינסה האם מסיבת עיתונאים (מי היחצ"ן שהציע לה לפנות לציבור במקום לבית המשפט?) וסיפרה כי בנה הוא "ילד מקסים". או "נער מקסים וטוב, שהיה מוכן לסייע לכולם".
זה מה שהאמא הכירה. זה מה שלאם יש מה להגיד אחרי רצח נורא. המשטרה תפסה את הנער המקסים הזה על אופנוע גנוב. חבריו סיפרו שהוא גונב ובהקלטת שיחה בטלפון הוא נשמע מתרברב בפני חבריו, כי "יש לו כסף כי הוא גונב תיירים ומכייס ארנקים".
זה אותו נער שהסתובב בבית הספר עם סכין. הוא היכה קשות נער בן גילו וזה פחד לבוא לבית הספר במשך חצי שנה. אכן, נער מקסים. והאמא לא ידעה דבר. לא שמעה דבר. לא הוזמנה לבית הספר ואף אחד לא סיפר לה כלום?
אחרי מעצרו של בנה, נפגשה האם איתו והיא מצטטת: "כל ההתנהגות השטותניקית הזו – זה לא אני".
הרצח הוא התנהגות שטותניקית? זה הביטוי של נער-ממשפחה-טובה.
עלו בדעתי עוד שאלות רטוריות. האם סיפרה, שביום הרצח הנער הגיע הביתה נסער והיא ואביו הרגיעו אותו. הבן סיפר שברח מנרקומנים. אכן, הסבר הגיוני לחלוטין… במיוחד כשברחוב הסמוך נשמעו סירנות האמבולנס וניידות המשטרה, שהגיעו לשכונה בעקבות הרצח. גם למחרת, כאשר כל אמצעי התקשורת מלאו פרטים על הרצח הנורא ברמת השרון, להורים לא היה שום חשד, כמובן, שבנם-הבורח-מן-הנרקומנים היה קשור לאיזה שהוא מקרה. אז אולי פנו ההורים למשטרה וסיפרו על הנרקומנים הרודפים, שמא אלה קשורים לרצח? לא ולא.
לפנינו דוגמא של הורים שאינם רואים, אינם יודעים ואינם שומעים. יש להם בן עבריין סידרתי, שהתגלגל לרצח. במשפחות אחרות יש נערים נושאי סכינים והוריהם, כמובן, אינם יודעים דבר. אינם רוצים לדעת.
ההורים, כמו אותו אב שנגח את המנהלת, חושבים שילדיהם תמיד צודקים; שהמורים תמיד אשמים. הרי כולנו יודעים, שתפקיד המורים לחנך ותפקיד ההורים לנגוח (כאשר אינם לא מרוצים).
המקרה של הנער הרוצח, בעיני, הוא מקרה מבחן לתרבות של הגנה על הילדים. תרבות של "הילד שלי תמיד צודק. זאת החברה אשמה". תרבות של הורים, שאינם יודעים להיות הורים ואחר כך מתפלאים שהילד המקסים שלהם היה מעורב באלימות, בעבירה או בפשע.
המקרה של ההורה הנגח הוא דוגמא למקור הבעיה – אלימות ההורים (בדיבור, בהעלבה, בנהיגה על הכביש, בתור ועוד). ההורים משמשים דוגמא לילדיהם הפרועים והמתפרעים. אחר כך ההורים רצים להגן עליהם. נער, שהוריו אינם מתפקדים כהורים ראויים – עלול להפוך עבריין. אולי גם רוצח.
כשנולדו ילדיי שמעתי, שצריך להתחיל לחנך את הילדים עשרים שנה לפני שהם נולדים. לכן, אין לי פתרון למנוע את אלימות הנוער. אבל אנחנו צריכים להסתכל לבעיה בעיניים. האלימות לא תיעלם בדרך נס.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אתי בן זיו  On 5 ביולי 2008 at 15:53

    האלימות חוצה גבולות. היא קיימת על הכביש, היא קיימת בבית, היא קיימת ביחסים שבין אדם לחברו, היא קיימת בהתלהמות מילולית, היא קיימת ביחסים הטעונים שלנו עם הסביבה כולה (של אנשים ושל טבע). בשביל לעקור אותה צריך ערכים ברורים ומשוגעים לעניין. אחרת, נוצרת אנומיה, מצב של העדר נורמות ותוהו ובוהו חברתי.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: