האיש שחוקי הכלכלה לא פועלים עליו

כאשר מדברים על כלכלה פרטית, כלומר על הכסף שלנו, המלה הנזכרת ביותר היא אוברדרפט. אינני מכיר את הסטטיסטיקה של הבנקים כדי לדעת כמה בני מזל יש בארץ שאין להם משיכת יתר, אבל אני יודע שהבנקים מאד מחבבים את האנשים שמשלמים עמלות עתק בעד כסף שאין להם.
התעניינתי והתעניינתי ופגשתי את חברי הוותיק י', והוא התוודה ש…נכון, אין לו אוברדרפט בחשבון הבנק וגם לא היה לו מעולם. "חוקי הכלכלה לא פועלים עלי", אמר בשביעות רצון. "חוקי הכלכלה מבוססים על כך שיש מחסור. אין מוצר שנמצא ללא הגבלה ולכן תמיד יש מחסור. גם כסף הוא מוצר וכמותו מוגבלת. טוב, מלבד אצל אמירי הנפט הסעודיים".
– תסביר.
– "כאשר אתה מוציא פחות מהכנסותיך, אינך נמצא במחסור. אתה לא צריך עוד כסף כדי לממן את ההוצאות שלך.  פעם קראתי במוסף עסקים של מעריב, שבאמריקה יש הרבה מאד מיליונרים אנונימיים. אנשים, שאינם מופיעים בטורי הרכילות, שאינם מתפארים בבתי פאר, מכוניות יוקרה ומסיבות הבל. אנשים שחבריהם לעבודה או לעסקים אינם יודעים מה מצב החשבון שלהם בבנק. רק הבנקאי (ואולי מס הכנסה) יודעים שאדם כזה ראוי לכבוד.
"מה שמצא חן בעיני היתה ההגדרה בעתון על 'אנשים שחיים מתחת לאמצעיהם'. לא כמו כל בעלי האוברדרפט"…
– אני מכיר, כמובן, את האנשים שחיים מעל לאמצעיהם. אז איך אתה עושה זאת? אני יודע שלא נולדת למשפחת עשירים.
– "כל ספרי ה'הדרכה' כמו אבא עני, אבא עשיר או הנזיר שמכר את הפרארי שלו, מספרים איך לעשות כסף. לכאורה הם מלמדים איך להתעשר. למעשה, המחברים מתעשרים והקוראים רק מדמיינים שהם יכולים להתעשר.
"אני, לעומת זאת, חושב על צד ההוצאות. מעודי לא הוצאתי יותר ממה שהרווחתי. זה הסוד. כשיכולתי, אפילו חסכתי קצת והשקעתי והמשכתי לחסוך והשקעתי".
– אז כדאי לכתוב ספר "איך להקטין הוצאות" ולהרוויח…
– "אתה מכיר את הבדיחה על האיש שפרסם מודעה בעתון: 'רוצה להרוויח? שלח לי שני דולרים ותקבל עצה'. מי ששלח את הכסף קיבל תשובה: ' עשה כמוני'… לי אין לי כוונה לכתוב ספרים, ואת העצה שלי סיכמתי במשפט אחד: להוציא פחות מן ההכנסה".
– כל אחד יגיד לך שיש הוצאות הכרחיות ואין לו ברירה…
– "לפני הרבה שנים הקים מישהו, שוויצרי נדמה לי, חברת פירמידה. זה היה מונח חדש ולא היה מוכר ואותו שוויצרי הצליח בצורה בלתי רגילה. הוא הציע לסוכנים למכור איגרות חוב ויקבלו עמלה שהולכת וגדלה ככל שהם מוכרים יותר. מי שמצא סוכני-משנה, קיבל עמלת-יתר בזכות עבודתו ובזכות הסוכנים. העסק הלך וגדל עד שהתפוצץ, כמו כל פירמידה, והאיש הועמד לדין ונשלח לכלא.
"נזכרתי בחברת איי. או. אס (או שם דומה) כי ראיתי את אחד הסוכנים בפעולה. הוא נפגש עם אנשים מן המעמד הבינוני ואמר להם: 'אתם יכולים לחסוך עשרה אחוזים מן ההכנסות שלכם ותפקידו את הכסף אצלי באגרות החוב'. הוא ישב ובדק ביסודיות את חשבון ההוצאות של כל משפחה והוכיח להם שניתן לחסוך עשרה אחוזים מן ההכנסה בלי לפגוע בשיגרת החיים.
"אני חושב שהתורה הזאת עדיין נכונה. בני המעמד הבינוני (המקטרים שמעמדם נשחק) יכולים לחסוך, אם לא עשרה אחוזים מההכנסה, אולי חמישה. אבל בהחלט אפשר להקטין את הרווחים שהבנק גובה מכם".
– ואתה מוכן לתת את העצה הזאת חינם?
– "אינני חושב שמישהו יקנה אותה. אדם צריך אופי מתאים כדי שיוציא פחות ממה שהוא מרוויח. לך תמצא לי מישהו שעושה את זה"…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר  On 17 במאי 2008 at 15:54

    אדם שמחליט לא להוציא יותר מכפי שהוא מכניס – קבע לעצמו את המצב. כאשר איננו זקוק ליותר מהכנסתו, כל הכללים מיותרים.
    זה לא סותר את חוקי הכלכלה, רק מייתר אותם.
    אני מסכים שחינוך קלולקל (של הבנקים ועוד)- גורם לצרכן הישראלי להשתולל עם אוברדרפט.

  • גיל  On 17 במאי 2008 at 6:22

    1. גם בספרים של רוברט קיוסאקי (אבא עשיר אבא עני ואחרים) וגם בספריהם של אחרים, דווקא כן מופיעה העצה להוציא פחות מההכנסה. אם זכרוני עדיין טוב, זה מופיע אפילו בפרק הראשון. לא תמיד צריך לזלזל בספרים מסוג זה – למרות שאת רוב עצותיו של קיוסאקי קשה ליישם בישראל, הרי שהעקרונות וצורת החשיבה שמאחוריהם חשובים וראויים לאימוץ על ידי רוב האנשים.
    2. נושא האוברדראפט כפי שאתה מנסח אותו הוא תוצאה ישירה של חינוך קלוקל שנעשה לציבור הישראלי על ידי הבנקים בישראל. לאחרונה מנסה בנק ישראל להעביר את הסדרת הנושא ולמרות שהדבר קשה ומסורבל – כל אחד צריך לחתום על הסדרי מסגרת וכו' וכו' … זהו רק צעד ראשון במסגרת של חינוך והתוצאות כנראה יהיו רק עוד כמה שנים טובות. כך או כך, בקרוב לא יהיה אוברדראפט במובנו הפשוט, אלא רק הלוואות במובן הישן.
    3. וזה הדבר הקצת מכעיס בכתיבתך … חברך שטוען שחוקי הכלכלה לא חלים עליו. עקרון המחסור פועל גם עליו שהרי הוא אינו יכול להוציא כאוות נפשו – גם הוא לא יכול להדפיס כסף. דרך ההתמודדות שלו היא כמובן לא להוציא את מה שאין לו וכך הוא חוסך ריבית יקרה וזה יופי, אבל לצערו – חוקי הכלכלה בהחלט חלים עליו.
    ייטב אם היית מתייעץ עם כלכלן לפני שאתה מכריז שיש אנשים שחוקי הכלכלה לא חלים עליהם. אני לא מתעקש סתם כאן, אלא סבור שזו חשיבה לא בריאה ובמיוחד כהיא מתפרסמת בצורה כזו. חשוב להכיר את חוקי הכלכלה ולהבין שגם העשיר וגם העני, גם בעל האוברדראפט וגם חברך היקר משחקים לפי אותם כללים.

  • יאיר  On 16 במאי 2008 at 20:44

    חברי הפטור מתשלום עמלה לבנק טוען שאדם צריך להחליט ואז אין לו משיכת יתר. אבל זו שאלה של אופי. קל יותר למשוך כסף מהבנק ולקונן באוזני חברים ש"המצב קשה"…
    אגב, הוא הסביר לי באריכות מדוע משיכת יתר איננה מעלה את רמת החיים. זאת טעות אופטית, ועל כך אכתוב בהזדמנות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16 במאי 2008 at 10:22

    לפי איזו סטטיסטיקה שכמדומני נתקלתי בה.
    מה שעוד היה מעניין שם שאחוז הזה נכון גם לעשירונים הגבוהים ושם גודל האוברדרפט גבוהה יותר.

  • ענת פרי  On 16 במאי 2008 at 0:23

    מניסיוני,זה לא כל כך קשה להוציא פחות ממה שיש.

    בדרך כלל העניים יותר טובים בזה מהעשירים, כי להם יותר קשה לקבל אשראי.

    וגם רמת הקיטורים של אנשים בדרך כלל ביחס הפוך לרמת החיים.

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: